זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קמט

להתיר בט"ב לרחוץ לצורך הטבילה במוצאי ט"ב מבואר בשו"ע דאסור וכנ"ל כי כל דברינו רק לענין שהי' א"א בלא"ה התרנו והתי"ב יצילנו ממכשול ותקלה בכי"א, אור ליום י"א מנ"א תרס"ג לפ"ק. אח"ז ראיתי ברוקח הל' ט"ב סי' שי"ב, וז"ל שאלת (מן ר"ר קלונימוס מן רומון) אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם ט' באב אם מותרת ברחיצה אם לאו והשיב לגבי אשה נדה, מותרת לרחוץ ע"י פושרין ולטהר במי מקוה אם מתעסקת לטהר עצמה לבעלה ומשום פ"ו הקלו לה כי הא דאמרו חכמים במד"י בשם ירושלמי כתובות גדולה פרי' ורבי' לפני הקב"ה מבנין ביהמ"ק שנאמר חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו (מלכים א' ה') ועוד שאינו אסור בתה"מ כ"א בט' באב בלבד אבל קודם לכן מותר עכ"ל, ומזה ג"כ סמך להקל בנ"ד. סימן קע"ז בעזהי"ת אור ליום ד' כ"ה תמוז ר' דע"ת לפ"ק פה פעלשא באניא. ברכה מציון וישועה מציון לכבוד ידינ"פ הרבני המובהק וותיק והסיד הנגיד המפו' בצדקותיו ומע"ט כש"ת מו"ה יהושיע פ"מ נ"י. מכתבו דמר הגיעני בעתותי ערב העבר ומי ירום ראש להכריע בענין כזה רק את זה ראיתי בתשו' חת"ס חאו"ח סי' ק"ס דרמב"ם ז"ל לא הביא מימרא דר"פ סוף מס' תענית הלכך בר ישראל לישתמיט מני' באב דריע מזלי'. וכ' החת"ס ז"ל דהוי ס"ל להרמב"ם ז"ל דמאי דקאמר ר"פ הלכך בר ישראל וכו' קאי אדלעיל מני' דקאמר רב כשם שמנכנס אב ממעטי' משמחה וכו' וטעמי' דרב דאזיל לטעמי' דס"ל כדדרש ר"מ דכל החודש אסור לספר ולכבס מקרא דוהשבתי שבתה "וחדשה" ועל זה אמר ר"פ הלכך כיון דכל החודש אסור ע"כ בר ישראל וכו' לישתמיט מני' באב וכו' וכיון דאנן להלכתא לא קיי"ל כרב אלא כרבא תענית דף ל' דקאמר הלכה כרשב"ג וכר"מ ותרווייהו לקולא ואינו אסור אלא בשבת שחל בו ט' באב וכו' ואין אבילות מר"ח ממילא אמרינן ג"כ דאין ריע מזלי' עכת"ד החת"ס ז"ל. ובאמת תמוהים לי דבריו ז"ל דכל חילי' דחת"ס ז"ל דרב ס"ל כר"מ דדרשינן חדשה מתוס' סוף מס' מגילה ל"א ע"ב ד"ה ר"ח דכתב בסה"ד ורב דאמר דמפטיר חזון סבור דהאבילות חל מיד שנכנס ר"ח ע"כ, ובאמת איתא בהדיא בתענית כ"ט ע"ב אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר עפירש"י ז"ל משמע בהדיא דס"ל כמ"ד דדרשינן שבתה וכדברי רבא דלעיל תרוויי' לקולא ודברי תוס' באמת תמוהין גם בלא"ה דהרי לפנינו בגירסת הגמ' לא נזכר מימרא זו על שם רב רק על שם "רב הונא". ואולי טעות נפל בדפוס בדברי תוס' והי' כתוב "רב הונא", אבל על החת"ס ז"ל קשה. ובכ"ז גוף דברי החת"ס ז"ל יש לקיים אותם דאם גם להלכתא פסק רב כמ"ד "שבתה" מ"מ לענין זה יש חשש לריע מזלי' דמשנכנס אב ממעטי' בשמחה, כתנא להיפך באדר מרבין, וע"כ קאמר ר"פ הלכך ב"י לישתמיט מני' באב וכו'. ואפשר אדרבא כך הוא כוונת ר"פ כיון דחזי' לרב דלהלכתא פסק כמ"ד שבתה, ומ"מ חשש למזל באב מתחלת ר"ח וכו' א"כ בר ישראל לישתמיט מני' באב. ובכ"ז קשה על החת"ס דנראה משו"ע דלא תלי' זב"ז דהא בסי' קנ"א פ' דמר"ח ממעטין במו"מ ובס"ז פסק דוקא בשבת שחל בו ט"ב אסור לספר ולכבס וצ"ע, ועדיין י"ל דח"ס שפיר כתב כן בדעת הרמב"ם ז"ל אבל המחבר בשו"ע באמת ס"ל דלא תלי' זב"ז וע"כ שפיר כתב הא דר"פ, כנלענ"ד נכון בסד"ש. אמנם עוד תי' החת"ס ז"ל לפמ"ש מהרש"א ז"ל דהא קיי"ל אין מזל לישראל כמבואר שבת קנ"ו ע"א, ור"פ ע"כ ס"ל כמ"ד התם יש מזל לישראל, ומתו' בפשיטות הרמב"ם ז"ל דפסק כמ"ד אין מזל לישראל ולא קיי"ל ממי' כר"פ דהכא. ובזוהר פ' פנחס דף רט"ז ע"ב כתב ת"ח כל בריין דעלמא קודם דאתייהבת אורייתא לישראל הוי תליין במזלי' ואפי' בחו"מ, אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דכוכביא וכו' ובג"ד כל המשתדל באורייתא בטיל מני' חיובא דכוכביא ומזלי' וכו' אי אוליף לה כדי לקיימא פקודהא ע"כ. והעולה דלשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל אין לחוש לומר דריע מזלי' וכו' רק המחבר עכ"פ חשש לה וכ' החת"ס דחשש לסכנתא, ואולי הי' מקום לומר דהמחבר הוי ס"ל אף דקיי"ל במק"א אין מזל לישראל, מ"מ הכא שאני דמצינו בקרא והשבתי חגה וחדשה וכו' דקאמר הנביא דמה שעשו מקודם וכו' ושמחה בימים שנהפך לששון ולשמחה ולא הזיק להם המזל [ע"ד שפי' המפו' לענין פסח] עתה שחטאו שוב פסקו אותם היו"ט יען שחטאו ולא נהפך להם מעתה המזל לטובה ואף שלדברי הזוהר הנ"ל שפיר אפשר דאין חשש מ"מ בחודש אב שאני מטעם הנ"ל. אמנם אולי יש לומר דכל מאי דחשש המחבר ז"ל דפסק כר"פ היינו דוקא בדבר דשייך בו שום דין ותביעה של נכרי על הישראל בערכאות בזה קאמר דלשתמיט מני' באב וכו' דכן מורה לשונו דאית לי דינא כו' אבל בדבר דלא שייך בו דין כלל ובמשנה סתמא קתני כל המקבל עליו עול תורה, מעבירי' ממנו עול מלכות וכו'. ומכש"כ דענין זה נוגע להעברת רוב מצות התורה ר"ל וכדכתיב ואנשי קודש תהיון לי כפירש"י ז"ל כל זמן שאתם אינכם אוכלים נבילות כו' תהיון לי, וא"ל ח"ו הרי אתם של נ"נ וחביריו ר"ל וכיון שאין להם שום דין ותביעה בזה, י"ל בזה ליכא למיחש כלל דלשתמיט באב כזוהר הנ"ל דכל המשתדל באורייתא בטיל מני' חיובי דמזלא' וכו'. ומכש"כ כיון שאמר האיש המשתדל בזה שכעת יכול להבטיח עפ"י דרך הטבע, ובעתיד אין יודעים וכו' ואין ספק מוציא מידי וודאי ע"כ אם כמע"ה מסכים לגמור הדבר עתה לטובה בעזהית"ב הא' הגומר עלי, ובל"ס כבר הסכימו עמו גם צדיקי זמנינו, אז גם אני השפל