זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכז

אמרינן כן וכדהקשה באמת המג"א על ראי' הרא"ש ז"ל ואם אמרו בזריזין וכו' ע"ש הקו' ובאמת מצאתי אח"כ בפר"ח בזה שהעיר ג"כ מהאי דמנחות אבל לא הק' דברי הרא"ש ז"ל מדידי' אדידי' וצ"ע וכתבתי שם בגליון ואולי יש לחלק ע"ד הש"כ וטו"ז בסי' ר"ה ובשאר מקומות דמילתא דכתיבה בהדיא להתירא אין כח ביד חכמים לאסרו כ"כ הכא דבשלמא לענין שתי עשרונים דכתב בהדיא בקרא אין כח ביד חכמים לאסרו בשום מקום מחשש חימוץ. משא"כ לענין פש בפושרין או לענין מצות עבות טפח שאינם כתובי' בהדיא בקרא שפיר יש כח ביד חכמים לאסרו בדיעבד ג"כ במקום אחר, כנ"ל נכון ומתו' בזה היטב קושי' המג"א שם סק"ו הנ"ל יעו"ש ואכמ"ל, עכ"פ אחלה אנכי את פני מע"כ הרב נ"י שישא פני בדבר הזה שלא יתודע לאיש שאני עוררתי על זה רק יזהיר לבני קהלתו מקודם על זה ע"ד שרז"ל מזרזים לאדם קודם המעשה ובשעת מעשה והאופים לא יחרה אפם אם יודיעו' זמן מה קודם שלא יהי' העושי מצה נפסדים, לכן כ"מ יחיש מעשיהו בדבר הזה או כיון שרגיל להזדרז מעצמו לבוא לכאן למצות כמבואר בסי' ת"ס לכן מהטוב אם הי' בא זמן מה מקודם דברי המכבדו וד"ש. סאבאטישט יום עש"ק י"ט אדר תרמ"ה לפ"ק. הק' יודא גרי"וו. סימן קנ"א אורך ימים ושנות חיים ברוכים לעד. ערוכים ושמורים לדור ודור ולנצח נצחים לכבוד מ"כ מר ידינ"פ היקר הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש מוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה דוד לאנגער נ"י. יקרתו קבלתי אתמול לעת ערב, ויישר כחו וחילו על כי משתדל בכל מאמצי כחו להחזיק במעוזו לעמוד על המשמר שלא ליתן מקום ח"ו לפרוץ פרצות מנהגן של ישראל, הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכהו הית"ב ובנו ממנו חרבות עולם וכו' וקורא לך גודר גדר ויהי' חלקי עם המזכי רבים לש"ש מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. אבל אמנם היות כי כבר נעשה מעשה הפתגם דכבר הורה בי' המורה הוראה במקומכם ומה מני יצא וגם אני איני כדאי לשלוח אלי לשאול ממני כזה. ומכ"ש כי די לי לצאת באחריות דנפשאי מול מקהלות עם ה' אשר אנכי בתוכם. ואחריות דעלמא לא ניחא לי לקבולי עלי ומה גם בדבר דתהו בי' אינשא. ובמלתא כזה לא מצאתי א"ע מחוייב כלל לומר להיכן דעתי נוטה, ולפניו יתב' נגלו כל תעלומות, והאמת שקודם שבא לידי מכתב כבודו הי' פה במחיצתי המורה הוראה שלכם נ"י וסיפר לי דברים כהוייתן והודה ולא בוש שהי' נבהל להשיב ואמר בעצמו שהנוגעים בדבר לא ישגו עוד אחרי הוראתו ורק בא לכאן כי דמה בנפשו היות אהי' כמוהו לישא עמו במשא הדבר הזה. ואנכי לא כן עמדי מתירא אנכי לנפשי ממאי דתנן חכמים הזהרו בדבריכם וכו' נמצא ש"ש מתחלל וכו' ועד היכן גדר חילול וכו' ואם גם שיש בתשו' האחרונים בדינים הללו לילך בספיקן להקל וכ"כ בבאה"ט בשם ח"י. באמת שבח"י שלפני לא כ"כ. וגם אמנם הדבר בעצמו צ"ע כי אית דאי' לי' דמנהג שייך בו לא תסור וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בה' ממרים פ"א. וראיתי למרן המהר"ם שיק ז"ל בתשו' ליו"ד סי' רט"ו שהקשה דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי דבה' ממרים כתב ז"ל בי"ד הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבע"פ וכל מי שאינו עושה כהוראתם הרי הוא עובר על לא תסור אחד דברים שלמדו מפי השמועה וא' דברים שדרשו במידות וא' דברים שעשאום סייג לתורה וכו' והן הגזירות והתקנות והמנהגות מצות עשה לשמוע להן והעובר וכו'. ובפ"ג מה' חנוכה כתב ז"ל דאין מברכין בהלל בר"א דאין מברכין על מנהג וע"כ משום דלית בי' לא תסור וכפירש"י בסוכה דף מ"ד ע"ב. ולענ"ד יש לתרץ ע"ד דפסק הרמב"ם ז"ל בה' ממרים דברים שגזרו בי"ד משום סייג בי"ד אחרת אינו יכול לבטל אפילו גדול ממנו בחכמה ובמנין ואפילו בנתבטל הטעם יע"ש, מוכח משם דמה שהוא משום גדר וסייג חמור יותר משאר דרבנן והרי הוא כגופי תורה יעש"ה בהלכה ב' פ"ב מה' ממרים, ולכך הכא בה' ממרים דנקיט מנהג שהוא משום גדר וסייג כו' למנהג כזה נתנו תוקף שהוא בכלל לא תסור כמו גופי תורה שלמדו מפי השמועה או במדות שהתורה נדרשת בהן שהם דאו' ממש כמבואר בכללי הרמב"ם הנמצאים בח"א. אבל במנהג כזה שהוא רק מדרבנן ממש ולא משום סייג כמו הלל בר"ח בזה שפיר כתב דלית בי' משום לא תסור ולא מברכין עליו כנ"ל. ומעתה לפי מ"ש בתשו' מהרמשי"ק הנ"ל בשם הרשב"א ז"ל בתשובה דקהל בעירם הם כבי"ד הגדול לכל ישראל. משו"ה שייך במנהג לא תסור אי הוי משום גדר, והכא השתא מנהג זה אי הוי טעמי' דנהגו לאסור נשואין בימי העומר מצד אבילות של תלמידי רע"ק ע"ה זי"ע או מצד אבילות על גזירות תתכ"ו ר"ל כדעת הטו"ז אולי שראו כן אבותינו ורבותינו הק' שעי"כ לא יעשה עוד כזה להיות דלטורין בתוך ישראל שזה הי' טעם מיתת תלמידי רע"ק ע"ה לפי המבואר בספרים, או משאר טעמים דשייך בהו סייג וגדר ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוי ספק דאורייתא לדעת הרמב"ם ז"ל ואזלי' בי' לחומרא ומאן ירים ראש להקל בדבר ח"ו, ומכש"כ דהשבות יעקב בתשו' הובא בבאה"ט בקצרה כתב שלא רצה להורות להקל אף שכתב שראה בחינוך ב"י שהקיל בו. אבל התיירא מאד דלא מסמני מילתא (ויהי' הכל לטובה) ובפנים התשו' הביא מעשה שראה, ומי לנו גדול מבעל שבו"י רבן של ישראל וידוע לכל שהוא עומד תמיד בכחא דהיתרא בתשובותיו וע"ז לא רצה בכאן להקל. וכן מצאתי לבעל כרם שלמה שחידש מנפשו ג"כ כסברת השבו"י שהוא כמו סכנתא ובדבר זה חמור עוד טובא מצד טעם אחר מאבילות דיחיד דמקילין בי' לענין נשואין כמבואר ביו"ד סי' שצ"ב: מטעם דהתם רק הוא