זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קל

לא הוי בלעו גם בפעם הראשון לא הי' מיחייב מצד הנאת גרונו דהנאת גרונו הוי דווקא מה שיורד בין החניכיים וכל דבר שפולט אותו מפיו לא הי' מעולם בין החניכיים במקום שיורד המאכל והמשקה הרי התירוץ על קושית הפמ"ג פשוט מאד לענ"ד. ובזה יל"ת מה שכתבתי לעיל הקושיא לענין ח"ש להצטרף דהא חזי להקיאו ולחזור לאכלו וכו' דכיון דבע"כ שצריך לבלעו גם בפעם הראשונה ובלא"ה אינו חייב כשפולט אותו שפיר י"ל דבגמ' רצה לומר על כל חצי שיעור דאסור דחזי לאצטרופי אפי. בשלא בלעהו והקיאהו דלבלוע ולהקיאו בלא"ה לא שכיח. ואודות הקושי' על מ"ש המג"א בסי' ר"י ס"ק ט' דלא מקרי נהנה אלא כשבולע יקשה ג"כ הרי עכ"פ נהנה גרונו הנה לפמש"כ בדה"ק גם ריו"ח לא קאמר כן דהנאת גרונו מקרי הנאה רק כשבולע ג"כ אמנם ניחא לפמש"כ הכ"מ פ"א מה' ברכות סוף הלכה ב' גבי פולט אי"צ ברכה וז"ל דלענין ברכה אחרונה כתיב ואכלת ושבעת ובירכת, משמע דווקא כשיש כוונת אכילה צריך ברכה אחרונה והה"ד ברכה ראשונה ילפינן מברכה אחרונה עיי"ש והיא אפשר כוונת הרא"ש ז"ל שכ' דלא מקרי הנאה אלא בתוך מיעיו היא כשאינו מכוין ליהנות מגרונו, אח"ז ראיתי בתשובת מהרמ"ש ז"ל שהביא מע"כ חא"ח סי' ר"ז חילק ג"כ מעצמו קרוב לדבר כ"מ הנ"ל, וחידש שלא נזכר מדברי כ"מ הנ"ל. תאמין שיש לי להאריך בזה אולם מפני הכנה לש"ק מוכרח אני כעת להפסיק באמצע ואי"ה יתב' עכ"פ בתחלת השבוע הבעל"ט אחר התענית של ט"ב יהפך ב"ב לכב"י לשו"ש אשיבך עכ"פ על מה שהערית בענין ז' ברכות בסד"ש. והנני אוה"נ בלונ"ח הש"י ברחמ' יגביה קרנך בכבוד בקרוב כנפשך ונפש המעתיר להיות ממרוחמיו יתברך לראות בישועת ישראל מציון בב"א. פ"ש לכבוד מר חותנך הרב הצדיק שליט"א. הק' יודא גר"וו. סימן קנ"ד שיל"ת פה סאבאטיש יום ד' לס' בהעלותך תרח"ם לפ"ק. שפע שלום וחיים ארוכים ליד"נ יקר הערך ה"ה הרב המאה"ג המפורסם החריף וכו' מו"ה העשל פאללאק נ"י רב בק"ק האלליטש יע"א. מכתב כבודו לנכון הגיענו ושש אנכי על אמרתו בענין קידוש לבנה ועיניו שפיר חזי שלפי העולה מגמ' דסנהדרין דף מ"א ע"ב ומגדולי הפוסקים הי' משמע דכל כמה דמקדים לברך על החודש טפי עדיף. וכבר קדמוהו בכל דבריו ויותר מהמה מה שכתבו לזה האחרונים על פסקו של המחבר שכתב בשו"ע סי' תכ"ו שאין מברכים על החודש עד שיעברו עליו ז' ימים. ועיי' בב"ח במקומו, וביותר מ"ש בתשו' פ"י והובא בקיצר בתשו' שבו"י ח"ב לאו"ח, וכ' שם הב"ח בתשו' אף שהב"י הביא בשם הר"י גיקטילייא ז"ל, שעפ"י הקבלה יש להמתין עד אחר ז' שלימים. דכל היכי דש"ס דילן חולק על הקבלה, הנגלות לנו ולבנינו לעשות, והמג"א גופי' הביא מס' הקנה דיש לקדשה מקודם והקנה ידוע שהי' מקובל גדול ונורא מאוד והא"ר הביאו דבר המיישב הדעת בשם הרמ"ע ז"ל בתשו' ס' ע"א דמפרש לה לדברי הגמ' וכמה א"ר יעקב אר"י עד ז' ימים ונהרדעי דאמרי עד ט"ז דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו אלא מר סב"ל דר' יוחנן אתחלתה קאי ומ"ס אסוף זמן קאי, ונפרש דבריו קצת לקמן, ורק אקדים דברי הח"ס בתשו' הנ"ל סימן ק"ב שהרבה שם לתמוה על דברי הרמ"ע ז"ל דסב"ל דליל ז' מותר לקדשה וע"כ דסב"ל עד ולא עד בכלל והק' דלפי הטעם שכתב שם הרמ"ע ז"ל דלכך שיעורו עד ז' ימים דא"א ז' ימים בלא שבת, והשיא הח"ס ז"ל כוונתו למ"ד במדרש ע"פ מיום השמיני והלאה וכו' א"א לשמונה בלא שבת וכו' וס"ל להג' רמ"ע ז"ל דה"ה והוא הטעם שאין לברך על חידושה של לבנה עד שיעבור עלי' שבת וא"כ יליף מינה ובה וכו' מה התם תלוי' בכניסה ויציאה של שבת דווקא זכור ושמור כידוע, מ"מ מוכח כהר"י גיקטילייא ז"ל ועיי' שם בח"ס שהעלה מזה להלכה כמו עד ז' וז' בכלל כ"כ עד ט"ז וט"ז בכלל ומותר לקדשה עד אחר ט"ז ונשארו בתימא דברי הרמ"ע ז"ל. ולענ"ד נ"ל דבאמת אי היינו דנין לקדשה בליל שבת דווקא שיעבור עלי' כמבואר בח"ס הכא כ"כ אין לקדשה בליל ש"ק בשביל שלא עבר עלי' יציאה של שבה"ק. וכ"כ אי הי' נכנס תחת סוג האפשרי לקדשה ביום ש"ק ג"כ היינו אומרים דומי' דמילה, וממילא אעפ"י שבליל ש"ק הי' שביעי מ"מ כיון שלא עבר עלי' יציאה של ש"ק אין מקדשין. אבל הלא לקדשה ביום אין דנין עלי' וגם על ליל ש"ק אין דנין בזה דכבר העלה הרמ"ע ז"ל שם באותה תשו' שבלא זה אין לקדשה בליל ש"ק, וממילא רק דנין על מוש"ק, ובזה ממילא באם יש רק ו' שלימות ג"כ אי אפשר מבלא שעבר עלי' יציאה וכניסה של שבת קודש כמובן להמעיין, והשתא נאמר דכך הוא פי' הגמ' להרמ"ע ז"ל דר' יוחנן אמר בלשונו עד שתתמלא פגימתה ועז"א וכמה, ר"ל וכמה ימים הוי הפגימה דנאמר עדיין שלא ותמלא ואמר ר"י אר"י עד ז' ולא עד בכלל ושי' הרמ"ע ז"ל ונהרדעי אמרי עד ט"ז הוי מלוי בפגימה ולא עד בכלל (יעיי' בתשו' שב"י ח"ג לאו"ח ובתשו' השיב משה לענין עד ולא עד בכלל לנידון זה) כנ"ל ליישב דעת הרמ"ע ז"ל וממילא אין היתר לקדשה בליל ט"ז, הקצרתי קצת ודל"ב. גם הי' קצת כתימה בעיני דברי הח"ס ז"ל שם בתשו' שרוצה לומר שגם בליל ט"ז יוכל לקדשה וכ' בזה"ל ואי משום דפוחת והולך י"ל הנה בתחלת התחדשה לא נראית בעליל י"ח שעות כמבואר בר"ה והשתא קי"ו אם אורה אינה נראית עד אחר י"ח שעות כ"ש כשהוא מליאה ומאירה לא ניכר מה שנתחסר מעט מעט עד אחר י"ח שעות לכה"פ וא"כ יכול לברך לכה"פ עד י"ח