זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכח

אבילות דיחיד ר"ל, אבל הכא גם שאר הקרואים ומזומנים יבואו להקל כן כתבו השבו"י והכ"ש, וקיימתי כן ג"כ מסברא דנפשאי ב"ה. והנה באמת הרואה בפנים בר"א אבודרהם ובצידה לדרך (תלמיד הרא"ש ז"ל) ובפר"ח יראה שמקילין הכל לאחר ל"ג בעומר ומאין בא לנו להחמיר לאחר ל"ג בעומר דטעמי' בב"י בשם הר"ן שועי"ב ז"ל בשם התוס' דכוו' ל"ג הוא כשתסיר ז' ימי פסח וז' שבתות ושני ימים של ר"ח. והנה הבעל צידה לדרך הי' גם תלמיד ר' אבן שועי"ב ז"ל, ופסק להדיא לאחר ל"ג מותר. ע"כ נראה עפ"י מש"כ הטו"ז בטעם הדבר הנ"ל משום גזירות תתנ"ו והם ז"ל לא היו ממדינה שהיתה שם גזירת תתנ"ו בעו"ה, ורק מצד אבילות על תלמידי רע"ק ע"ה בעוה"ר לכך סמכו על פי' הראשון של הר"י אבן שועי"ב ז"ל הנ"ל וזה הי' במשך הזמנים הללו בכללם ורק בל"ג בעומר מקילים לסימן שאז פסקו תלמידי רע"ק ע"ה, וכן כתב במהרי"ל ביום ל"ג "שמחה" לזכר שפסקו. אבל בכ"ז איני יודע כיון שכבר הורה בי' המורה, אם עוד יתרעם עליו ברבים השתא מעכת"ה נ"י והגאון מהר"י עמדין בסידור פסק במקום מצוה להקל בי' לאחר ל"ג בעומר, והאמת שלא קים לי בגווי' דמילתא שלפנינו אם זה הוא בכלל. ובכנה"ג התיר ג"כ לצורך מצוה ושעה ובלבד שלא ירבה בשמחה, אמנם דבר זה נוגע אלעתיד שאמר לי המורה נ"י ששמע שיהי' שם חתונה בר"ח סיון צריך מתון רב בחקירה במנהג דמקומכם. והאמת שבסידור דרך חיים להג' מליסא ז"ל פסק שמותר וכן הורה אחריו הג' מהר"ש ג"כ בקיצור שו"ע שלו והוא דעה א' במג"א סק"ה. ולי העני הדבר צריך תלמוד דממנ"פ אמאן נסמוך אי אפירוש א' מהר"י בן שועי"ב ז"ל דרק עד ל"ג בעומר החמיר הא במדינתינו מקילין עד ר"ח אייר. ואי על פי' ב' שהביא בשם התוס' ועיין בב"י בסי' תצ"ג שלא מתו בימים שאין אומרים בהם תחנון ונמנו ז' שבתות וז' ימי פסח ושני ימי ר"ח, והו"ל נ"ז ול"ג ימים נשארו שהם חול ובהם מתו בעוה"ר, א"כ ג"כ למה לא יהי' ר"ח סיון בכלל ל"ג דהא ב"י ימים ר"ח הם ר"ח אייר ואי טעם המנהג דמונים מר"ח אייר עד א' מימי הגבלה הא אנן תופסין קולא בל"ג בעומר א"כ ע"כ דאין אנו מחזיקין בטעם הזה. וחשבתי בדעתי שע"כ טעות יש בדפוס דהא כשמונין ז' ימי הפסח לא נשארו עוד ז' שבתות. והאמת לאמתו שאחר שחשבתי בזה חפשתי ומצאתי בב"ח בסי' תצ"ג שכתב שלא מתו אלא בימים שאומרים תחינה ונמצא שלא מתו אלא בז' ימי הפסח ובז' ימי שבתות וב"ב דר"ח אייר ובר"ח סיון, אלא שמאחר שא"א לז' ימי הפסח בלא שבת ונמצא שאינם רק ט"ז ימים שמתו בהם לפיכך נוהגין וכו'. ומסתפרים בל"ג בעצמו מטעם דמקצת ככולו, אח"ז ראיתי שבאמת המג"א נקיט ג"כ רק ו' שבתות, ומעתה אי במדינתינו לא הי' מקילים עד ר"ח אייר אולי תפסו מנהג היותר קיל, והי' מקום שלא להרעיש אבל כמדומה שמקילים עד ר"ח אייר. וע"כ לא מחזיקים בפי' הב' של הר"י בן שועי"ב וגם מקילים ביום ל"ג, ע"כ דלא כמנהג יש שמחמיר מר"ח עד ימי הגבלה כמבואר במג"א. כ"ז כתבתי בחפזי כי יודע אנכי בנפשי כי לא הגעתי למדת בעלי תשובה בעוה"ר ורק כתבתי לכבוד מעכת"ה מר ידידי נ"י וחס לי לכנס בדבר כזה אלא מרצונו והית"ב יישר כל העקמימות ויטה לבנו לעבדו שכם אחד באמת ובתמים וכל קרני רשעים יגודעו ותרוממנה קרני צדיקים וקרן התורה בכללה דברי ידינ"פ המכבדו ודבש"ת. פה סאבאטישט עש"ק ל"ד למטמונים תרמ"ז לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן קנ"ב שלום לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המפורסם צדיק ונשגב פה"ח חריף ובקי שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה ישעי' ז"ש נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואיטצען יע"א. אחרי דשה"ט מכ"ק הגיעני עם הלונה בתוכו וכ' ואעשה כמצווה עלי וע"ד אשר בדק לן מר בקושייתו בסוגי' דמי פירות על שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל מי פירות עם מים ג"כ אין מחמיצים, הק' הדר"ג נ"י לפי דברי מהרש"א ז"ל שבדף ל"ח גבי לחמי תודה דמתרץ בגמ' רביעית היתה וכו' הא הו"ל מי פירות עם מים דממהר להחמיץ, ותי' דש"ה דכהנים זריזים הם. והיטב אשר דיבר הדר"ג נ"י בזה דקו' מהרש"א ז"ל ע"כ היתה על תרומת לחמי תודה שאז"ל בנדה ו' שאם הפרישם בלילה שרי על זה שייך שפיר לתרץ כהנים זריזים הם. ועוד תירץ המהרש"א ז"ל בדבר מועט של מי פירות כאלה אינו ממהר להחמיץ, והנה הרא"ש ז"ל בסוגי' דדחי ראי' הרי"ף ז"ל מקיטוף ואומר דמקיטוף אין ראי משם דהוי דבר מועט, וכיון דהרי"ף ז"ל לא חייש לדיחוי זה ע"כ דאינו מחלק בין מעט להרבה, וע"כ דצריך רק לתי' הא' דכהנים זריזים הם. ולפי"ז תמה הדר"ג נ"י הא בגמ' נדה ו' ע"ב איתא בהדיא דשפחת ר"ג היתה לשה לחמי תודה ור"ן הניחה כמבואר שם בגמ' עכת"ד. הנה כוו' הד"ג נ"י ע"כ להקשות מדרבן גמליאל אדר"ג דלפי שיטת הרי"ף ז"ל לפי דעת הרא"ש ז"ל דאין לחלק בין הרבה למעט מ"פ היינו רק כפי האמת לשיטתו שפסק כרע"ק דלש לר"א ולר"י ור"ל דלש במים עם מ"פ יחד וס"ל דאינו ממהר להחמיץ ולדידי' בוודאי אין מקום לקושיית מהרש"א ז"ל כלל שהקשה כן לפי האמת, וקו' מהרש"א ז"ל ע"כ קאי לפי מה דקיי"ל להלכה בזה דלא כשיטת הרי"ף והר"מ ז"ל, או דנאמר דקושיית המהרש"א ז"ל היתה א"כ מתני' דלא כרבן גמליאל דלר"ג בוודאי אי גם הרי"ף והרמב"ם ז"ל מודה דאיהו הוי ס"ל דממהר להחמיץ במ"פ עם מים, וא"כ ממנ"פ אין כאן קושיא על הרי"ף ור"מ ז"ל דעכ"פ אדרבא יש ראי' לפסק שלהם מכח קו' המהרש"א דחזינן