זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קטו

כך הוא שלא התיר במהרי"ל רק ביו"ט אחרון והטעם כיון שלא נעשה עכ"פ הצוקקער ההוא לשם פסח ולא נזהרו עכ"פ לעשותו בהכשר ויתרון, הגם שבגוף עשייתו לא הי' אז שום חשש לפמ"ש המהרי"ל, מ"מ לא עדיף ממה שאיתא בסי' תמ"ז ס"ד, בהגה"ה שלא לאכול גבינה ובשר יבש שלא הי' בדעתם להכינו לפסח, וכ' שם בחק יעקב דביו"ט אחרון מותר, וע"ז הק' הטו"ז הגם שמותר מצד עצמותו ליו"ט אחרון, מ"מ יש בו משום אחלופא בשאר צוקקער שיש בו אסור משום קמח המתערב בו וכדומה וע"ז תי' מה שתי' כן הוא הפשוט, ומש"כ מעכ"ה על מה סומכים שאין חוששים לאחלופי בצוקקער הנעשי' לפסח. הנה המעיין בגוף דברי המהרי"ל בפנים, לענ"ד ימצא לכאורה תי' פשוט על קו' הטו"ז, דז"ל המהרי"ל צוקער שלא לאכול בפסח כי משימין לתוכו קמח ואף עפ"י שכשמשימים הקנים שיש בו הצוקער ד' או ה' פעמים אין משימין בו קמח מ"מ לבסוף משימין בו ביורה קמח וגזרינן אטו כל צוקער, אכן מותר להשהותו בפסח, והעיד מהר"ש שאכלו הלומדים יחד ביו"ט אחרון של פסח ונתן להם הר"ר צוקער שהביא עמו מקאנדיא שהי' ברור לו שאין בו שום חמץ ואכלו עמו. והעולם נוהגין איסור בתאנים בפסח כי יש בהם שמפזרין עליהם קמח וכו' עכ"ל, נראה לכאורה שהי' גם בשאר צוקקער מקום להתיר רק דגזרינן אטו שאר צוקקער, וע"כ יש מקום להתיר הקאנדיא שבזה אין שום חשש מצד עצמותו. ואי משום גזירה אטו שאר צוקער ליכא דהא גם שאר צוקער גופי' הי' מקום להתיר. עמג"א סי' תמ"ז סק"ז דתרתי בעינן שיש בו בדבר מעט קמח ובטל בס' קודם פסח וגם שעושין ממנו אח"כ תבשיל. וה"ה הכא בההוא צוקער דהמהרי"ל משמע שהי' בו מעט קמח שבוודאי הי' ס' נגדו, ובכ"ז לא התיר יען שגזר אטו צוקער אחר, משא"כ באותו של קנדיא אין בו שום חשש שנעשה עם קמח, משא"כ בתאנים שגופייהו יש בהם חשש שמפזרים עליהם קמח, ולפי"ז לכאו' אפילו אם לא הי' צורה אחרת לאותו צוקער של הקנדיא ג"כ לכאורה אין לגזור בו ככתוב במהרי"ל הנ"ל בהדיא שמביא ב' דינים אלו ביחד. והטו"ז אפשר לא ראה לפי שעה רק דברי מהרי"ל שהביא הד"מ ולא הביאו שם כסדר שכ' לפנינו. אולם לפי התי' הטו"ז שהי"ל לאותו צוקער של קנדיא צורה אחרת ג"כ נראה שבכלל זה כל מין שינוי שנעשה בו בצוקער של פסח סגי בי' הגם בפשטות לשון הטו"ז ממשמעותו שהי' לו לאותו קנדיא צורה משונה ואפשר גם מראה משונה כמו קנדיא צוקער שלנו, מ"מ נאמן עלינו הפרמ"ג שכ' כאן שעכשיו עושים הוט צוקער לפסח ועושין בו קצת שינוי, וכתב שנתקן כן על פי גדולי הדור. וממילא בצוקער הנעשה לפסח כאן ונותן בו ב' חותמות למעלה ולמטה דיו להקרא זה שיש בו איזה שינוי קצת, ומכש"כ כשנעשה לשם פסח ביחוד בכזה לא מצינו גזירה בתאנים ג"כ, ואפשר זהו טעמם של אותן גדולים שבפמ"ג שסמכו על שינוי קצת כנלע"ד נכון. ועוד נראה טעם פשוט לפמ"ש במג"א סק"י בפי' המתיבשות דבדבר המצוי' לא שייך בי' משום "אתי לאחלופי" והכא מצויי' ומצויי' הוא. ועוי"ל דאתי לאחלופי שייך רק במידי דיש בו חשש תערובות חמץ דרך תקנתו ר"ל שאופן תיקון עשיית הדבר נעשה עם חמץ כמו ההוא דתאנים שעושין כן בכיון, משא"כ הכא, וזה קרוב למ"ש מע"כ, ורציתי להאריך עוד אולם יאמין כי אין לשער טרדותי וכ"פ הוצרכתי להפסיק באמצע הכתיבה מאנשים הבאים בימים האלה זה בכה וזה בכה ורק מפני כן באתי בקצרה ויתענג על רוב שלום ושלוה ואת חהמ"צ יחוג בשמחה ודיצה וכשרות ותחזינה עינינו בשוב עמו לציון וקודם התקדש ליל חג נראה, ונעלה ונשתחוה בהר הקודש בירושלים בקיבוץ כדח"י בבי"א ידידו או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ק"ל שלום לך אהובי התלמיד החשוב הרבני חרוץ ושנון ירא ה' מרבים כש"ת מו"ה זלמן ליב סג"ל נ"י. אחדשה"ט כבוד אביך היקר נ"י הראה לי מכתבך שאתה מבקש ממנו להתייעץ עמי ע"ד החטים שמורים שהי' ניכר בהשק שהיו עליו עכברים אם רשאי ליקח מאותם החטים למצת מצוה, הנה זה איזה שבועות דיבר עמי כבוד הרב ר' אברהם חנוך שנשאל על כיו"ב מא' מהכפר הסמוך שראה עכבר על החטים בשעת דישה ואסרו למצת מצות ממה שמבואר בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' קכ"ה. ושם בתשובה החמיר מאד דאפי' אינו נמצא שם שום כתם או שאר סימן המוכיח שהשתינו העכברים כיון דמונח במקום שיש לחוש דשכיח עכברים לא הוי בכלל משומרים: ונסמך בזה עמ"ש בתשו' שו"מ דכל היכי דבעי שמירה לא מהני לא רוב ולא חזקה, ושנוי שם בתשו' רי"ז ומשולש בסי' רל"ד וע"ש, ותימהני מש"כ בסי' קכ"ה הנ"ל וגם בסי' רי"ז שלא לסמוך על תשו' הר"ן שפסק כוותי' בשו"ע בסי' תס"ז סעיף ו'. חטים שנמצא בהם מבוקעים מותרות כו'. ותימה הא שם מיירי רק לענין שמותרים שאין בהם חשש חימוץ אבל לא למצות מצוה, והמעיין בפנים בתשו' ר"ן ז"ל הנ"ל יראה שבא לדון שם רק על חשש חימוץ. (וגם בלא"ה יש לחלק בין האי דינו של הר"ן ובין האי דינו דעכבר שנמצא בחטים, דהא הר"ן ז"ל כתב שם מילתא בטעמא מפני שהדבר מצוי שבשעת גשמים עליונו ותחתונו של הגדיש מתחמץ ומתבקע ולא באמצעיתו מפני שאין מחזיקים בזה ממקום למקום כמ"ש המג"א בס"ק ח"י בסי' תס"ז, משא"כ הני עכברי רשיעא נינהו כמ"ש המג"א בסק"ט בסי' תס"ו ולא שייך בזה ממקום למקום מפני שהם הולכים בכל השק, והא דכ' בסי' תנ"ג אם לא ביררו החטים מאכילת עכבר אין בכך כלום וכ' שם המג"א הטעם בשם הטור דמעט רוק אין מחמיץ חטה קשה היי' דוקא לענין שאין חשש חימוץ בזה, אבל גם הטור גופי' כותב שם בהדיא, שיש חשש רק החשש רחוק