זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנ

מסכים לזה, והית"ב ברחוחסה"ג הרוצה את יראיו המייחלים לחסדו, יטה הדבר לאישורו לטוב לכם ולבניכם כה"י לאיוש"ט. כ"ע המצפה להיות בתוך המצפים לישועה כל היום והמצפה לבשו"ט כללית ופרטיות בכ"ע בכ"י בסד"ש. הק' יודא גר"וו. סימן קע"ח רב שלום וברכה, ויראה בנחמות עיון בעין שמחה, כבוד אהו' ידינ"פ הרב הגאון החסיד שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה יחזקאל פאנעט נ"י אבדק"ק דעש יע"א. מכתב הג' הגיעני היום ואמהר להשיב עכ"פ במעט דברים בענין שבקשו מהדר"ג להתיר לשחוט בהמה א' עכ"פ בכל יום בשבוע הבע"ל דהיינו אחר ר"ח, [הגם דעפ"י עיקר הדין אין בשנה הזו דין שבוע שחל בו ט"ב כדאיתא בסעיף ד' שאם חל ט"ב בשבת מותר בשתי השבתות והי' אפשר מקום לומר שהיש שמוסיפין שלא לאכול בשר מר"ח תלי' בזה דוקא היכי דשייך שבוע שחל בו ט"ב הוסיפו הם לאסור מר"ח, משא"כ כשחל ט"ב בשבת וכו'. מ"מ פשוט לענ"ד דלא תלי' זב"ז דבכיבוס גופי' שבזה התיר המחבר בהדיא לשיטתו שאסור בשבוע שחל בו ט"ב דווקא, ובכ"ז התיר כשחל ט"ב בשבת לומר דאז לא שייך כלל דין שבת שחל בו ט"ב וכמ"ש הראשונים ז"ל שיוצא כן מהירושלמי ועיין בב"י. ומ"מ כתב על זה בהג"ה בלשון סתם ונוהגין להחמיר מתחלת ר"ח וכו' ולא חילק כלל בין שחל ט"ב בתוך ימי השבוע בין שחל ט"ב בשבת. ועוד דגם המחבר מביא רק קולא זו כשחל ט"ב בשבת רק לענין לספר ולכבס וכו' ולא המתין מלכתוב זה עד אחר סעיף ט' דשם מיירי מאיסור אכילת בשר בימים אלו משמע בהדיא דלענין זה אין מחלקי' בין חל בשבת וכו' ואין לי פה ספרים לעיין כעת בראשונים וגם אין הזמן מספיק לפי שעה, ובפשיטות י"ל כיון שי"א דסעיף ט' לענין אכילת בשר הוי רק מצד מנהג גם בשבוע שחל בו ת"ב, ומצד מנהג ידע המחבר דהמנהג הוא על כל אופן לאסור אכילת בשר בשבוע שחל בו ט"ב באיזה אופן שחל. ולרמ"א ז"ל נוהגין מר"ח, כנלע"ד פשוט ולא ראיתי לא' שהעיר בזה] ומאי דקמן שביקשו מכ' הד"ג נ"י להתיר לשחוט כנ"ל ומענה בפיהם שאם אין מתירין כזה עי"ז רבים מבני עמינו שם יבואו לקנות חלב מן השוק שיש בו איסור חלב של נכרי, והדר"ג בצדקתו לא אבה שמוע להם להתיר איסור שהי' נוהג בו עד עתה שלא לשחוט בימים האלה מר"ח ואילך, ועוד מטעם דברי בעל עקידה שבהגה"ה מהרש"ם ז"ל, ורצה הדר"ג לשמוע גם דעתי בזה, הנה בעירנו סאטמאר יע"א עיר גדולה ג"כ אין שוחטים מר"ח ואילך רק עופות, אם לא לצורך שבת קודש. והנה שם בהגה"ת מהרש"ם ז"ל רק הנידון לענין שיש לירא באם לא יתירו לשחוט יבואו ח"ו להכשל באי' נבילות וטריפות ר"ל. ועיין באו"ח סי' רמ"ד שמתירין אי' דרבנן במקום הפסד מרובה, היכי שיש לחוש שיבוא לאיסור דאורייתא ח"ו, משא"כ בנ"ד, ומכ"ש שאנו נתיר בידים לעשות איסור לפרוץ המנהג שיש בו גם מצד איסור דאורייתא דהוי כמו נדר, כדי שלא יעשו אחרים איסור דרבנן, ועיין ח"ס חאו"ח תשו' נ"ח] ובב"י סי' תקנ"א מביא תשו' רשב"א ז"ל מי שאוכל בשר במקום שנהגו פורץ גדרו של ראשונים ופורץ גדר כו' נחש של דבריהם, ובשע"ת אות ב' כתב דהכל לפי ראות עיני המורה שאם העם פרוצים לזלזל בעבירה זו יש להחמיר טפי, ויעיין קידושין כ"א ע"ב מוטב יאכלו בנ"י תמו' שחוטות ואל יאכלו תמו' נבילות וכו' לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר והיינו דיש להתיר בהדיא שחיטת מסוכנת כפירש"י ז"ל הגם שהוא דבר מאוס כמ"ש יחזקאל לא בא בפי בשר פגול כפי' חז"ל מ"מ כיון שעפ"י הדין מותר כדי שלא יאכלו נבילות, וזהו דומי' שהתירה תורה יפ"ת הגם שהוא דבר כיעור וכו' מ"מ כיון שהתירה התורה לא דברה אלא כנגד יצה"ר שלא לבוא לעשות איסור בהדיא אבל להתיר מה שהוא אסור ממש מצד מנהג אבותינו אין מקום להתיר על סברא זו כדי שלא יבואו לעשות אי' יותר גדול ואין פנאי כעת להביא ראיות לזה כנלע"ד. אשר ע"כ כתורה עשה הדר"ג נ"י שלא להתיר לשחוט בהמה מר"ח אב ואילך ולקיים מנהג הקדמונים וכדברי הרמ"א ז"ל ס"ט ומצניעים הסכין של שחיטה ולא לפרוץ וכו' ויניחו ברכות על ראשו ואגב הי"ל הערה קטנה שבסעיף י"ד דקפסק המחבר אסור לגדולים לספר לקטנים וכו' לא הגיה הרמ"א ז"ל לומר ואנו נוהגין בזה מר"ח ואילך כמ"ש לעיל בסעיף ג' ובסעיף ט'. ואין לומר משום דזה גופי' דאין לספר לקטנים אינו מצד עיקר הדין וכן אפשר הי' נוטה הלכה בה' שמחות שמשם יצא דין זה, יעיין בב"י וע"כ אין מוסיפי' חומרא על חומרא, דזה אינו דהא חזי' בסעי' ט' דשם ג"כ מה שאין אוכלים בשר בשבוע וכו' הוא רק מצד מנהג ולא מצד עיקר ההלכה, ובכ"ז הוסיפו חומרא על חומרא לאסור מר"ח וצע"ק. ומחמת הכנת ש"ק הנני חותם אוה"נ הדש"ת המצפה לישועת הית"ב כל היום תמיד. הק' יודא גר"וו. סימן קפ"ט רני ושמחי ליעקב. ה"נ כבוד אהו' ידינ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי החסיד כקש"ת מו"ה יעקב ריכטער נ"י מורה לעדתו קיראלהאז יע"א. מכ"ק קבלתי בש"ק וכשפתחתי במוצש"ק לא הי' בכדי שיעשה לשלח עוד תשובתי בלילה ההוא ע"כ הנני עתה להשיבו ע"ד אשר נועץ פרמ"כ עמי יען שרגיל להיות ש"ץ לתפלות מוספי' לערך ארבעים שנה והן עתה קצת קשה עליו מחמת הכאב אשר לו, ה' ירפאהו רפ"ש בתשח"י בקרוב יחזקהו ויאמצהו לאיו"ט, גם אין כחו כמאז, וביותר חשש ג"כ למ"ש ברמ"א סי' תקפ"א ס"א שיהי' הש"ץ נשוי, ופרמ"כ יושב כעת גלמוד ר"ל, אבל לעומת זה ירא לנפשו ממה שכתב בטו"ז תקפ"א סק"ג בשם ס"ח דמי שרגיל לעשות מצוה ואינו עושה אותה נענש ר"ל.