זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קכ

ואין להאריך, סכ"ס רואה אני גם לפי טעם הזה דהוה ספיקא דדינא. והנה הב"ח בסי' תמ"ט [אשר. כמע"ה הביא ג"כ אותו] חידש דספק חמץ אסור באכילה ומותר בהנאה ואני העני הבאתי מכבר ראי' לזה מלשון המשנה פסחים כ"ח חמץ של נכרי שעעה"פ מותר בהנאה חמץ של ישראל כו' אסור בהנאה והנה קשי' רישא לסיפא דברישא משמע דוקא חמץ של נכרי מותר הא ספק אסור וסיפא משמע להיפך דוקא חמץ של ישראל אסור בהנאה משמע הא ספק מותר [והארכתי בזה בעניי בחי' לסוגי'] ולהנ"ל י"ל דלפי מסקנת הגמ' הן לאביי הן לרבא הפי' ברישא מותר בהנאה והה"ד באכילה ולפי"ז יתיישב הדקדוק, דשפיר אמר ברישא וודאי חמץ של נכרי מותר בהנאה והה"ד באכילה הא ספק אסור באכילה ורק מותר בהנאה ובסיפא ג"כ ניחא דווקא וודאי של ישראל אסור בהנאה הא ספק רק אסור באכילה אבל מותר בהנאה. [ובזה יומתק שהתנא נקט רק מותר בהנאה, משום דאין מקום לטעות לאסרו באכילה מכח דקדוק הנ"ל ודו"ק.] והנה מצד הספק אי הקמח של דאמפ- מיהל יש בו חשש חימוץ והיינו דינו של הטור בסי' תנ"ג שיוכלו לאפות בשעת הדחק מצות הנעשים מקמח מן השוק מצד ס' אי לתתו ואי גם לתתו ספק שמא לא לתתו בדרך שנתחמץ עי"ז. ובאמת בתשוב' א"צ חאו"ח סי' נ"ד וססי' נ"ט מתיר לכתחילה ובמתק לשונו אמר לדידי' לטו"ז מיכל קאכלי לדידן עכ"פ משהינן לי'. ואני העני אומר עוד אי לדידי' להאבני צדק משהינן לי' לכתחילה לדידן עכ"פ לא קנסי' לי' אחר הפסח אי עבר והשהה. אמנם הא בתשו' שערי צדק חאו"ח סי' מ"א כ' אף שנאמר ספ' דרבנן לקולא היינו במה שעיקר הספק בדרבנן כגון ספק בענין אי המכירה הי' כראוי דהוי וודאי חמץ רק ספק אי הוי חמץ של ישראל או של נכרי, משא"כ כה"ג דגם בפסח הוי ספק דאו' דהוי להחמיר ונתגלגל בדרבנן. ולענ"ד מצאתי ע"י דבריו בזה יישוב למה שנצטערתי על גמ' דעירובין ס"ד ע"ב שהביא המג"א בסי' תמ"ט ע"ש היטב בגמ' דקשה הא הוי שם ס"ס ספק של ישראל ספק של נכרי ואת"ל של ישראל ספק נעשה בפסח ס' נעשה קודם פסח או אחר פסח והול"ל ס"ס, ועדיין האיך מוכח בס' אחד להקל. אמנם לפי השערי צדק הנ"ל להמעיין בפנים התשו' שהשאלה הי' דליהוי מותר עכ"פ מכח ס"ס אם גם יש רק ריחיים א' שאינה לותת הא מחבואה א' מצלת, וע"ז כ' דאינו ס' דרבנן כיון דבפסח הוי ס' דאו' וק' דסוף כל סוף הא הוו ס"ס, וצ"ל דגם על הקו' דליהוי ס"ס מהני זה התי' וע"ד שכ' המג"א דהרמב"ם ז"ל בבדיקת חמץ מחמיר ג"כ בס"ס דחמץ חמירא דהא חזינן דעל ס' צותה תורה לבדוק אף דס' דאו' להקל להרמב"ם ז"ל ע"כ החמירו ג"כ בס"ס. אמנם המעיין במחהש"ק בסי' תמ"ט ימצא דהוי ס"ל הפי' בגמ' עירובין לדעת המג"א דבאופן דהוי סמוך ממש לפסח ס' של ישראל ס' של נכרי מותר מ"ע בהנאה יקשה מזה על תי' השע"צ הנ"ל למה א"כ מותר בהנאה מצד ספק הא ספק זה גם בפסח הוי ורק שנתגלגל בדרבנן וס' להחמיר וצ"ע. אברי לפי מה שכתבתי לעיל יש לנו עוד ספיקא דדינא עכ"פ אי הוי זה קנין או לא. והוי שלש ספיקות ס' של ישראל ס' של נכרי ואת"ל של ישראל שמא לא לתתו ואת"ל לתתו ספק שהי' לתיתה דרך שלא נתחמץ. וכבר כ' בשלש ספיקות בוודאי מקילים בכל גווני. ומכ"ש לשני טעמים אחרים הוי לגמרי כל האיסור או דרבנן או אפשר גם דאו' אי הוי מצד רוצה בקיומו עכ"פ בזה לא קנסי' לי' כדלעיל, ולכאו' לפי"ז בנ"ד מותר בדיעבד בוודאי ולא קנסי' לי'. ואף דהב"ח ז"ל ס"ל בס' דאסור באכילה אפשר בכה"ג דהוי שלש ספיקות אפשר גם הב"ח מודה דמותר גם באכילה. ונוסיף לזה אי הי' הישראל הזה שוגג יש להקל לכאורה ביותר ואף דקיי"ל ברמב"ם ושו"ע דגם בשוגג ואונס אסור מצד הערמה ועיין לשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' חומ"צ דצריך ביאור שכ' במזיד הטעם משום קנס ואח"כ באונס ושוגג כ' הטעם דאסור ג"כ כדי שלא יניח אדם חמץ ויהנה בה אחר פסחו וק' טובא א"כ למה הוצרך במזיד לטעם משום קנס הא טעם א' דיו לשוגג ומזיד כיון דשייך טעם כזה על מזיד: ועל הש"ס פסחים כ"ט לא קשה דאפשר באמת הגמ' בבלי לא ס"ל לקנס בשוגג אבל אנו דקיי"ל כירושלמי בשוגג אסור ג"כ מצד הטעם כדי שלא יניח למה צריך לטעם אחר במזיד וצ"ע ויישבתי בחי' בעניי ואין כאן מקום להאריך. עכ"פ אי גם ראוי לאסור בשוגג היי' דוקא בחמץ וודאי אבל לא באופן הנ"ל שיש לנו ספיקות טובא, כ"ז הי' נראה לכאו' להלכה ולמעשה וכמו שכ' גם פר"מ להקל מטעמים שקרוב לדברינו. אמנם לכאו' מ"מ ראוי לקנס דהי' צריך לשאול בזה את פה הרב מרא דאתרא אי רשאי לעשות כזה, וכדי שלא יהי' תורת כאו"א בידו ראוי בוודאי לעשות דבר מצד מיגדר מילתא ובפרט ששמעתי מאחד שמקילין שם במחוז ההוא גם בענין החניות ששולחים הישראל לקנות יי"ש למקום אחר בחוה"מ בחריקאי דנכרים, בוודאי עת לעשות בפרט שאומר מותר אינו ברור לדונו כשוגג וכמבואר בסי' צ"ט ביו"ד בתשו' מהרמ"ש ז"ל לאו"ח סי' רל"ו חשש בזה לזלזולא דאיסו' שראוי לגדור בזה וחכם ר"ב יבין בזה לפי שער מקומו אם צריך לעשות גדר בשביל העתיד ועכ"פ ראוי שהנאה שהי"ל בזה צריך להוציא מידו בע"כ ויעשה בו דבר מצוה. ושמעתי שיש באיזה ספר בכגון זה אם אפשר לבטל חד בתרי עכ"פ שלרוב הפוסקים חוץ מהטור מהני בתערובות אח"כ בחד בתרי ואף שאין מבטלים איסור לכתחילה בכה"ג אפשר דשרי בצירוף הטעמים הנ"ל ומהיות טוב אם אפשר בכך ואם לא אפשר בכך עכ"פ ראוי שלא ליהני' מריוח הנ"ל ולמזהיר ולנזהר על העתיד שלומים יתן הית"ב כמי נהר. ירבה שלותו וקרנו יצהר. ירום בכבוד בהוד והדר