זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכא

כ"ע אוה"נ המצפה לרחמי הית"ב וישועתו. הק' יודא גר"וו. סימן קל"ח שלום וכט"ס לכבוד יד"נ הרבני החשוב המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה שלמה קליין נ"י. כ' אחיו מסר לידי מכתבו דמר נ"י. והנה כבר בשבוע העברה נשאלתי מתלמיד א' אשר דר בגבולכם. אם רשאי להחזיק בחנותו למכור קמחא דפסחא הנעשה בריחיים של קיטור והשבתי לו שקשה עלי מאוד להשיב דבר בזה. יען שהרב דשם נ"י מתיר אותו. ואני מעודי לא התרתי בגבולינו ליקח לפסח מקמח הנטחן בריחיים של קיטור רק אותו שבא מוואלצמיהל בפעסט. וכבר סבלתי מזה הרבה כי פה ובסביבה ישנה ריחיים של קיטור לרוב ועצהיו"ט מ"מ חלילה לי להתיר בזה, חדא כי הוואלצמיהל בפעסט נודע שיש שם השגחה יתירה ומעולה עצהיו"ט מגדולים שבמדינה ויש שם באותה הריחיים הנ"ל תקנות חדשות שאין כמוהם בשום ריחיים של קיטור. שנתייסדו התקנות עפ"י ת"ח המשגיחים ועוד כי הקאנצלייא הכלליית בפעסט יש לה מזו הריחיים החזקה גדולה ואם ח"ו מגרעים את כחה מגרעים עי"ז ח"ו החזקת הדת בכללו במדינה כמובן לכל, ולהיפך המסייע להחזקת הקאנצלייא הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים את כל דברי התורה הזאת כו' ומקיים בזה כמה מ"ע ומל"ת, ובכל פרוטה מקיים מצוה גדולה וכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וע"כ אם א"א למע"כ לעשות כמו שנהג עד עתה לילך בעצמו לבית הריחיים של מים לצורך טחינת קמחא דפסחא ישתדל על אחד משתים או שיקנה קמח ממקום אחר הנטחן בריחיים של מים בהשגחה הראוי' (וגם פה מצוי למכור קמח דפסח כזה] או יקנה מקמח דאמפפמיהל הנעשה בוואלצמיהל בפעסט דווקא. [וגם קמח שמורה מצוי שם לקנות רק בקמח שמורה יש פקפוק בענין שנשתלח ע"י באהן אי מהני בזה חב"ח לצאת בו יד"ח מצות ושמרתם עי' תשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' רמ"א] ועכ"פ אם א"א להשיג קמח מריחיים של מים הנעשה בשמירה והשגחה המעולה עצהיו"ט וצריך ממילא ליקח מקמח דאמפפמיהל מפעסט הנ"ל צריך לדעתי התרה ע"י פתח חרטא כמבואר ביו"ד סי' רי"ד עי"ש כיון שעד הנה נהג כן מצד חומרא להסתפק רק מהנעשה בריחיים של מים, או מצד מנהג אבותיו נהג כן. והית"ב יסייע להבאים לטהר לפניו ית"ב ויזכה לחוג את חג המצות בדיצות וכשרות כאונ"ה ונפש או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן קל"ט אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי ורב חביבי הרב המאוה"ג המפו' חו"ב שלשלת היוחסין כקש"ת מרה יודא לייב ג"ב נ"י אב"ד דק"ק אראניאש מעדיעש יע"א. אחדשה"ט וש"ת הנה בדבר השמן שעושין מזרעוני הפרחים אי רשאי להשתמש בו בפסח להדליק בהם כבר החליט הרמ"א ז"ל בסי' תנ"ג שמותר להדליק בשמנים הנעשים מקטניות ומג"א שהביא ממהרי"ל שלא להדליק היכי דיש לחוש שיפלו לתבשיל היי' דווקא באופן שנעשו בכלים שיש לחוש שנשתמשו בהם חמץ בכל השנה. וראיתי במהרי"ל שהביא "אמהר"ש" חסידים הראשונים שבעיר ניישטאט לא הי' מדליקי' בפסח אותו שמן שקורין |לען עהל" וכו' והאי נמי מין קטניות הוא ע"כ משמע רק מצד מידת חסידות ולא משום חשש או מצד הדין. אמנם לענין אכילה ושתי' נראה פשוט שאסור לאכול השמנים שנעשו ממיני קטניות והמג"א תנ"ג סק"ב כ' דמשמע ממהרי"ל דמותר לאכול שמן זית [וכ' הדג"מ שלא מצא כן במהרי"ל ואולי כוו' המג"א משום שכ' המהרי"ל ז"ל ואפי' בשמן זית לא נהירא להדליק וכו' דצריך ליתן במנורות מחומצים כו' משמע רק משום המנורות חשש בשביל שהי' בהם חמץ ולא מצד שיטוף מהשמן זית גופי' משמע דשמן זית גופי' אין בו איסור. אמנם ממש"כ אח"כ שהחסידים הי' מדליקים משמע אבל לא שאכלוהו וי"ל מצד מדת חסידות גם שמן זית לא יאכלו ולעיל מיירי מצד הדין והנה הדר"ג נ"י באמת כ' שמעולם לא ראה ליהנות באכילה בפסח גם משמן זית והיינו כדברינו מצד מדת חסידות עכ"פ, וטעם החומרא גדולה הנה במהרי"ל כ' וז"ל ואל יאמר אדם כיון שאין אסור מדאו'. גבי קטניות אין לחוש, דכל דגזרו רבנן העובר עלי' חייב מי' ועובר על לא תסור וכו' ע"כ. הנה עד כמה החומרא בדבר הזה, ע"כ יפה העיר כ' ידי"נ המאוה"ג בצדקתו דלא מהני שום הגעלה להכשיר השמן על פסח, ובכ"ז לפי מש"כ הרמ"א דעניסבואלינדער אינם בכלל קטניות וצריך להתברר בזרעונים הנ"ל האיך הוא מראיהם ועכ"פ לפ"מ ששמעתי מנהג ישראל לאסור כל השמנים מזרעונים, והטעם דהא אם עכ"פ אינם קטניות עכ"פ צריכים בירור מתערובות מיני תבואה ומי ישגיח על זה והטור כ' שזהו טעם איסור הקטניות בשביל התערובות ממיני תבואות שבתוכם. והמושך ידו מזה הוא בוודאי זריז ונשכר כתבתי בחפזי או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ק"מ פק"ק בביהכנ"ס הק' ביו"ט א' של פסח שחל להיות בשבת טעה הקורא וסיים כל הפרשה עם העולה ששי וצוויתי שיקרא עם העולה שביעי פ' שלאחריה מיד והיא פ' קדש לי כל בכור וציינתי בחוה"מ לזכרון דברים טעמי בזה בסד"ש. עיין תשו' חת"ס סימן קס"ט חאו"ח קרוב ממש לשאלה כזו ביום א' דר"ה, ומיישב שם פסקו של הרב נגד המערער שצוה הרב ג"כ לקרות בפ' שאח"ז. והח"ס ז"ל כ' שיותר טוב לצרף המפטיר למנין ז'. ולפע"ד לפמש"כ בהגה"ה סי' רפ"ד שביו"ט נוהגין שלא לצרף המפטיר למנין הקרואים. ועיין במג"א שם סקי"ז ובהגהת לבושי שרד שרמז למ"ש בסי' קל"ז דדוקא היכי