זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכה

סוף שבוע קאמר ובאמת כ' בב"י מדברי הר"ן ז"ל והרא"ש ז"ל שהפי' הנכון היינו בתשלום כל שבוע. ורק החמירו והנהיגו כן למימני השבועות בכל הימים. ע"כ בוודאי אינו מעכב במה שלא ספר השבועות. ועתה הספק במה שלא מנה רק בראשי תיבות ל"ג בעומר יש כמה פוסקים מובאים באחרונים דס"ל דסגי גם כשמנה רק בר"ת גדול האחרונים מארי' דארעא דישראל הר"מ בן חביב ז"ל בס' גט פשוט כ' בפשיטות דסגי גם בר"ת וכמו שמובא באחרונים והא דלא כיון בשיחתו עם הבריות היום כ"ג בעומר ולא כיון בו למצות ספה"ע הוא כיון דקיי"ל בזמה"ז שהוא דרבנן בדרבנן אמ"צ צריכת כוונה ועוד הא בכתיבתו הי' מכוין לספירה. לזה בוודאי ראוי לצרף דעת אותן האחרונים דס"ל כתיבה כקריאה דמי בזה. העולה להלכה כיון דדעת התוס' והרא"ש ז"ל דאעפ"י ששכח יום אחד מלספור בכ"ז שרי בשאר יומי לספור בברכה כמ"ש במנחות שם ד"ה זכר כו' ואת"ל כדעת ה"ג והר"ן ז"ל דלא מצי למימני עוד בשאר הימים בברכה [ושיטת הרמב"ם ז"ל בזה אינו מבואר שלא הביא בה' תומו"ס כל דין זה] הא יש ספק שיצא במה שמנה ביום בכתיבתו ובמשך שיחו שאמר היום ל"ג בעומר ולא רק כספק השקול אלא רוב הפוסקים דס"ל כשמנה הימים לבד יצא ורק לענין הר"ת יש ספק ועכ"פ אינו גרוע ממש"כ בשו"ע או"ח סי' תפ"ט במסופק אם דילג יום אחד כו' סופר בשאר הימים בברכה דמבואר במחהש"ק שיוצא כן מתה"ד הובא בב"י וטעמו משום ס"ס יע"ש. הה"ד בנ"ד שהמברך יתברך בכ"י בכט"ס. הק' יודא גר"וו. סימן קמ"ז במג"א רסי' תפ"ט הביא מכ"מ ליישב למה מברכי' על ספ"ע ביו"ט שני ולא חייש לזילותא דיו"ט דהא מה"ט לא מברכי' על הסוכה בשמיני. ותי' בתי' ב' כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא א"כ מדינא אין צריך לישב בשמיני בסוכה, אבל הכא הוי איפכא דמדינא צריך לספור היום לכן מברכין עכ"ל. וראיתי בתשו' חת"ס חיו"ד ססי' ר"נ דרוצה לדחות התי' הב' ממה דלא מבדילין במי"ט הראשון ג"כ משום דנראה דסתרי. וק' הא הכא נמי מדינא צריך להבדיל. והאמת שהמעיין בכ"מ בפנים יראה דכוונת הפ"מ שכתב כן רק לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל סה"ע גם בזמה"ז מ"ע מדאורייתא ממש, וז"ל דכיון דבקיאים בקביעא דירחא הוי ספירת העומר דאורייתא וא"א לדחות אותה ברכה משום חששא בעלמא. ע"כ הרי דדוקא משום שהוא דאורייתא כתב כן משא"כ בהבדלה ביו"ט דהוי דרבנן בפרט לאחר שכבר הבדיל בתפלה, ובמחכ"ק מרן ח"ז לפי שעה הי' נעלם ממנו גוף דברי לשון הכ"מ. וגם בלא"ה יש סברא גדולה לחלק בין הא דסה"ע להאי דהבדלה. דבסתירה כזה כמו הבדלה וקידוש דהוי הסתירה בדבר א' ממש דאם אתה מבדיל בין קודש לחול היאך מקדש את היו"ט בסתירה כזה בוודאי לא מהני שום סברא לומר תרתי דסתרי בפעם א', משא"כ ספה"ע וקידוש או קידוש בשמיני וסוכה הם עכ"פ ב' דברים כמובן כנלע"ד. הק' יודא גר"וו. ועיין במג"א סי' תי"ט לענין אם חל ר"ח במ"ש ואכל גם בלילה שהי' מהראוי להזכיר של ר"ח, וכ' המג"א מ"מ שלא להזכיר משום דהוי כתרתי דסתרי וצע"ק. סימן קמ"ח בעזהי"ת עש"ק י"א ניסן תרס"ט לפ"ק. שלום ברכת שמחת החג הקדוש הבעל"ט לכבוד ידינ"ס אהובי חביבי התלמיד החשוב והנכבד חריף ובקי מוכתר במו"מ כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י. אחדשה"ט וש"ת דמע"כ נ"י מכתבו קבלתי, ובענין מלאכת חוה"מ בשדות בזה נאמר אל תצדק הרבה כי אם הוא באמת דבר האבוד למה יחמיר ואם הי' מקום חשש מראית עין בוודאי גם בזה הי' צריך להחמיר, אבל בשנה זו הכל יודעים שהוא דבר האבוד וגם בספק דבר האבוד הביא המג"א בסי' תקל"ז דס' דבר האבוד ג"כ מותר ועיין פרמ"ג. ובתשו' מהרמ"ש חיו"ד סי' שע"ו כ' הטעם בזה, ושם ג"כ התיר בהדיא בס' דבר האבוד וגם הזריעה מתיר שם בתשו' מהרמ"ש יעיי"ש. אבל האמת שבתשו' מהרי"א ז"ל סי' ק' הביא מגדול אחד שמביא ראי' ממס' שמחות דאיתא שם בהדיא דאסור לזרוע לפני הפסח, אבל למכרו מתיר במהרמ"ש ז"ל, והאמת שעיינתי במס' שמחות הנ"ל וז"ל שלשה ימים לזרע מה' המינים, לפני הפסח אסור, לאחר הפסח מותר, ופי' בפי' נחלת יעקב דקאי לענין אי עומר מתירן, ומאפס הפנאי היום, הנני חותם באהבה או"נ מברך בברכת שמחת יו"ט וכשרן פסח ויחולו עליך כל הברכות ותחזינה בציון עינינו בבי"א. הק' יודא גר"וו. סימן קמ"ט שלום וכט"ס לכבוד אהובי ידיי"נ הרב הגאון החריף ובקי צדיק נשגב כקש"ת מו"ה שמואל בנימין סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק דערעטשקע יע"א. מכתב הדר"ג נ"י קבלתי ומחמת הטירדות לא כתבתי מיד. והנני בזה לברך את הדר"ג נ"י בברכת מז"ט. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים יתב' שישפיע ברוחה"ג שפעת חיים ארוכים וברה"ג בשלימות לכ' בנו נפתלי שרגא שי' לאיט"א ויהי' לאיש גבור חיל בתורה ומצות ומע"ט ויראת ה' עולה על כלנה, ויהי' ענף דומה לשרשו בכל ענינים. והדר"ג נ"י ימצא בו נחת ובכל י"ח לאיוש"ט אמן. וע"ד מה שהעיר הדר"ג על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' ק"פ הלכה ז'. קטן שהגדיל בין שני