זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קמ

דהיינו שנהי' מקודם לזה כבר ב"ח משיעבוד מלכיות ונוכל ממי' להקריב ק"פ בע"פ שקודם בנין המקדש העתיד, ע"כ אפשר לומר אדרבא כדי לחזק האמונה כדכ' לישועתך קוינו כל היום וכל היום זמני'. עכ"פ להיות ב"ח משיעבוד מלכיות ורק המקדש העתיד יבוא בנוי ומשוכלל בפסח שאח"כ כמקובל הנ"ל, וממילא כיון שלא יהי' לנו מעכב ומחריד בע"פ שמקודם ממילא נקריב הק"פ במועדו בתוך בנ"י. ולא נהי' צריכים לעשותו בי"ד באייר שאח"כ, ע"כ אדרבא רשאי לקבוע גם בי"ד לאייר ת"צ להורות שאנו מייחלים לחסדו ולישועתו כל היום ע"ד הנ"ל ונתחזק פי' הגאונים ז"ל בסד"ש, מי יתן מציון ישועת ישראל בב"א. ועיין בדה"י סי' ל' דכתב ויועץ המלך כו' לעשות הפסח בחודש השני כי לא יכלו לעשותו כו' כי הכהנים לא התקדשו למדי וגו' והיינו מה שהתייעצו. וכתיב אח"כ ויעמדו כו' לעשות פסח ודו"ק. סימן קס"ז לסוגי' דכדי שיעשה ביצה כ"ד ע"ב, ובשו"ע או"ח סי' תקס"ו. המחבר סעיף א' כתב נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט אם יש במינו במחובר, אסור אף למי שלא הובא בשבילו כו'. והנה בפירש"י ז"ל ד"ה ולערב כו' בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והק' ר"י א"כ המבשל בשבת בשוגג אמאי יאכל. והמפו' ז"ל נדחקו עוד כיון דמפ' רש"י ז"ל דבעי' במיו"ט בכדי שיעשה כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט, א"כ למה צריך רש"י ז"ל לפ' דביומו אסור משום מוקצה תיפוק לי' דאסור כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. ואני העני הי' נ"ל לולא דמסתפינא בשנקדים דברי חי' מהרש"א ז"ל בסוגי' דשוחט בשבת חולין דף ט"ו ע"א שפירש דמאי שפירש"י ז"ל שם בדברי ר' יהודא משום שלא יהנה מעבירה היינו דוקא לפי סוגי' דחולין דקאי אלי' דרב דאמר דאסור ליומי דומיא דיוהכ"פ והיינו דאסור לאחריני ג"כ וע"כ ליכא למימר דטעמי' דר"י משום דקנסי' שוגג אטו מזיד דא"כ למה יהי' אסור לאחריני אע"כ דטעמי' משום שלא יהנה מעבירה, אבל בסוגי' דגיטין באמת ס"ל דטעמי' ד"ר משום דקנסי' שוגג אטו מזיד ולאחרים באמת אינו אסור משום דלא שייך בהו קנס עכת"ד המהרש"א ז"ל שם. באופן דלית לן מקום אשר שם פירש"י ז"ל דאסור ליהנות ממעשי עבירה רק בחולין לפי הס"ד, ואני העני הי' נ"ל להוסיף דרב פפא (שהוא בעל המימרא דביצה) לשיטתי' שם בחולין ט"ו ע"ב נראה דפסק כר"מ במבשל עש"ה בסוף הסוגיא ולר"מ בוודאי לא ס"ל האי סברא שלא ליהנות ממעשי עבירה, ומכל זה נ"ל דמאי דפירש"י ז"ל הכא כדי שלא יהנה, ממלאכת יו"ט ג"כ אין הכוונה כפשוטו לומר הטעם דאסור, אלא כוונת רש"י ז"ל לפ' תיבת "בכדי שיעשו" "מהו פירושו" ופי' שיעור כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט ור"ל לאפוקי דלא תימא שיעור בכדי שיעשה היינו כדי שיעור תלישה ושיעור הבאה, אלא רק כדי שיעור מלאכת יו"ט כגון התלישה או הצידה, והעד על פירוש זה תיבת "כדי" "שלא יהנה". ושם בחולין לא מצינו לשון זה אלא הלשון משום שלא יהנה או כי היכא שלא יהנה, והכא דקאמר "כדי שלא יהנה", ע"כ כוונתו רק לפרש "תיבת כדי" דקאמר בכדי שיעשה, וקאמר שיעורו "כדי" שלא יהנה ממלאכת יו"ט, ור"ל דהיינו לפי מ"ש בב"י בשם הגהמי"י בפ"י משבת בשם סמ"ק וז"ל "דבר שיש במינו במחובר אסור לישראל בכדי שיעשו היינו הלקיטה ולא ההבאה, אבל לישראל שבשבילו בא צריך להמתין גם בכדי הבאה למאן דבעי בכדי שיעשו חוץ לתחום ע"ש, ונלע"ד דיש לומר לפי הצעה הנ"ל דמה שנוגע למי שהובא בשבילו אפשר רש"י ז"ל גופי' מודה דלדידי' יש לאסרו משום שלא יאמר לנכרי לעשות כפי' ר"ת ודעימי' ז"ל ורק יען דר"פ אמר הלכתא נכרי שהביא אסור ומשמע לכל העולם כולו אפי' למי שלא הובא בשבילו ע"כ נקט הטעם דאסור לכל משום מוקצה, ועז"א דאפי' למי שלא הובא בשבילו אסור במי"ט. בכדי שיעשה בכדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. כנ"ל היינו כדי שיעור מלאכה דאורייתא הנעשה בדבר הזה או תלישה או צידה וכמ"ש הב"ח בסי' תקט"ו דבדבר הנעשה בו מלאכה דאו' לא חילקו בין מי שהובא בשבילו ובין אחר, אבל לענין לאסור למי שהובא בשבילו אפשר גם רש"י ז"ל מודה דצריך שיעור כדי המלאכה וההבאה לכאן מצד הטעם כדי שלא יאמר לנכרי כיון דמצינו לרש"י ז"ל לקמן גבי הובא חוץ לתחום אסור מטעם שלא יאמר, ע"כ קרוב הדבר לומר דגם הכא ס"ל הטעם הזה, ורק הכא שבא לפ' דאסור לכל העולם מטעם מוקצה מפ' להמתין בכדי שיעשו כדי שיעור מלאכה הנעשה ביו"ט וזה השיעור גם לאחרים, ואפשר מטעם שנאמר בצל"ח וחת"ס בסוגיא משום דמחזי כיו"ט מכין לחול או יוט"ר ליו"ט שני, ושפיר מתורץ הקושיות על שי' רש"י ז"ל לפי דברינו ע"נ בס"ד, ואולי מקום הניחו לי בזה. והמחבר נקט כשיטת רש"י ז"ל לפי הפשוט, ולדברינו הנ"ל רש"י ז"ל ס"ל כשי' תוס' ג"כ ורק אוסיפי הוא דקא מוסיף לומר ששיעור בכ"ש מה הוא. סימן קס"ח המחבר בסי' תקט"ו סעיף ז' כתב אם הוא ספק אם הוא בא מחוץ לתחום אם הוא נכרי השרוי עמו בעיר ופירות המצויים בעיר מותר ואם לאו אסור, ובמג"א בשם יש"ש דפסק כהמתירין. ואני העני בדעת הי' נ"ל דאפשר להכריע, ומקודם נקדים מה שיש לדקדק בדברי ר"פ שאמר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור, דלכאו' סותר סיפא לרישא דרישא משמע דוקא תוך התחום מותר הא ספק אסור, וסיפא משמע דוקא חוץ לתחום אסור הא ספק מותר. [עיין חת"ס בחי' לסוגיא] ונ' דהנה בד"מ בסי' תקט"ו התפלא מאד על הב"י דמקודם הביא פלוגתת רש"י ותוס' לענין ספק הובא