זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכו

פסחים חייב לעשות פסח שני, ואם שחטו עליו בראשון פטור עכ"ל, ובכ"מ בשם מרי"ק ז"ל מביא דכיון דרחמנא רביא לקטן כו' נפטר הוא בכך מן השני ע"כ. וקשה דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מה' ק"פ ה' ו' יתום קטן ששחטו עליו אפוטרופסים יאכל ממקום שהוא רוצה והוא ממשנה פסחים ר"פ האשה ופרי' בגמ' ש"מ יש ברירה וא"ר זירא שה לבית מ"מ ופי' בתוס' דשה לב"א לאו דאורייתא, וכיון דשלב"א לאו דאורייתא איך נפטר עי"ז מפסח שני כשהגדיל בינתיים. והוא קושיא גדולה ומצאתי' ג"כ במנחת חינוך מצוה ה' אות ב' יע"ש והניח בצ"ע. והנה ז"ל הר"י קורקוס ז"ל שכתב כיון דרביי' קרא שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך. וכוונתו לע"ד דאיהו ס"ל דמ"ש ר"ז שה לבית מ"מ, בזה רביי' התורה דממנין את הקטן בלי ידיעתו וכדפי' רש"י ז"ל שם במקומו, או אפשר מקרא דנפש עיי' פסחים צ"א ע"ב כמו אשה ולפענ"ד זה דלא כתוס' שם שפירשו דכוו' שה לבית מ"מ משמע דשה לב"א ל"ד. אלא הכוו' דשוחטין על הקטן וממנין אותו בלי ידיעתו וכדתני' בבריי' פסחים פ"ח ע"א שוחטין על בניו ובנותיו הקטנים והא דשה לב"א לאו דאו' היינו דאף שלא נמנו עליו על הקטן מ"מ רשאי לאכול מהק"פ ולר"ן ז"ל נדרים כ"ו ע"א הוא גם מ"ע דאורייתא, ולפי דברינו דברי ר"י קורקוס ז"ל כוונה אחרת בהם ממ"ש מרן בעל ח"ס ז"ל בתשו' חלק ששי סי' י"ג (אשר ציין עליו הדר"ג נ"י) דהח"ס כ' דרי"ק ז"ל ס"ל כר"ן ז"ל בנדרים. והמעיין בלשון הכ"מ מרי"ק ז"ל יראה שכ' בזה"ל "דרביי' רחמנא לקטן" שישחטו עליו" הרי דס"ל יותר מזה בששוחטים "עליו" דוקא, בזה דווקא רביי קרא ובזה יצא. אבל במה שאכל מפסח אביו ולא מנהו עליו, בזה לבד לא יצא, ובזה כשהגדיל בינתיים מחוייב לעשות פסח שני, וע"כ מדוייק שפיר לשון הרמב"ם ז"ל שכ' דווקא, ואם שחטו עליו בראשון פטור וראיתי במנחת חינוך הנ"ל שרצה לומר מצד מצות חינוך אתי עלה. ותמה לפ"ז בבנותיו מאי איכא דהא תניא אבל שוחט ע"י בנו ובתו הקטנים. והאמת בפירש"י ז"ל בפסחים פ"ח הנ"ל פי' בהדיא דחיוב לחנך בניו ובנותיו ואכמ"ל, אמנם לדברינו בין בנו ובין בתו רביי' קרא משה לבית או מקרא דנפש כנלענ"ד נכון בדרך אפשר לפום ריהטא. והנני או"נ הדוש"ט וש"ת באהבה. סאטמאר יום ג' ער"ח אייר י"ד למבנ"י בעת"ר לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן ק"נ בעזהשי"ת סאבאטיש יצ"ו. בחודש אדר, שלמא אשדר, לעדר נדר. במדות ומעלות מעוטר ומהודר. ה"נ כבוד וכו' נ"י, דן אמת חפצתי להשיבו מכבר על אמרי נעימותיו, אבל יען וביען בענין אשר כתב לי מע"כ נ"י אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר הרבה יש לנו לדבר מזה על עניני הסופרים יפה שתיקתי מדיבורי וכשאני בעצמי עצתו יתב' תנחני לדעת מה לעשות לצאת י"ח שמים לרעות ביעקב עמו' ומע' כבודו כא' מהם. אבל כל הדברים הללו ניתנו להאמר רק מפה אל פה בדור הזה ובסביבה הלזה ויודע אני את נפש כבוד הרב נ"י כי יתאמץ בכל כחו להרים קרן התורה והיראה ובית נכאת מדותנו הידועים וע"כ בצפייתי צפיתי שימצאנו מצטדק למדי כהנ"ל והשתא קאתינא לצרכי שעה ונא ונא בקשה אחר בקשה שבל יודע לאיש כי מאתי וממני יצאו דברים הללו ונשענתי בחכמתו ומדתו כי יעשה זאת איפה כפי בינתו למען שאנו יתב'. והנה אף שבאמת אין לי שום השגחה כלל וכלל על מצות הנאפות פה אתנו בעד עלמא אחריני כידוע ומפורסם ואיני נכנס כלל לבית האופה אם לא בזמן שאופים לצורכי בני קהלתינו שי' אז ע"כ אחריות דב"ק עלי ואז אני מעמיד בחורים העומדים שם למשמרת היום והלילה. וגם אני אבוא אחריהם וכו' אבל כמדומה שמעתי אומרים שגם אופים אותן "הרייבמצות" וכפי הנשמע שגם בקהלות הסמוכות לוקחים מהם וכמדו' שגם בקהלתו דמר נ"י מזדמנים לוקחים ע"ז ובל"ס בלי ידיעתו דמר נעשה כמוהו כי בל"ז כמותו וכמוני יודעים מהנאמר בזה באחרונים ושכבר הרעישו על זה גדולי האחרונים בדור שלפנינו. וגם בדור הזה העומדים בפרץ יחיים ה' ית' וישמרם הם אומרים שאסורים אותם "הרייבמצות" וסתמא איתא בשו"ע או"ח סי' ת"ס אין אופין מצות עבות בפסח ואף שהמג"א כתב דבדיעבד מותרים כבר חלקו עליו האחרונים. והמג"א והאחרונים שמתירים עכ"פ בפחות מטפח דווקא בזהירים וזריזים בשמירתו ובתנור הניסוק כראוי דומי' דלחם הפנים כמבואר בגמרא פסחים ע"ז יע"ש. אבל בזמנינו ידוע שאדרבה כשכבר נצטנן התנור אז משימים אותם הלחמים לתוכו לאפותם למען שלא יהי' נחרכים מיד בתתם אותם לתוכו כי אינם בקיאים כ"כ באפייתם וגם נאמר לי בבחי' מילתא דעבידא לגלוי' שרגילים להניחם להשהותם יותר ויותר מרביע שעה בלי שום עסק בהם כלל וכלל ר"ל וגם פעמים כחצי שעה תסמר שערות השומע זאת ובזה כל בר דעת יודע עד היכן קלות דעת הלוקחים אותם לביתם ר"ל ולישזבון מנהון ומאחריותם, ואני בעניי הארכתי לכתוב בגליון בזה בשו"ע בסי' תנ"ו סק"ב דאי' שם דאם יש יותר מעשרון אחד דמותר בדיעבד. והם הם דברי הרא"ש ז"ל בב"י ולמד כן מדכתיב בקרא שתים שני עשרונים יהי' החלה האחת בלחה"פ אף שצריכה להיות מצה עכ"פ לדידן מותר בדיעבד. וק' לי שהרא"ש ז"ל גופי' הובא בב"י תנ"ה כתב גבי לש במים פושרין שאסור אף בדיעבד וק' הא במתניתין דמנחות תנן בהדיא כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, ולמה א"כ לדידן בדיעבד ג"כ אסור ולמה התם אומרים אם אמרו בזריזים וכו' והכא לענין שתי עשרונים לא