זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכד

דורשין א"ב רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו פירש"י ז"ל למאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחלת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום כחא אכילת מצה רשות עש"ה. והנה ריו"ח דפליג על ר"ל אדרבא משמע לכאו' דגם הוא ס"ל דבקרא דעד יום האחד ועשרים כו' הפי' רק מחצות לילה הראשון דהא ע"כ יליף איהו מקרא דמערב ועד ערב ומשמע דמודה בזה לר"ל וא"כ לפי"ז יהי' גמרא ערוכה דקיי"ל כראב"ע וצ"ע לפי"ז על הרמב"ם ז"ל ואף די"ל דשאני התם רבא אזיל לשיטתי' דאיהו ס"ל הכי דקיי"ל כראב"ע וע"כ מפ' התם דאיכא בינייהו כנ"ל הא באמת אביי פליג התם ואפשר באמת מה"ט משום דלא ס"ל כראב"ע אלא כרע"ק. אמנם הא אביי ורבא קיי"ל כרבא וכיון דלרבא בפלוגת' ריו"ח ור"ל אין מקום לפרש לכאו' רק דתרוויי' ס"ל כראב"ע וא"כ יקשה על פסק הרמב"ם ז"ל ועצה"ד י"ל כיון דבלא"ה כ' הכ"מ טעם הרמב"ם ז"ל משום דקיי"ל הלכה כרעקי' מחבירו יע"ש. וע"כ קיי"ל הכא כאביי. ודבר זה מרפסא איגרא דהא דוקא כ"ע שלא מצינו פלוגתת אביי ורבא בזה הי' מקום לומר כתי' הכ"מ דקיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו. ושם בגמ' פסחים ק"כ ע"ב דאמר רבא אכל מצה בזמה"ז אחר חצות. לא קשה דשם לא אמר רבא כן מעצמו רק קאמר אכל מצה בזמה"ז לראב"ע לא יצא י"ל דאיהו לדידי' לא פסק כן רק דקאמר דלראב"ע לא יצא, אמנם מגמ' דהכא בר"ה קשה טובא, וע"צ הדוחק י"ל דבאמת לריו"ח אין הכרח דמשו"ה לא קאמר איהו מקרא דעד יום האחד ועשרים כו' משום דמשם הי' משמע דצריך רק מחצות הלילה להיות מן החדש ולפי"ז הי' מודה לפסוק כראב"ע דזה אינו מוכרח די"ל דכיון דלריו"ח ע"כ ס"ל דמתחלת הלילה צריך להיות מן החדש וע"כ יותר ניחא לי' ללמוד כן מקרא דמערב עד ערב משילמוד מקרא דעד יום האחד ועשרים. דשם עכ"פ אם גם דס"ל כרע"ק אבל אינו מוכרח עכ"פ בלשון הקרא. כנ"ל נכון בס"ד. ומתיישב ממילא פסק הרמב"ם ז"ל דאין קושיא עכ"פ מסוגי' דר"ה ודו"ק היטב. סימן קמ"ה בשו"ע או"ח רסי' תע"ז כתב לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה שמורה זכר לפסח כו' ויהא זהיר לאכלו קודם חצות ע"כ. הנה יסוד דבר זה יוצא מדברי הרא"ש ז"ל ס"פ ערבי פסחים שכ' אהא דאמר רבא פסחים ק"כ ע"ב אכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא וכו'. ומיהו נכון להחמיר וכן הי' נוהג ר"ת ז"ל לאכול אפיקומן קודם חצות ע"כ. הנה בצדק ישפוט כל רואה כי הרא"ש ז"ל אומר לעיקר ההלכה רק על אכילת מצה של מצוה זה הוא חיובו לאכלו קודם חצות דוקא ורק הוסיף שר"ת ז"ל הי' נוהג עוד חומרא שגם מצה של אפיקומן אכל קודם חצות. יען שזה הוא עכ"פ זכר לפסח [כ"כ הרא"ש ז"ל דף קי"ט ע"ב ודלא כרש"י ורשב"ם ז"ל שפירשו זכר למצה הנאכלת עם הפסח וע"כ יש לה ליתן דין פסח שלא לאכול עוד אחריה]. ומעתה קשה לי טובא שהמחבר הניח העיקר ונקיט רק הטפל, שעיקר הלכה זו היוצאת מהרא"ש ז"ל הנ"ל שמצת מצוה צריכא לאכול קודם חצות ומזה לא הביא המחבר לא הכא ולא לעיל בסי' תע"ה. ומהאפיקומן שהוא רק זכר לפסח ויוצא רק ממנהג ר"ת ז"ל, שהחמיר גם בזה, זה מביא להלכה וצ"ע, והרמב"ם ז"ל פסק גם במצה בהדיא שיוצא כל הלילה כדאיתא בפ"ו מה' חומ"צ הובא בב"י ועפרמ"ג. סימן קמ"ו בעזהי"ת ל"ד למב"י סאטמאר ר' דע"ת לפ"ק צפרא טבא ושלום וכט"ס לאויוש"ט לכבוד ידי"נ הרבני הנכבד הנגיד המופלג בתורה ויראת ה' אוצרו איש חמודות ובעל מידות עושה צדקה וחסד המפורסים כש"ת מו"ה שלום שווארטץ נ"י מפה יע"א. הנה מ"ע נכנס לספק לענין ספירת העומר ששכח אתמול בלילה לספור ספירת העומר. אמנם ביום שעבר כ' כ"פ במכתביו ל"ג בעומר. וכן בפה אמר כ"פ היום ל"ג בעומר, ונסתפק אם יספור היום בלילה בברכה, ואמרתי שלדעתי יוכל לברך וטעמי בזה הוא. הנה צריכים לדון בזה. א' שלא מנה השבועות הב' שמנה המספר רק בר"ת ולא אמר היום שלשה ושלושים. ג' דמה שאמר בתוך דבריו היום ל"ג בעומר לא ה"י מתכוין למצות ספה"ע רק בתוך שיחתו הי' סח שהיום ל"ג בעומר. ולעומת זה במכתביו שכ' יום ל"ג בעומר בזה שוב באנו לספק שבתשו' האחרונים אי כתיבה בזה כדיבור דמי. ד' צריך לדון בזה אי נימא דלא יצא במה שספר ביום בר"ת ולא במ"ש במכתביו בלשון יום ל"ג בעומר עדיין ספק אי כל יום ויום מצוה בפ"ע ויוכל לספור מ"מ לימים הבאים עם ברכה. הנה בגמ' מנחות דף ע"א אי' אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא פירש"י ז"ל אמר האי מנינא דהשתא לאו חובה הוא דהא ליכא עומר אלא זכר למקדש בעלמא הוא הלכך ביומי סגי'. והנה תוס' מגילה כ' ע"ג פסקו בהדיא כאמימר דספי בזמה"ז הוא דרבנן וב"י בסי' תפ"ט הביא מאבי העזרי דגם מדאו' הפי' דמצו' לממני שבועי הוא רק למנות בסוף השבוע, אבל לא בכל יום ויום יע"ש. העולה מזה דמה שמנה רק הימים בלשון ל"ג בעומר ולא מנה השבועות אינו מעכב וכן פסק המג"א בס"ק ד' בקוצר דברים משום דספירה בזמה"ז דרבנן ולדברינו הנ"ל מבואר היטב דאפי' בשנאמר דהוי דאורייתא ג"כ יש להקל בשמנה רק הימים ורק ל' הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ז מה' תמידים ומוספים ה' כ"ב מצוה למנות הימים והשבועות כו' הנה פסק דלא כאמימר אלא כאביי ור"א למנות גם השבועות וגם משמע מלשונו לכאו' שצריך לספור השבועות בכל הימים לא בסוף שבוע בלבד וכן פסק הטור. הנה בלשון הרמב"ם ז"ל אפשר לפרש ג"כ דס"ל כשאר מפ' דרק