זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קמא

מחוץ לתחום דלרש"י ז"ל מותר ולדברי הגאונים אסור ומסיק להלכה להחמיר וא"כ למה הביא אח"כ דברי המרדכי ר"פ א"צ באם אין ספק מוקצה אלא ספק תחומין כגון שיש לנכרי המביא דורן ב' בתים וא' בתוך התחום שרי אפי' למי שהובא בשבילו דגרסי' בפ' מי שהוציאוהו גבי יש תחומין למעלה מי' ספק תחומים דרבנן להקל ומשמע כאילו לא הי' בזה שום מחלוקת והניח בצ"ע. ונ' לע"ד ליישב דהש"ך בסי' ק"י אות כ"ו כ' דבספק דרבנן דאזלי' לקולא דוקא דלא אתחזק איסורא אבל באתחזק אי' עכ"פ לא אזלינן לקולא. ולפי"ז יש לומר שפיר דהב"י רק הכריע לחומרא בנדון דלעיל ביש ספק אי בא מחוץ לתחום או תוך התחום באופן דאתחזק אי' בוודאי כגון האי דחלולין דבוודאי יש חלולין בעולם חוץ לתחום ג"כ בזה שפיר מחמרי' בספק תחומין, משא"כ בההוא דמרדכי כגון שיש לנכרי זה ב' בתים א' חוץ לתחום כו' דעכ"פ אין אנו יודעים בוודאי שבהבית שיש לנכרי חוץ לתחום יש שם ג"כ מאותן פירות וממילא לא אתחזק איסורא בזה בכזה שפיר כתב דיש להקל, ומביא על זה ראי' מההיא דעירובין דתניא גשמים שירדו ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם. ומסיק הכא בעבים שנתקשרו מעיו"ט עסקינן ודילמא הנך אזלו והנך אחריני נינהו, ספק דדבריהם להקל ע"כ ושם שפיר ג"כ לא אתחזק איסורא דהא על זה דנין אי הנך עבים שמעיו"ט שלא קנו שביתה בים אוקיינוס. ובזה שפיר מתיר המרדכי וע"כ ניחא דב"י לא הביא מי שחולק עליו בזה, כנלע"ד. ובזה מיושב שפיר הדקדוק הנ"ל בברייתא דברישא קאמר תוך התחום מותר הא ספק אסור והיינו כההוא דגאונים ז"ל הנ"ל באופן דאתחזק איסורא דמחמרי' בי' גם בספק דרבנן, וסיפא קתני דוקא חוץ לתחום אסור הא ספק מותר דהיינו בדלא אתחזק איסור כההוא דמרדכי הנ"ל, העולה מזה דבאתחזק איסורא קיי"ל כפסק המחבר ובדלא אתחזק כיש"ש, [אח"כ ראיתי ביש"ש קרוב לסוף הלכה ט' ביצה פ"ג שכ' עיקר כדברי רש"י ז"ל להקל בספק תחומין, וכ' וכ"כ המרדכי וכ' אבר"ה, אם אין ס' מוקצה אלא ספק תחומין כגון ב' בתים כו' שרי אפילו למי שבא בשבילו ואע"ג דדשיל"מ הוא לא דמי לביצה דא"ר אשי לעולם ס' יו"ט ספק חול דהתם כי מוקמית לי' אחזקה הרי לא נולדה כו' משא"כ בספק תחומין, כ' חילוק קרוב לחילוק מש"ל ורק בענין אחר וכמובן.] סימן קס"ט אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב הנדול חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב מויטנער נ"י. הנה כ' מע"כ שאל על אודות שרגילים כשכורכים המפה על הס"ת לעשות עניבה עג"ק וגם בשבת במנחה עושים כך ויש שמפקפק ע"ז כיון שאינו עשוי להתיר ליומי' ממ"ש בשו"ע או"ח סי' שי"ז ס"ה ובטו"ז ומג"א שם. הנה המקור לזה ממ"ש המרדכי בפ' ואלו קשרים שכ' ובלבד שלא יעשה קשר למטה מן העניבה כלל אלא יעשה שתי עניבות זע"ז כדאמר לעיל לא הי' קושרו דמשמע אלא עונבו ע"כ, והמג"א כ' בשם ש"ג דבעשוי להתיר באותו יום שרי לעשות קשר למטה מן העניבה כיון דאינו מעשה אומן, עיין הפי' במחצהש"ק ובפרמ"ג דש"ג לשיטתו אזיל, ואני העני נ"ל מדברי מרדכי הנ"ל שהוא אוסר אפי' כשעשוי להתירו באותו יום, והמג"א נ"ל שכותב רק בשם ש"ג דהאגור גופי' דהתיר בעניבה עג"ק דוקא בעשוי להתירו באותו יום ובכזה לא הוי מעשה אומן, והיינו משום דאזיל לפרש כן לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, ולקמן אי"ה נכתוב עוד בזה שהאגור נ' דס"ל כשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. אבל המרדכי לשי' פי' בהדיא דס"ל לפרש כשי' רש"י ז"ל דהכל תלוי בעשוי להתירו באותו יום או לימים רבים או עשוי שלא להתירו לעולם, א"כ בב' קשרים כשעשוי ע"ד שלא להתירו לעולם חייב, ובעשוי שיעמוד כך ימים מספר אסור ובעשוי להתירו ליומי' או תוך ז' ימים וכמ"ש לקמן בזה בס"ד מותר לכתחלה, ולפי"ז בעניבה דוודאי אינו עשוי ע"ד שלא להתירו לעולם וגם לא לימים רבים מותר בזה לכתחלה לדידן דקיי"ל כרבנן דפליגי על ר' יודא, ורק בעניבה עג"ק דמצד הקשר שפיר עשוי כדרך שעושים שיעמוד ימים רבים י"ל דאסור וממקומו הוא מוכרע דהנה כל עיקר ראיות המרדכי הוא מדקאמרו חכמים חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו. והנה ע"ז קאמר ר' יודא כורך עליו פונד' או פסקיא והיינו דברים אשר מצטרכים לו לאדם תמיד עז"א ר' יודא ובלבד שלא יעכבנו לשי' דעניבה הוי כקשירה אסור לו לעשות עניבה דהוי קשירה ע"ג הכרך וגם חכמים דמתירים לעונבו מתירים לפי פי' המרדכי הנ"ל רק העניבה בלבד או אפשר גם על הכרך אבל לא בקשר תחתיו רק עניבה בלבד או אפשר גם כריכה תחתיו ואעפ"י שאזור ופונדא בוודאי עושים מהם הקשר רק ליומי' מ"מ אסור לרבנן, ומוכח בהדיא לענ"ד מזה דלשיטת מרדכי עניבה ע"ג קשר אסור אפי' ליומי' והיינו מטעם הנ"ל. והנה הי' נ"ל לפרש דהא דאיבע"ל בגמ' קי"א ע"ב בדברי ר"מ דקאמר במשנה כל קשר שהוא יכול להתירו בא' מידיו מותר וא' עליו בעי ר"א עניבה לר"מ מאי טעמי' דר"מ משום שיכול להתירו בא' מידיו והאי נמי יכול להתירו, או"ד טעמי' משום דלא מיהדק והא מיהדק תיקן: נ"ל דהצדדי ספק היו במה שכתבו תוס' קי"ג ע"א ד"ה כלל וכו' שה"ק אהיכי קאי כלל דר"י ותי' דה"ק כל קשר שש"ק א"ח עליו הא של קיימא חייבים עליו, ואפי' עניבה ולאפוקי מדרבנן דאמרי דעניבה לאו היי' קשירה אי נמי אמאי דקתני ברישא אין חייבין עליו יע"ש. והנה לכאורה הי' מקום לפרש דמאי דקאמר ר' יודא כלל כל קשר שאינו של קיימא אח"ע בא לאפוקי מדברי ר"מ דלר"מ הכל תלוי ביכול להתירו וכו' ואינו תלוי במהדק או לא וממילא עניבה אינו כקשירה ע"ז פליג ר"י ואמר דהכל תלוי