זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קלד

בפסח גם בב' משהויין כנלע"ד ועמ"ש בדבור שאח"ז. ב) קשה לי על שיטת הנקה"כ שביו"ד סי' צ"ב דבחמץ בפסח אמרינן גם ב' משהויין מגמ' ע"ז דף ע"ד ע"א דקתני שם במשנה אלו אסורים ואוסרים בכ"ש יי"נ וע"ז כו' הרי אלו אסורין ואוסרים בכ"ש וקפריך בגמ' שם תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכת נבילה אי איסור הנאה קחשיב ליתני נמי חמץ בפסח וק' דילמא לעולם איסורי הנאה קחשיב ומ"מ לא קתני חוץ בפסח בהדייהו משום דהתנא דייק ואמר הרי אלו אסורים ואוסרים בכ"ש, משמע רק הם גופיי' אסירי ואוסרים רק התערובת הראשון אבל לא התערובת השני דתרי משהויין לא אמרינן, אבל בחמץ בפסח דאמרינן בי' גם תרי משהויין ע"כ לא קחשבי' בהדייהו. אמנם באמת בלא"ה קשה טובא על המקשן הנ"ל מאי פריך ליתני נמי חמץ בפסח הא חמץ בפסח שאני דאוסר גם באינו מינו ואותם דחשיב במתניתין אוסרים בכ"ש רק במינו וכמבואר שם במשניות וגמ' שם בסוגיין, ונצטערתי מאד בזה הרבה עד שראה ה' בעניי והאיר עיני במ"ש הר"ן ז"ל שם בסוגי' שהאריך שם טובא ומסיק אליבא דשי' הרי"ף ז"ל שם דמאי דפריך שם ליתני חמץ בפסח אליבא דכו"ע מקשינן ואפי' למ"ד חמץ לאחר הפסח אסור בהנאה דהו"ל דבר שאין לו מתירי' דמשום חומרא דאיסור הנאה דייקינן בי' ובמסקנא אסיקנא דלא חמירי איסור הנאה לאסור תערובתן יותר מאי' אכילה הלכך לא מצי תני חמץ בפסח אליבא דכו"ע ומיהו לדידן דקיי"ל כר"ש אסור בכ"ש בין באכילה בין בהנאה עכל"ה. ולפי"ז שפיר אמר דבס"ד ס"ל דאוסר רק במינו במשהו כשאר אי' הנאה דחמירי מצד איסור הנאה דידהו, ודוקא רק במשהו אחד ולא בב' משהויין ולק"מ קושי' הנ"ל. סימן קנ"ח הרמב"ם ז"ל פ"א מה' חומ"צ כ' חמץ שנתערב בפסח כו' ה"ז אוסר בכ"ש, ובפט"ו מהמ"א מבאר שם שהטעם מצד שהוא דשיל"מ לכך אוסר בכ"ש ע"ש בטעם הדבר, וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ"ב דפסחים ולכאורה צריך להבין מאין להם שזהו טעם של רבא הא בגמ' שם לא נזכר שם כלום מזה והגם שהי' ס"ל כתוס' שם דרבא לא ס"ל דמב"מ במשהו וממילא ליכא למימר דס"ל טעם איסור משהו כרב וע"כ טעם אחר אית בי'. אבל מנ"ל דרבא אסור במשהו קאמר, ועכצ"ל דהי"ל הגירסא בגמ' אמר רבא הלכתא כו' אסור במשהו כרב. אמנם נלע"ד די"ל דיש הכרח מצד סוגיית הגמ' גופא שם דמצד דשיל"מ קאמר רבא הכי, דהנה לכאורה הקשה שם בפנ"י למה לא פריך בגמ' שם על ריו"ח אותה קושיא שהקשה שם בגמ' על רבא דפריך ומי אמר רבא הכי והאמר רבא ר"ש קנסא קאקניס, והלא ריו"ח ס"ל הלכה כסתם משנה וליכא פי' אחר במשנה רק אי תוקמי' כר"ש כאוקימתא דרבא שם כ"ט ע"א דהא רב אחא ב"י הדר בי' משמעתי'. וא"כ ק' על ריו"ח ג"כ דס"ל חמץ שלא בזמנו מותר לגמרי, וק' הא ר"ש קנסא קאקניס לי' ובאמת רש"י ז"ל פי' שם בדברי ריו"ח ולקמן פריך והא אסר לי' ר"ש כו' וכוו' דמסדר הש"ס ממתין בקושיא זו על ריו"ח, באשר דבלא"ה יפרוך כן על רבא ובתי' שם יתורץ גם על ריו"ח. והנה עוד יש לדקדק בגמ' שם דקאמר שם ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא כי הוינן בי' ר"נ כי הוו נפקי ז' יומי דפסחא א"ל פוקו וזבינו חמירא דבני חילא, וק' איזה שייכות יש לזה להביא סיוע לתי' הגמ' שמחלק בין בעין לתערובת אליבא דר"ש. שלכאורה זה יתכן להביא לעיל כדקאמר לאח"ז מותר כר"ש, לזה שפיר י"ל ואזדא רבא לטעמי'. אבל לענין חילוק לבין בעיני' לבין תערובת אין לזה שייכות כלל לכאו' ורש"י ז"ל דחק ע"ש ור"ח ז"ל בפי' לגמ' באמת מפ' זה דסתם חמירא דב"ח בתערובת הי' ע"ש. ואני בעניי הבינותי לומר דאפשר כן הוא סדר שיטת הגמ' שם, ונקדים להביא קו' הר"ן ז"ל על שי' הרי"ף ז"ל דקאמר טעם אי' משהו בחמב"פ משום דשיל"מ, והק' דהא דשיל"מ שייך רק לומר אם האיסור גופי' יהי' מותר אח"כ אבל הכא הלא החמץ לא יהי' מותר לעולם דהא ר"ש קאקניס לי' ורק בתערובת יהי' מותר וזה לא הוי בכלל דבר שיש לו מתירין, והתירוץ לזה נבאר לקמן בס"ד ומקודם רק נאמר בס"ד דקו' הר"ן ז"ל הוא גופא קו' הגמ', דאי כפשוטו באמת הי' מקשה כן גם על ריו"ח אמנם לא הקשה כן משום דהי' מסיק דבתערובת לא קניס לי' דהא התרצן לא חידש לי' שום סברא וטעם אלא דגם המקשן אסיק כן מדעתי' דנפשי' וע"כ שפיר דלא פריך לי' כלל על ריו"ח וכן על רבא הכא לא פריך לי' רק הקו' הכא לא קאי להקשות על סיפא של רבא רק הקו' קאי הכא להקשות על רישא של רבא דקאמר חמץ בזמנו אסור במשהו, וע"כ רק הטעם משום דשיל"מ ועל זה פריך דהא לא הוי זה דשיל"מ דהא ר"ש קאסר לי' מצד קנס ואין החמץ מותר לעולם ולא הוי כשאר דשיל"מ וקושי' גדולה הקשה וע"ז חידש לו התרצן כיון דבתערובת שרי מקרי דשיל"מ, ועדיין טעמא בעי דהא מ"מ בעיני' לא הו"ל מתירים, על זה אמר ואזדא רבא לטעמי' דכי הוי' בי ר"נ א"ל פוקו וזבוני אח"פ חמירא דב"ח, ור"ל דגם בבעינא גופי' יש חמץ נכרי דיש לו היתר, וא"כ אם יזדמן חמץ של נכרי שנפל לתערובת יהי' אסור במשהו, ע"כ גזרו גם בשל ישראל כיון דבישראל בתערובת ג"כ יש לו מתירים ומכח ב' סברות יחד דנינן לי' לדשיל"מ, ומתו' ב' דקדוקים הנ"ל, וע"כ י"ל דמכח ב' דקדוקים הנ"ל יש ראי' דמסוגי' הגמ' מוכח דטעם של רבא הוי דצד דשיל"מ ודו"ק, ויש ראי' לשי' הרי"ף ורמב"ם ז"ל הנ"ל, ולקמן בס"ד נאמר עוד תי' אחר. סימן קנ"ט כבר הבאתי בדבור הקדום מה שה"ק הר"ן ז"ל על שי' הרי"ף ורמב"ם ז"ל שפי' הא דרבא