זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קמב

אי מהדק והוי דבר של קיימא, וזה כוונתו באמרו כל קשר שאינו של קיימא אבל עניבה כיון דמיהדק שפיר אעפ"י שיכול להתירו בידו האחת חייבים עליו, והיינו כצד האיבעי' דלעיל דטעמי' דר"מ משום שיכול להתירו וכו' והיינו התירוץ הא' של התוס' הנ"ל. אמנם בתי' ב' שפי' דכללא דר"י קאי אדלעיל דקתני ברישא אין חייבין עליו וכו'. ולפי"ז יש לומר דטעמו דר"מ משום דבעי מיהדק, ור"י אינו פליג אר"מ בזה ור"מ ור"י אמרו דבר אחד ורק רבנן דפליגי עלי' דר"י, וזה הוא כוונת בעל האיבעי היאך כוונת ר"י במ"ש כלל אמר ר"י כל קשר וכו' אי כפי' הא' שבתוס' או כפירוש השני. ולפי"ז הי' מקום לתרץ לכאו' קו' הד"מ משה"ק בסי' שי"ז אות ב' על הב"י שמביא מש"ל הא דתניא בתוספתא זה הכלל כל קשר שהוא של קיימא ויכול להתירו בא' מידיו חייבין עליו וכו' הלא זה הוא דעת ר"מ בריש פ' ואלו קשרים ואינה הלכה והניח בצ"ע. ולדברינו הנ"ל אם נפרש כפי' הב' של התוס' הנ"ל ר"א ור"י לא פליגי ושניהם אמרו ד"א דעניבה הוי כקשירה משום דמיהדק ושפיר אתייא התוספתא לומר דקיי"ל כרבנן שלא די במיהדק לבדו אלא כרבנן דעניבה מותר משום דתרתי בעי דבר של קיימא ואינו עשוי להתיר, אבל עניבה יכול להתירו, כנלע"ד נכון בסד"ש ואם כנים דברינו אלה בפי' התוספתא הי' מזה אפשר ראי' לשי' רש"י ז"ל ודעימי' ושכן ס"ל למרדכי כנ"ל ולפי"ז כבר כתבתי לעיל דלשי' בעניבה עג"ק אסור אפי' כשעשוי להתירו ליומי' דהא מוכרח ממקומו דתוספתא דגזרו רבנן בעניבה ע"ג קשירה דעכ"פ כיון דמיהדק ויכול לקיים ימים מספר. והעולה מכל הנ"ל דלמרדכי אסור אפי' כשעשוי להתיר ליומי' ולאגור גופי' אסור לדעת המג"א כשאינו עשוי להתיר ליומי' ואין לנו שום היתר לעשות כן בכריכה על ס"ת בשבת במנחה, כיון שאינו עשוי להתירו ליומי' ומ"ש מע"כ משום שבות דשבות במקום מצוה כוונתי' דמר לא ידענא היאך הוא שבות דשבות הלא רק חדא שבות הוא, וחזרתי על כל הצדדים ולא מצינא לתרוצי. והאמת דלשיטת מרדכי ג"כ לפי מה שסובר הב"י בדעת המרדכי לכאורה הי' מקום להתיר קצת דהא הב"י כתב סי' הנ"ל דלשיטת המרדכי כל שעשוי להתיר קודם ז' ימים הוי כעשוי להתיר ביומי' ושכן מוכח מדבריו באבנט של מכנסיים אם מתקיים הקשר שבוע אחד וכו' אסור מדרבנן משמע דפחות משבוע מותר מדרבנן ג"כ ואם כזה בקשר מכש"כ בקשר ע"ג עניבה, אמנם צריך אני להגיד תמיהתי על הב"י בזה שהרי המרדכי גופי' בסוף פ' כ' שם בהדיא בחבל שתלוי בראש הפרה וכו' מותר לקשור וכו' שהרי יתירנו בו ביום להוליכו לשתות ע"כ, הרי דדוקא עשוי להתיר בו ביום מתירו והא דנקט לעיל באבנט של מכנסיים אם מתקיים הקשר שבוע צ"ל דקושטא דמלתא נקט דהכי הוה באבנט וצ"ע, ואולי י"ל להיפך דלקמן בחבל של פרה נקט האמת דעשוי להתירו באותו יום וכו'. אבל גם אם הי' מתקיים לימים מספר ופחות משבוע הי' ג"כ מותר לכתחלה, כנלע"ד נכון ליישב דברי הב"י. ואני העני הי' אפשר לי לומר דהמרדכי גופי' ספוקי מספקא לי' אי בעי דוקא עשוי להתיר בו ביום או דלמא גם בעשו' להתירו קודם ז' ימים. ועד"ז ראיתי בחידושי אנשי שם הכא וביותר מבואר בהלכות קטנות ה' ציצית שכתב לענין גוף איסור עניבה ע"ג קשירה ג"כ הוי ספוקי מספקא לי' למרדכי ואזיל הכא בשבת והתם בציצית לחומרא יע"ש, ע"כ לענ"ד בוודאי צריך להחמיר שלא לעשות עניבה ע"ג קשירה בשבת במנחה, ובאמת בגליל העליון לא ראיתי לעשות כזה מעולם, והמחמיר בוודאי תע"ב. ומחמת כי היום עש"ק לא אוכל היום לכתוב יותר ובל"נ לכשאקח פנאי אכתוב גם על שאר דברים. והי"ת ירומם קרנו בכבוד ונזכה לראות בקרוב בשמחת ציון וירושלים וצמיחת קרן דוד בב"א. דברי או"נ ידידו הדש"ת. הק' יודא גרי"וו. סימן ק"ע בעזהי"ת ברהוחסה"ג עמג"א סי' ש"א סקנ"ח כתב דמ"מ עשרה בנ"א מותרין לטלטל דבר השרוי במים משום דמדכרי אהדדי עש"ה, ויסוד הלכה זו ממשנה קמ"ז ע"א הרוחץ כו' ונסתפג, לא יביאם בידו אבל עשרה בנ"א מסתפגין, ומביאין אותה בידם וקאמר בגמ' התם כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי' והגם דהלכה דמשנה זו לא קיי"ל להלכתא אלא כר"ח ב"א אריו"ח מסתפג אדם ומביא אותה, כ' המג"א היינו כמ"ש הר"ן ז"ל דא"א לעמוד בלא רחיצה לפי מנהגן וטבען אז והוי גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה, אבל עכ"פ בשאר דברים כדומה שיש לחוש שיבוא בהם לידי סחיטה אסור להביאו בידם ורק לרבים שרי זת"ד המג"א עמנחצהש"ק, ותמי' לי טובא מהא דקיי"ל יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ולא מחלקי' בין יחיד לרבים ולמה לא נאמר גם שם דברבים לא גזרינן. ועכצ"ל כיון דגם ביחיד שייך תקיעות שופר וביחיד חיישינן שמא יעבירנו, לא פלוג רבנן, ואף דבמילה כ' הר"ן ז"ל דלא שייך שמא יעבירנו משום שאחרים יזכירו אותו, היי' משום שאחרים אינם טרודים ע"כ יזכירוהו אבל בדבר אחר זולת זה לא מחלקינן בין יחיד לרבים, בשלומא על הגמרא הנ"ל לא קשיא דקאמר שזה הוא הטעם דמתני' דעשרה בנ"א מסתפגין ומביאים, משום דמדכרי אהדדי, די"ל שבאמת מכח דא"א לעמוד בלא רחיצה וסיפוג, מקילים וסמכינן אסברא דמדכרי אהדדי, אבל המג"א דקאמר בכל דבר אחר שיש לחוש לסחיטה סמכי' דברבים מדכרי אהדדי קשה מהא דתק"ש דלעיל, וצ"ע וצ"ל דהתם בתק"ש הגזירה הוא שמא יעבירנו, קודם שיבוא לתקוע ברבים, משא"כ הכא החשש של סחיטה היא אחר שיספגו רבים אח"כ כשמביאים ג"כ ברבים