זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קלו

ודו"ק היטב, ושפיר אתי' פסק הפוסקים דחמץ לפני הפסח הוי רק בס' כנלע"ד נכון בס"ד, ואולי מקום הניחו לי בזה: סימן קס"א הנה הטור בסימן תמ"ז פסק דחמץ לאחר זמנו צריך ששים לבטלו, שהי' מפ' כן בדברי רבא שאמר לאח"ז מותר היינו מותר במשהו וקאי ארישא דקאמר אסור במשהו אבל לאח"ז מותר במשהו. והמג"א הרבה להקשות עליו מתלתא טעמי בססי' תמ"ז: חדא דלריו"ח מותר לאח"ז וע"כ בדריו"ח הפי' מותר אפילו בלא ששים קאמר דהא ברישא קאמר תו"ז אסור בנו"ט וקאמר דלאח"ז מותר בנו"ט, ורבא פסק הלכתא לאח"ז מותר משמע. ג"כ דומי' דכך דאפילו בלא ס' מותר ב' ה"ק דאי' בס' אפילו לר"י מותר ול"צ למימר דמותר כר"ש, ועוד דפריך והא ר"ש קנסא קניס ומשני כו' ומאי פריך וכי ס"ד דמשום קנס יהי' חמיר מכל איסורים ורבא ס"ל כל איסורים שבתורה בס'. ונראה לתרץ בס"ד, ונקדים קו' הפנ"י בסוגי' למה פריך הגמ' דוקא והא ר"ש קניס על רבא, ולא פריך כן על ריו"ח דס"ל הלכה כסתם משנה והמשנה ע"כ מיתוקמא רק כר"ש כבסוגי' דלעיל, ונלע"ד הנה הכ"מ העלה להלכה בפ"א מה' חומ"צ דביש כזית חמץ בתערובת אפילו בכמה זתים הרי הוא עובר עב"י עיין מג"א רסי' תמ"ב, והמג"א הסכים עכ"פ במבשא"מ יען שהוא מצורף ממילא, ועוד נקדים דהטור כ' בסי' תמ"ז כללא הוא דכל דבר שצריך לבערו ולא ביערו אסור אפילו נתערב קודם פסח או בפסח מ"מ אסור לאחה"פ, והמג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ב דאם נתערב בפסח והה"ד קודם פסח ולא הי' בו ס' אסור לשיט' הי"א (היינו כ"מ) כיון שעבר עליו עש"ה. הנה לפי"ז אליבא דריו"ח דאמר תו"ז אסור לאח"ז מותר, ע"כ הפירוש בלאח"ז שנתערב לאח"ז דאי נתערב קודם זמנו או תוך זמנו ורק נתקיים אצלו עד לאח"ז אסור לשי' הכ"מ אליב' דמג"א הנ"ל בלא הי' בו ס' אע"כ מאי דקאמר ריו"ח לאח"ז מותר מיירי דוקא בנתערב לאח"ז, אבל לרבא דקאמר הלכתא תו"ז אסור במשהו לאח"ז מותר במשהו קאמר והנה במשהו היי' שנתערב ג"כ משהו ממש או עכ"פ בנתערב ביותר מס' שלא עבר עליו א"כ נוכל לפרש דמאי דקאמר לאח"ז מותר משמע ג"כ אעפ"י שזמן תערובתו הי' תוך זמנו או קודם מ"מ אם נתקיים אצלו עד לאח"ז מותר במשהו וע"ז פריך והא ר"ש קנסא קניס לי' הואיל ועבר על ב"י והוי ס"ל להמקשן דגם ביותר מס' מ"מ כיון דבפסח הוי במשהו עכ"פ ואסור לקיימו ממילא גם לענין דלהוי עובר על ב"י ר"ל על הכזית חמץ שמעורב בתוכו דלא נתבטל בפסח ועל זה חידש כיון דעל כל התערובת לא עבר רק על הכזית שמעורב בתוכו לא קניס אעפ"י שהתערובת הי' בפסח כיון שעכ"פ היה בו ס'. וממילא מתורץ קו' הפנ"י דלעיל דעל ריו"ח לא פריך והא ר"ש קניס דהא לריו"ח ע"כ הפי' שנתערב לאח"ז ורק הכזית הי' אצלו תו"ז ושפיר השיג כיון דהתערובת לא הי' בפסח ולא חל עליו לבערו על כן לא קניס בתערובת, אבל ברבא דמיירי ג"כ שהתערובת הי' גם בפסח ונתקיים עד לאח"ז שפיר פריך והא ר"ש קניס, ר"ל דסבור הי' המקשן כיון שהי' בתוכו כזית חמץ עבר ממילא בכל התערובת ותי' דבר זה לא קניס כיון שהי' בו ס' עכ"פ, וממילא מתו' ג"כ קו' א' של המג"א משה"ק דלריו"ח מותר קאמר אפי' בלא ס'. ולהנ"ל ניחא דשם שנתערב לאח"ז ממש קאמר, משא"כ בהא דרבא וכמבואר, וגם קו' הב' משה"ק המג"א ל"ל לאוקמי' כר"ש הא גם לר"י מותר בס'. אדרבא רבותא אשמעינן דלר"י פשיטא דמותר בס'. אבל לר"ש דאשמעינן דקניס וקס"ד דקניס בכזה ג"כ כיון דתוך זמנו הי' כזית חמץ אצלו בתוך התערובת והי' עליו לבערו קמ"ל דמותר מ"מ, וקו' הג' ג"כ מתורצת דהק' וכי קס"ד דמשום קנסא ליהוי חמיר מכל אי' שבתורה, ולהנ"ל מתורץ זה דפשיטא כשנפל האיסור בעין עכשיו לאח"פ פשי' שאינו חמיר וכדפי' בדברי ריו"ח לעיל וזה הי' משיג דבכזה בתערובת לא קניס, אבל הכא דהתערובת הי' אצלו בפסח והי"ל לבער התערובת ולא ביערו קס"ד דיש לנו לקנסו גם בזה לר"ש כך הי' סבור המקשן וחידש התרצן דל"ק בזה עכ"פ, ואדרבא מכח כל השקלא וטריא דק' ככל הקושי' הנ"ל עכ"פ צריך לן לומר דבתערובת ס' קאי השתא מזה גופא הוכחה מוכחת כשי' הטור ונקטי' לי' המחבר ורמ"א ז"ל כוותי כנלע"ד בס"ד ודו"ק היטב. סימן קס"ב הרמב"ם ז"ל פ"א מהמא"ס כתב דבדבר שיל"מ באינו מינו מותר בלא נתן טעם ואל תתמה על החמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בה עכ"ל. וכבר הוציא מזה הכ"מ בפ"א מה' חומ"צ דמשום הכי דוקא בפסח ל"ב משום דשיל"מ ולא בע"פ אעפ"י דגם בע"פ לכאו' שייך טעם דשיל"מ. ובאמת דבריו צ"ע לכאו' דהא בגמ' פסחים כ"ח ע"ב מבואר דלר' יהודא תלתא קראי כתיבי חד לפני זמנו וחד לת"ז וחד לאח"ז, ולר"ש חד לת"ז וכל מחמצת צריך לשנתחמץ מחמת ד"א, ולר"י נתחמץ מד"א מנ"ל מדאפקי' רחמנא בל' מחמצת ע"ש, עכ"פ מבואר דלר"י ממילא קוד"ז ואח"ז ג"כ נתחמץ מחמת ד"א אסור מדאו' ממי' עדיין אין לנו סברא מכרחת שחמור ת"ז בזה מקוד"ז ואח"ז לר"י. והה"ד לדידן בלפ"ז כתו"ז. וק' עדיין למה לא יאסור קודם זמנו במשהו, וכדבאמת תמה בפנ"י בסוגיין ותי' הכ"מ צ"ע לענ"ד. ובאמת גם הר"ן ז"ל הניח קו' זו בצ"ע למה קוד"ז לא שייך בו סבר' דשיל"מ. ואני בעניי כתבתי בזה הנלע"ד בדה"ק, רק באתי בזה בענין פירוש דברי הרמב"ם ז"ל במש"כ יען שהתורה אמרה כל מחמצת ל"ת לפיכך החמירו בה, ומרן הח"ס ז"ל בחי' לסוגי' כ' בזה דברים נמרצים ותוכד"ה לפי הכ"מ בפ"א מה' חומ"צ העולה נהי דבחלב ודם חייב על