זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קלב

לא קנה כלל, וכ"ז בנידון "שלוסס" ממש. אבל מה שעושה "בעשטעללונג" ידוע ומובן שאין להעושה בעשטעללונג שום קנין בסחורה על שתבוא לידו, ממילא אין מכירתו מהני כלום, והרי הוא עדיין ברשות בעל הפירמא הנ"ל שאין לו נאמנות ואיני יודע שום היתר לזה בפשי'. ואני איני רוצה ואיני צריך לומר להדר"ג היכן דעתי נוטה, רק באתי לעשות רצונו לומר דבר כהוייתן, וליתן עצה מה לעשות ידע ויבין הד"ג את אשר לפניו וראוי באמת לייסר האנשים העוברים ואומרים גם אנו כמו היראים, והמורים שלהם נותנים מקום לטעות שיסברו שהם מורים לכל העיר ח"ו, ועי"ז רבים נפכדו ברשתם, וכמה וכמה שצריך להשיבם על שאלתם אם המורה הנ"ל נאמן, כ"ז כתבתי בנחיצה רבה, והי"ת ירחם על שארית הפליטה וינחנו במעגלי צדק למען שמו יתב', או"נ הדש"ת הק' יודא גר"וו. סימן קנ"ו נשאלתי ביט"פ העבר בענין חלב מבהמות שספק אם הנכרי מאכילה חמץ בפסח אם רשאי לאכלה גם לדעת המחמירים בחלב בהמה שאכלה חמץ בפסח, נראה כעת לענ"ד שיש להקל בזה באשר שהי' להשואל בזה טעמים אחרים שהי' נח לו יותר בחלב זה מחלב ממקום אחר אשר שם בוודאי אין מאכילים חמץ אבל הו"ל שם חשש אחר, דהנה בפמ"ג יו"ד סי' ס' כ' בספיקא דדינא ג"כ להקל בחלב מבהמה שאכלה חמץ ע"ש שהי' סבור לומר דוקא אם חמץ מנקברים שעפרן אסור וע"כ אין לשתות החלב, וכיון דמספק"ל אי חמץ מנקברי' או מנשרפים יש להקל וחזר בו מכח הא דכרשיני תרומה ע"ש, אבל בנ"ד שיש ספק אי מאכילה חמץ שפיר יש להקל בדבר שאסור רק מדרבנן מצד זוז"ג עש"ה. אמנם אי משום הא לא אריא דעכ"פ אין לעשות ספק דרבנן בידים כמ"ש המג"א בה' פסח תל"ח, אבל כ"ז בבהמה של ישראל שאכלה חמץ של ישראל, אבל אנו דנין אבהמת נכרי שאכלה חמץ, ר"ל בזה גם הפרמ"ג מודה דאי גם חמץ הוי מהנקברים היינו דוקא בחמץ ישראל, אבל חמץ של נכרי בוודאי אפרן של חמץ נכרי מותר לישראל דחמץ של נכרי אסרה תורה ולא אפרו, וממילא והה"ד החלב, והנה הב"א בתשו' חאו"ח סי' ל"ה הובא בשע"ת על האו"ח סי' תמ"ח אפס קצהו, שהתיר חלב מבהמת נכרי שאכלה חמץ. וראיתי בפנים התשובה כ' וז"ל אל הנכרי עצמו לא שייך איסור הנאה ואיהו משרי שרי ובהיתר הוא מאכיל החמץ לבהמותיו ואין בזה כלל משום נתפטמה באיסור הנאה ואף שאסור הישראל ליהנות מחמץ של נכרי היי' מחמץ בעין, אבל בנ"ד שהנכרי מאכיל לבהמותיו בהיתר גמור ועכשיו הוא חולב הבהמה ואין כאן דררא דחמץ כלל וחמץ אסרה תורה ולא חלב. והו"ל כמו חמץ שחרכו באור קודם זמנו, וה"ה נכרי שהי"ל חמץ ושרפו בפסח דשרי לישראל לקנות האפר עכ"ל ע"ש, ולפי דברינו הנ"ל אפשר אפי' הי' חמץ מהנקברי' ג"כ אפרו של חמץ של נכרי מותר, וממש"כ בספק אכלה חמץ. ובאמת מצאתי בפמ"ג סי' רי"ו באו"ח במשבצות ג"כ קצת כעין דברי הב"א לענין המוסק שנפלה לתבשיל וכ' גם להמחמירים במוסק מפני שדיינינן לי' כדמעיקרא שהי' דם מ"מ אם נפל ליותר מס' אפי' דעבידי לטעמ' מ"מ כיון דמצד מעיקרא הרי בטל בס' ואף שעכשיו עבידי לטעמא בשנותו את טעמו הרי טעם זה לא אסרה תורה דמעיקרא כשהי' דם לא הי' טעם שלו עבידא לטעמא. גם יש שמחמירים בחלב של בהמה שאכלה חמץ משום זוז"ג דאסור למג"א בחמץ משום דזוז"ג הוי עכ"פ במשהו דאסור ג"כ בחמץ, ואני העני כתבתי זה ימים רבים בעניותי שיש לדון בזה דפשיטא לשי' הטו"ז בסי' צ"ב ביו"ד דס"ל דבפסח ג"כ לא אמרינן תרי משהויין והכא הוי הזוז"ג הראשון, שהי' דם ואח"כ מהדם נתהוו' החלב, י"ל דלא גרע מתרי משהויין שמותר גם בפסח, אלא אפי' להש"ך ומג"א דס"ל בפסח דמחמירי' בתרי משהויין ג"כ היינו דוקא היכי שהממש של איסור עכ"פ מעורב, אבל היכי שהממש אינו לפנינו ונשתנה לד"א גם הם מודו דשרי, והכא המשהו הראשון דהיינו הזוז"ג והיינו הדם שנתהווה מתערובת חמץ ושאר דברים נשתנה אח"כ ונתהווה לחלב ואולי גם ליחות אחרות מתערב בו ועכ"פ החום הטבעי פועל וגורם בו ג"כ והוי עכ"פ משהו שנתהוה מתערובת של גורם אי' וגורם היתר ואפשר מותר לכו"ע ודו"ק, ועמ"ש בס"ד בסי' שאח"ז דלענ"ד לשי' השו"ע יש להקל בתרי משהויין רק שאנו חוששין לשי' הרמב"ם ז"ל וכמו שאבאר לקמן בס"ד ע"כ מחמרי' להלכה בתרי משהויין, אבל היכי שיש עוד איזה צד קולא יש להקל וכמש"ל בס"ד וה"ה בנ"ד, ומכש"כ היכי שכל הנדון הוא רק על ספק וכשאלה שבאה לפנינו, ומכש"כ לדעת החק יעקב בסי' תס"ז סקי"ו שכ' שיש לסמוך על שיטת רבינו יונה ז"ל שבסי' רי"ו באו"ח וקלסי' החת"ס בתשובותיו חאו"ח סי'... וחלק ששי סי'... וכתב שדברי ח"י דא"ח המה, ממילא וה"ה בנידון החלב שיש לסמוך בדיעבד היכי שהשואלים צריכים להו שלא ליכנס בחשש אחר יותר גדול ומכש"כ היכי שהוא רק ספק. ואגב נ"ל לעורר במ"ש הרשב"א ז"ל בחולין ק"כ שכ' הרשב"א ז"ל על הא דתני' שם המחה את החמץ וחלב וגמעו דצריך קרא דנפש, והק' הרשב"א ז"ל ל"ל קרא בכולא שמעתין דהא שתי' בכלל אכילה וכדדרשינן ונתת את הכסף כו' וביין ובשכר ואכלת כו' ותירץ דהתם דוקא בדברים שדרכן לשתותן, אבל הכא דוקא בדברים שדרכן לאכילה ע"כ, ולענ"ד הי"ל דהא חלב התורה שריי' ומני' מוכח דמשקים היוצאים מהן לאו כמותן, וצריך לתרץ גם בזה התם שאני שלכך עומד להשתנות ממילא, משא"כ כשאינו עומד להשתנות ממילא, וצ"ע לפום ריהטא. כ"ז כתבתי לפום ריהטא, והי"ת יורנו מדרכיו האמתיים ברחמיו הרבים כ"ח ניסן תרס"ו לפ"ק. עיין תשו' גורן דוד חאו"ח סי' ל"ה, אודה ה' מאוד בפ"י דק' יודא גר"וו.