זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קיז

ונשארו משנה לשנה וחזרו ובדקו אותם היטב ולא מצאו בו חשש כלל, ואח"כ אמרו סוחרים מומחים שחטים אשר נשארים מאשתקד אי אפשר שלא יהי' בו מתולעים או עכ"פ מנוקבים מתולעים המתהוים מעצמם של החטים ובדקו הסוחרים היטב ומצאו בו אחרי החפוש איזה אבק מקמח המתהו' מהתולעים, ושאל השואל אם כשרים החטים. והנה בס' מעדני שמואל על הלכות פסח הביא מספר זכרון בשם תשו' הרמ"ץ דבחטים שמורים הכישוכים מזבובים אין לחוש כלל, אפילו לכתחלה דוודאי יש ס'. והביא מחק יעקב סימן תנ"ד תק"ב בשם הר"ן דחטים שאכלו מהן התולעים מותרים אפי' למצות מצוה, ועיינתי בפנים בר"ן פסחים פ' כ"ש שהביא פי' הרמב"ן ז"ל עמ"ש בברייתא יכול לא יצא י"ח אלא בפת הדראה מלשון הכנה, והדירה שאמרו במס' פרה פ"ט מ"ב והיא התולעת הנעשית בתבואה והתבואה הנאכלת ממנה נקראת דראה עכ"ל. והנה שם במס' פרה הוא מימרא דר"ש וראב"י אומרים הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה. וכ' שם הרע"ב ז"ל שאין הלכה כך, וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ט מפרה אדומה הלכה דלא כר"ש וראב"י. אמנם האמת שהרמב"ם ז"ל כ' וז"ל מים מקודשים שנפל לתוכן שקצים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן פסולין אפילו היו יבשים ביותר כגון הנמלה והדירה והכנה ע"כ, הרי דס"ל דגם הת"ק שם במשנה ס"ל ג"כ דבכנה ודירה אין בהם לחה, ומ"מ כשנתבקעו או נשתנו מראיהן פסול. ולפי"ז אתי שפיר שהרמב"ן ז"ל הביא ראי' משם דפת הדראה מתבואה שאכלו ממנה השרצים הנ"ל יוצאים בהם י"ח כנל"פ, והלום ראיתי בס' שדי חמד ערך חמץ ומצה סי' י"א האריך בזה ורצה להשוות הדיעות דבאין חשש רק על הרוק מהתולעים כו"ע מודו דשרי ולא פליגי רק באם החשש על התולעים גופיי' ומלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל נראה בהדיא דהתולעים גופיי' הם בטבעם יבשים ביותר, הנה עכ"פ לא הזכיר בהדיא בשד"ח דגם למצות מצוה אין חשש כלל, רק בח"י הנ"ל כ' בהדיא דגם למצות מצוה אין חשש כלל בזה וכן מרן בברכ"י סי' תנ"ג כ' שאין צריך כלל החטים המתולעים וחילי' מדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל מכל הלין הייתי מתיר החטים הנ"ל לטחנם לצורך מצות מצוה גם כן בשגם שביררו אותם היטב וגם הי' נוגע להפסד מרובה לת"ח כנלע"ד. הק' יודא גר"וו. סימן קל"ג באו"ח בסי' ת"ע כתב הטור גרסינן במס' סופרים הבכורים מתענין בע"פ והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות. והעיר הה"ג מוה"ר ש"ב אבדק"ק מאדא נ"י, היכן מצינו דוגמת זה שבתענית עושים זכר לנס הלא בכל מקום שאנו עושים זכר לנסים ונפלאות אדרבה עושים שמחה ויו"ט. ובברכי יוסף בסי' זה בתוך דבריו כתב שהי' ראוי לעשות כן ביו"ט דהא הנס הי' בליל ט"ו רק ביו"ט אסור להתענות ע"כ עושים זה ביום שלפניו, ואילו לדברי ברכ"י הייתי אומר בעניי שבאמת דכך ראוי להתענות בערב פסח מצד עיקר טעמו של דבר, ממש ע"ד דמתענין בתענית אסתר שכ' הטור בסי' תרפ"ו הטעם לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים, וע"ש בב"י מדברי הרא"ש ז"ל בשם ר"ת ז"ל שכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב ומשה וכו' ודרשו במס' תענית מכאן לת"צ שצריכין ג' עכ"ל. וי"ל דהכא ג"כ מסתמא גם במצרים כשבא מרע"ה לומר שבליל ט"ו ימות כל בכור במצרים, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו, בוודאי התענו הבכורים בכורי ישראל שיהיו ניצולים ואף שמרע"ה הבטיח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, בכ"ז צריכים היו לרחמי הית"ב, וע"כ כיון שגם אז התענו זכר לתעניתם גם עתה מתענים הבכורי ישראל ממש כדברי הטור הנ"ל גבי ת"א, ולדעתי י"ל דמרומז כן בפסוק בפ' בא דכתיב ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' ופסח וגו' ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך ע"ע וקרא זה הוא מקושי ההבנה על מה קאמר שישמרו זה לחק עולם הלא בעבודת קרבן פסח קאמר בפ' שלאח"ז והי' כי תבואו תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ. ועיין באו"ח עה"ת מ"ש בפ' זה. ולענ"ד נכון לומר בסד"ש דרמז הקרא על מצוה לעשות זכר לנס שניצולו ממכות בכורות ר"ל שלא ניתן כח למשחית לבוא להשחית שום בכור א' מבכורי ישראל, וזה שאמר בקרא ושמרתם את הדבר הזה ר"ל הדבר הזה האמור במקרא שלפניו שעבר ה' לנגוף את מצרים ולא נתן להמשחית לבוא אל בתי ישראל ח"ו, לדבר זה ישמרו שלא ישתכח הנס הזה מהם ומבניהם לעולם, ועושים הזכר בזה שמתענין דוגמ' התענית שהתענו הם אז ביום ההוא וזהו כוונת הטור שעושים זכר לנס שניצולו ממכ"ב כנלע"ד. ולדברי הברכ"י שהי' ראוי לעשות הזכר בליל פסח, רק מקדימים מטעם הנ"ל צ"ל אף דתנן מגילה ה' ע"א באלו אמרו מקדימי'. אבל ת"ב מאחרין, היינו דוקא תענית ת"ב דהוי זכר לפורעניות ר"ל. אבל התענית הזה דהוי זכר לנס שפיר מקדימין כמו בת"א, כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' תענית הובא בב"י סי' תרפ"ו, וצ"ע לענ"ד עמ"ש שם בב"י מה"ה ז"ל שפי' הטעם דע"כ כשחל י"ג בשבת מתענין בע"ש לפי שא"א לאחר עד יום ראשון לפי שהוא פורים ע"כ, ולענ"ד לא הי' צריך לזה דהא בכל דבר שהוא זכר לנס ולטובה אדרבה מקדימי' ולא מאחרין. סימן ק"ד שלום וכט"ס לכבוד ידי"נ התלמיד הנכבד הרבני המופלג חרוץ ושנון ירא ה' מרבים ובעל מעשים טובים כש"ת מו"ה יצחק צבי פירשט נ"י. מכתב פרמ"כ קבלתי ואחר עד עתה מחמת טרדותי העצומים. והנה כי כבוד הרב ר' סענדר נ"י ג"כ כתב אודות המכתב תעודה הנני בזה לשלוח כרצונו אף שאיני כדאי להתכבד במכתבי מ"מ רצון יראיו אעשה בזה. ומה שכתב מע"כ קושי' על תוס' פסחים כ"ב ע"א ד"ה