זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קיד

בזה חשש כלל בשגם יש שיטות דצואת תרנגולים אין מחמיץ וכמו שהביא מעכ"ה במכתבו. וליתר שאת אם יטול חלק חטים מהשק מה שמונח בצד צואת התרנגולים בוודאי השאר מותר לענ"ד אפי' למצת מצוה. אם לא שיש חשש על כל צדדי השק, ויומא קגרים שלא להאריך, ובל"נ לכשאפנה בעזהי"ת אשוב על מכתביו הקודמים. והי"ת יחזקהו ויאמצהו ללמוד מתוך הרחבת הדעת ויתכבד ש"ש על ידו כאיוש"ט כאשר כה עינינו צופיות לרחמי שמים, אוה"נ המצפה לבשו"ט. סימן קכ"ז להתורני המופלג מהר"ח נ"י. מכתבו קבלתי וע"ד הקמד"פ שכותב מ"ע שיש אנשים שרוצים לקנות קימחא דפיסחא מאנשים שנקראים "רייזענדער" אשר הם שלוחים מאיזה ריחיים שבמדינה רחוקה, הנה כללא הוא אין ספק מוציא מידי וודאי וכל אנשי מדינתינו יודעים שהוואלצמיהלע בפעסט יע"א זה יותר משלשים שנה שהחזיקו בה רבותינו גדולי ארצינו, וגם עתה עומדת תחת השגחה עליונה שתחת יד הרב הגאון הגדול, אשר ידעתי מפה אוזן שיש שם דקדוקים נפלאים בטחינת החטים יותר מכל ריחיים שבעולם לדעתי ונוסיף לזה שמצוה גוררת מצוה שע"י לקיחת קמד"פ מריחיים הנ"ל עי"ז מחזיקים ביד הקאנצליי' שהיא החומת ברזל המגינה בס"ד על כל ענייני הדת שבמדינה, ע"כ חדלו לכם מן האדם אשר רוצה להעביר את אנשי עירכם מזה, וכתיב בשה"ש אם לא תדעי לך, צאי לך בעקבי הצאן, ופי' ז"ל הסתכלי בפסיעות שפסעו אבותיכם ורבותיכם ואז תשכילו ואז תצליחו, וחלילה לי להורות באתרי' דחברי'. רק יען כי מע"כ כתב שאין לכם מי שיורה אתכם כעת, מצאתי עצמי כמחויב לדבר האמת כמו שהוא. דברי הדו"ש ובשלו' כל אנשי עירו נ"י. סימן קכ"ח בעזהי"ת יום א' כ"ו אדר תרס"ח לפ"ק. שוכט"ס וברכת שמחת החג הק' הבעל"ט לכבוד ידינ"פ אהובי התלמיד הרב החריף מוכתר במעלות מכתב כבודו קבלתי ע"ד עשיית המצות על הדף של עץ אשר היטב חרה לו למע"כ נ"י יען שעוברים על המצות לנקרם בחריצי ברזל הכבדים כדי לנקב המצות עי"ז עושים נקבים בהדף של עץ כמובן ובאים למכשולים גדולים עי"ז שפירורי עיסה הנדחקים תוך הנקבים ע"י חריצי הברזל נעשים חמץ עכ"פ ומתערבים אח"כ בעיסות הנעשים על הדף הנ"ל, ומע"כ שפיר הביא לזה ראי' לדמות זה למש"כ בהגהה בשו"ע או"ח סי' תנ"ט ס"ד גבי עריבה. הנה ז"ל הפרמ"ג בסי' תנ"ט במשבצות סק"ז כשעושין מצות על דפין חלקים ברהיטני מעץ קשה ולוקח "רעדלעך" לנקוב בנחת שאין עושים נקבים בעץ ולאחר גמר המצות של כל עיסה ידיח ויהפוך הדף מעבר הב' וכן תמיד ע"כ, מבואר בהדיא כשמנקבים בדבר שמכביד על העץ ועושה ממליא נקבים אסור, ובלא"ה מובן מדברי מע"כ נ"י שאין מהפכין הדפין אחר כל גמר עיסה ועיסה, וכל יודע ומבין שעי"ז המכשול רב מאד ר"ל. ועב"י בשם אר"ח בסי' ת"ס בשם הרא"ה ז"ל שלא לנקוב ב' חלות בכלי א' לפי שהעיסה שוהה בו ומתחמצת לפיכך בעל נפש צריך לשנותו מעוגה לעוגה. ועפמ"ג במשבצות ת"ס סק"ג, והטעם בכ"ז ג"כ משום שהבצק נדבק בו בפעם הראשון ונתקשה בו ומחמיץ ומתערב בעיסה שאח"ז. ועיין ג"כ מג"א סי' תנ"ט סקי"ג דעל הדף בלא סדין ויש נקבים צריך לסותמן יע"ש בפרמ"ג. ועמג"א ת"ס סק"ג בשם מהרי"ל ז"ל דאסור לעשות ציורין בדפוס שהבצק נכנס בדפוס ומתחמץ ע"ש. מכל הדברים האלה מוכח שמע"כ ראה היטב לתקן בזה המכשולות ומחוייב להזהיר לתקן לנקב על "ציענבלעך" או דירעקט "גע- גאססענען פלאטטע". ובכל מדינתינו עפ"י הרוב גם במקומות הקטנים כבר נזהרים הכל לנקב דייקא כנ"ל, ואם אינם מתקנים כזה צריכים. לעשות בע"כ כפמ"ג הנ"ל לנקב בנחת מאד. ובענין של מע"כ בע"כ אי אפשר יען שהרעדלעך הולכים בכבידות, ובזריזות ובאלמות. ע"כ חלילה לעשות עוד לנקב על הדפין של עץ, ואם אין בכחם לפי שעה לשנות הדפין לעשותם של מתכת. וכמ"ש במג"א תנ"ט סקי"ג, צריכים בע"כ בכל ח"י מיניטין, להחליקם ברהיטני שקורין האבעל', ואם לאו נכנסים באיסור גדול של חמץ ח"ו ואין לאכול המצות הנעשים שם. כתבתי רק דברים פשוטים בלי שום פלפול מפני רב הטרדא בפרט בימים האלה. והנני אוה"נ הדש"ת. וירום השי"ת קרנו ועינינו תחזינה בישועות ישראל עוד קודם התקדש החג הבעל"ט החותם בכסי"ט. הק' יודא גר"וו. סימן קכ"ט חיים ברכה ושלום לנופך ספיר ויהלום כבוד ידידי הרבני איש חמודות ויר"ש חרוץ ושנון כש"ת מו"ה בנימן סג"ל ציממערמאן נ"י. אחדשו"ט וש"ת מכתב כבודו הגיעני לנכון והגם שהטרדות רבו כמו רבו באתי בדברים מעטים עכ"פ להשיב מפני הכבוד בפרט ששואל כענין במילי דפסחא, הא שגוף דברי הטו"ז קשים לכמ"ע דמשמעות לשונו נראה שרק ביו"ט האחרון התיר להם לאכול אותו צוקער הבא מקאנדי' ולמה לא התיר להם לאכלו בשאר ימי הפסח כיון שאין שייך אתי לאחלופי' לפי תי' הטו"ז. ועוד מאיזה טעם אט סומכים להתיר הצוקקער שנעשה לפסח ולא גוזרין בו כמו בתאנים ושאר דברים המוזכרים בהגה"ה סי' תס"ז ס"ח, שתי' הטו"ז הנ"ל בסק"ח לא שייך בזה. הנה באמת לפי מאי דמשמע לי' לטו"ז בפי' דברו מהרי"ל ע"כ