זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קלז

תערובת אינו מינו כרת בכא"פ מ"מ פשוט דבמינו פטור לגמרי בחד מתרי ובחמץ דאתי' מריבוי' דכל מחמצת דהקיל רחמנא בעונשו שאינו חייב כרת אף באינו מינו ממיעוט כל אוכל ונכרתה ולא כל מאכל, מ"מ לוקין אפי' אתערובת מינו מריבוי דכל מחמצת ומעתה יפה כ' הרמב"ם ז"ל הואיל ולא חילקה תורה בין מינו לשא"מ ללקות בכדא"פ ה"נ לא חילקו רבנן בין א"מ למינו לענין דשיל"מ דלא בטיל ע"כ. ואני העני הי' נ"ל דאפשר לפרש לפי מש"כ תוס' בפסחים כ"ח ע"ב ד"ה מחמת ד"א כו' פי' ריב"א ז"ל מחמת ד"א דלאו מינו כגון שנתחמץ ע"י שמרי יין שמייבשין השמרים בתנור ע"כ, ובגמ' שם מבואר דזהו אליבא דכו"ע דנתחמץ ע"י ד"א חייב עלי'. וע"כ אפשר כיון דמצינו דאינו מינו המחמצו חשוב בזה כמינו ע"כ החמירו בכל אינו מינו כמינו בחמץ, כנ"ל נכון בסד"ש. ובזה אפשר ארוח לן דלכאו' תימה שלא הובא ברמב"ם בשום מקום דין זה שנתחמץ מחמת ד"א אסור מדאו'. ולהנ"ל רמיז עלי' הרמב"ם ז"ל הכא במ"ש דע"כ החמירו בא"מ כמינו לענין הביטול משום שכ' התורה כל מחמצת ל"ת וכוונתו שהחמירה תורה בנתחמצה מחמת ד"א במינו דהיינו שאור אינו כנתחמצה. סימן קס"ג בעזהי"ת יום ה' י"ב ניסן עת"ר לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד ידידי אהובי התלמיד הנכבד הרבני המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כש"ת מו"ה דניאל פוכס ג"י בן ליד"נ אהובי הגאון הגדול אבדק"י גרוו"ד נ"י. מכתב כבודו הגיעני זה איזה ימים, ומחמת הטרדות הנחתיו מן הצד עד כהיום מכתבו בא לידי והנני להשיבו בקוצר לפי מסת הפנאי. מה שנסתפק מעכ"ה נ"י אם מותר לסרסר חמץ של נכרי לנכרי לפני הפסח על אופן זה, שהאויפטראג יגיע ליד הסוחר בימי הפסח, וגם שאל אם מותר לעשות מסחר בימי חוהמ"פ בחמץ כזה והסוחר מחוייב לשלוח הסחורה אשר הוא בעין ואינו דומה למ"ש מרן בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' רכ"ה עכ"ד. הנה מקודם אכתוב בדבר השאלה השני' ומולי' תשובה לשאלה הא' ג"כ. הנה הרמ"א ז"ל כ' בסי' תמ"ג ס"א מטור וריב"ש דחמץ של נכרי אסור בהנאה מדאו'. ובסימן תנ"ו ס"י כ' הרמ"א ז"ל מריב"ש דאפי' לקנות חמץ לנכרי בפסח אפילו במעותיו של נכרי ג"כ אסור משום דלחומרא אין שליחות לנכרי והוי כחמצו של ישראל ע"ש, ואי משום הא הי' מקום לידון הכא באיזה אופן הוא "האויפטראג" אי מוכרח ליתן לו, כמ"ש בזה בתשו' מהרמ"ש ז"ל הנ"ל אמנם לפמ"ש המג"א שם דאסור לקנות לנכרי משום רוצה בקיומו כו'. ואפי' כל עין הנאה שבעולם אסור בזה עמחהש"ק שם א"כ הכא דהסרסור הישראל שיש לו הנאה מזה פשיטא שאסור לסרסר אותו, ואיני מבין בזה מה הוא השאלה. וממילא כיון דבתוך הפסח אסור לסרסר חמץ ש"נ לנכרי ממילא הה"ד קוד"פ כדי שיגמר הקנין בפסח ג"כ אסור כמ"ש בתשו' מרן רע"ק איגר ז"ל חלק הכתבים סי' קנ"ט דמקח שנגמר ממי' בשבת אסור אעפ"י שעשה המקח קודם שבת א"ה אם נגמר ממי' וחל הקנין בשבת אסור יעו"ש באורך. [והובא גם במהרמ"ש סי' ר"ה לענין ערב פסח שחל בשבת ממילא גם בכה"ג הנאה של ישראל באה ע"י הקנין חמץ של נכרי שנעשה בתוך הפסח ממילא אסור, כנ"ל פשוט. ומה שתמה מעכ"ה נ"י על דברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' חומ"צ הלכה ה' דנקט בלשון מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל י"ד בודק י"ד בשחרית וכו' ובמשנה וגמרא פסחים י' ע"ב לא נקט רק סתמא לא בדק באור י"ד כו' וזה וודאי הערה הראוי', ואני העני עוד העירותי דרש"י ז"ל ותוס' פליגי בפירוש המועד דנקט התנא, רש"י ז"ל פי' מועד שעת הביעור ותוס' פי' לאחר כו'. אבל לתרוויי' יש רק ב' זמנים ליל י"ד ושעת הביעור, ותוך המועד ולאחר המועד. ולרמב"ם ז"ל יש ה' זמנים, ליל י"ד, ושחרית של י"ד, ושעת הביעור, ותוך החג, ולאחר החג, ועיין פי' המשניות לרמב"ם ז"ל נקט כפי' התוס' ונראה שהוא ז"ל הי' מפרש לאחר המועד קאי אתרי זמנים, דלאחר שעת הביעור דהיינו תוך החג ואחר הפסח חדא הוא רק טעמם אינו שוה. דבתוך החג הטעם ג"כ כדי שלא יעבור עב"י, ולאחר החג רק הטעם כדי שלא יתערב לו חמץ שעעה"פ מפני שהוא אסור בהנא' כנ"ל ולפי"ז יש לומר דנקט בריש דבריו מי ששכח או הזיד, לומר לן הכא רבותא קמ"ל והכא רבותא קמ"ל בשכח סד"א דבזה אינו מחוייב לבדוק אחר המועד דס"ד דלא קנסי בשכח, דהיינו שכחה או באונס או בשוגג קמ"ל דגם בזה קנסו, אעפ"י שהי' בשוגג או באונס, מ"מ אסור חמצו לאחר הפסח והיינו הרמב"ם ז"ל לשיטתו דפסק בפ"א מה' חומ"צ ה"ד אפי' הניחו בשוגג או באונס מ"מ אסרוהו, והלכה זו מחודשת מדברי הרמב"ם ז"ל ואין בפוסקים אחרים שכתבו כן עיין במפ'. ובתשו' ח"ס חאו"ח סי' קי"ד כ' בזה באורך וכנראה מדברי ח"ס שם שמוצא דין זה הוא מהירושלמי ע"ש שהאריך באמרי נועם ומתוקים. ולזה קמ"ל הכא ג"כ רבותא זה. ובהזיד קמ"ל דגם בזה בלא בדק במזיד יבדוק בשעת הביעור דוודאי אי הי' טעם הבדיקה קודם המועד כדי להציל חמצו הי' ראוי לקנסו בלא בדק במזיד מקודם אבל טעם הבדיקה הלא הוא ג"כ כדי שלא יעבור על ב"י ובימ"צ ע"כ יבדוק גם במזיד אח"כ בשחרית של י"ד או בשעת הביעור כנלע"ד בס"ד. ועדיין הי' קשה לי בלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל למה כתב לא בדק בשעת הביעור, יבדוק בתוך החג ולא כתב לא בדק בשעת הביעור יבדוק אח"כ שיהי' משמע גם ע"פ עד הלילה ג"כ, בשלומא התנא דנקט מועד ניחא כמובן, אבל לר"מ ז"ל קשה.