זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קלט

מעורב בו אינו אוסר בכ"ש, יעש"ה וא"כ הא תינח לרב דס"ל חמץ גם בא"מ אוסר בכ"ש, משא"כ לשמואל וא"כ קושי' הגמ' קאי אלי' דשמואל, אולם לכאורה הוא דוחק לפי מסקנת התוס' בד"ה א"נ, דסוגי' דהכא קאי אלי' דרב משמע שלא אלי' דשמואל, אולם באמת לשון התוס' צ"ע ואכ"מ. אולם בהנ"ל ניחא לכאו'. דהא הכא ביי"נ דאסר במינו שייך רק בלח בלח כמובן ובלח בלח סובר הטו"ז כנ"ל דאמרינן בכל אי' ב' משהויין א"כ שפיר פריך לכאו' ליחשב חמב"פ ג"כ, דהא חשיב ג"כ דבר שאוסר בב' משהויין, אולם זה ניחא רק לשיטת רבא דס"ל חמרא חדתא בעינבי בנו"ט א"כ ליכא מב"מ דאוסר במשהו גבי יי"נ רק בלח בלח, משא"כ לאביי דס"ל חמרא חדתא בעינבי בכ"ש דאזלינן בתר טעמא א"כ הוי שפיר פי' המשנה יין ביין בכ"ש במינו בחמרא חדתא בעינבי א"כ הקו' הנ"ל במק"ע דילמא מיירי המתני' רק מלח ביבש דלא אמרי' תרי משהויין וביי"נ מיירי מחמרא חדתא בעינבי א"ל מאופן איסור של ב' משהויין לא קמיירי התנא ומאי פריך מחמב"פ, א"ד הכורע מול כבודו החותם כ"ט אדר תר"ן לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן קס"ה שוכט"ס לכבוד ידינ"פ הרב הגדול בתורה וביראה חו"ב מו"ה יצחק שוויינער נ"י. יקרתו הגיעני ובענין מ"ש על הטור בסי' תמ"ז גם אני אמרתי כדבריו ממש וביתר ביאור קצת, וכבר מצאתי אח"כ כדברינו בתשו' גורן דוד למ"ו הגאב"ד דיארמאט זצללה"ה, וע"ד קושייתו למה צריך לר"ש לקנסו אחר זמנו משום דעבר על ב"י ובי"מ, תיפוק לי' מצד כל שתיעבתי לך כו'. הנה ידועים בזה דברי הפלתי בסי' פ"ז ליו"ד שצריך קרא לענין חולה שישב"ס. ועוד תי' שם יע"ש, וממילא מתורץ גם קו' זו. ועוד יש לתרץ לפי פי' השני שפי' רש"י ז"ל שם חולין קט"ו דכוו' כל שתיעבתי וכו' הוא כיון דהיתה אסורה שעה אחת אסורה כבר לעולם עש"ה, י"ל הכא דלא קשיא כזה כיון שנאסר שעה א' משום ל"ת חמץ וכו' תאסור לעולם י"ל לפי מ"ש הכ"מ בפ"א מה' חומ"צ בשיטת הרמב"ם ז"ל דבתערובת אינו עובר משום לא תאכל חמץ ומ"מ עובר בלאו בל יראה וכו' דמצורף ממילא עובר מ"מ, ושפיר לא הי' שייך בי' תועבה דלא נאסר מעולם באכילה ומ"מ קנסא שייך בי' כיון דעבר על בל יראה. אבל גם לפי' ראשון של רש"י ז"ל יל"ת היטב דיש נ"מ לענין שוגג דמצד תועבה לא שייך זה בעבר בשוגג. ומצד קנסא שייך בי' שפיר דהא בדאורייתא אמרינן בגיטין דקנסינן שוגג אטו מזיד. ועיל"ת ואי"ל כי אני טרוד מאד כעת, וה' יתב' ינחני במעגלי צדק למען שמו יתב' ברחמים רבים. א"ד אוה"נ מכבדו ודבש"ת, הק' יודא גר"וו. והנ"ל הרגיש על הנ"ל ועכ"פ הי' נפ"מ מצד דכל שתיעבתי הי' אי' דאורייתא משא"כ מצד הקנס דעבר עב"י ואז הוי רק איסור דרבנן. סימן קס"ו הנה בענין י"ד אייר יום פסח שני איתא בספר זכרון יהודא שהגאון בעל אמרי א"ש ז"ל לא אמר בו תחנון והביא שם שגם בסידור הרי"ע ז"ל כתב כן, ובכ"ז לענין התענית כ' בסידור הנ"ל שמתענין בו כשחל בו תענית בה"ב שלאחר יוט"פ, והביא שם בסי' הנ"ל ממג"ת וכן הובא בהדיא בגמ' חולין ס"פ העור והרוטב פסחא זעירא דלא למספד בי' וכ"ש דלא להתענאה בי' וכ' שם אף דקיי"ל בטלה מג"ת מ"מ הוי הכא כאילו התחילו דאין מפסיקין ע"ש. ואני העני הי' נלע"ד לולא דמסתפינא להעיר בזה לפי מש"כ בתשו' חת"ס חאו"ח ק"ג לענין תענית יא"צ בניסן אחר הפסח שאין מתענין דכך פ' ברמ"א תכ"ט, אבל בצבור גם המחבר שם פסק דאין מזכירי' בצבור, והטור שכתב שם להקל אחר החג כ' ע"ז מרן הח"ס ז"ל וזל"ה, וכ"ז גרם על שלא ידעו טעם מס' שהחמיר אפי' אחר החג כו'. אבל זכינו לדבר ה' אמת בפי הגאון מו"ה אלעזר בראדי בספרו מעשה רוקח והנה אמת ונכון הדבר כי מעיקר הדין אוסר במס' סופרים להתענות אחר החג מפני ביהמ"ק שנתחנך בהם. וכי מקובל לנו שמחיית עמלק. ימ"ש יהי' בע"פ ובנין המקדש משוכלל ובנוי מלמעלה יהי' ביום א' דפסח ואין מערבין שמחה בשמחה יהי' שמחת חנוך המקדש אחר ימי הפסח] ויש לנו לעשות סימן שאנו מאמינים ומצפים מתי אנחם ושמחים אנו לקראת ביאת הזמן ההוא, והמקיל בו חוששין עליו באינו מצפה או אינו שמח ע"כ מנהגנו ע"ד האמת בזה בש"ס ואם אינם נביאים ב"נ הם עכלה"ק. ולפי"ז אומר אני ההדיוט ג"כ בענין י"ד באייר. דהנה כבר העלה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רל"ו דלענין הקרבת קרבן פסח הי' מקום להקריב גם בזמה"ז כיון שהותר טומאה בצבור בער"פ ול"צ לשקלים [לק"פ] ולא לכהן הגדול ובשביל ייחוס יש לסמוך על החזקה ע"ש. והנה כיון שמקובל כנ"ל דהביהמ"ק מהרה יבנה ביט"ר ש"פ ממי' שייך לפי"ז החיוב שנקריב אז קרבן פסח שני עכ"פ בי"ד באייר דהא פ' הרמב"ם ז"ל בה' ק"פ פ"ה מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת: לפי"ז ע"כ נהי' צריכים להקריב לכשיבנה ביהמ"ק ב"ב בי"ט ש"פ למקריב אח"כ בי"ד באייר פסח שני ויהי' יו"ט שלנו, ע"כ יש לומר דהוי דומה ממש להא דלעיל בימי ניסן שאחר הפסח דעכ"פ אין להזכיר בצבור משום חיזוק האמונה בבנין המקדש העתיד בב"א והה"ד ומכש"כ בענין י"ד באייר שנעשה חיזוק להאמונה זו ולא נזכיר בצבור ושייך לומר שאין מתענין בו אפילו תענית יחיד לפי פסק הרמ"א ז"ל הנ"ל בסי' תכ"ט. אמנם י"ל כיון דאם ירחם הית"ב שנהי' יכולים אז להקריב בע"פ קודם בנין המקדש העתיד ולא שייך כל הנ"ל