זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קיג
Zichron Yehudah part 1 113 · זכרון י-הודה גרינוולד חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →סי' תמ"ז סעיף ט' ביבש ביבש בפסח אפילו באלף לא בטיל] מ"מ חומרא זו לא שייך אלא באוכל ביבש אבל קמח זה ועשה ממנו מצות ואז יתבטל בששים ולדברינו הנ"ל א"ש דגם כשיעשה עיסה ויאפה אותו ג"כ איכא חשש לפירורין בעין. וע"כ ציוה לאכול ממנה מעט ואז ממי' יהי' ס"ס ספק לא הי' בו חמץ ואת"ל הי' שמא נאכל אותו החלק. ולפי"ז בנ"ד לכאו' לא מהני כלל מה שכבר נאפה ממנה קוד"פ ובאמת אני העני עד כה לא מצאתי יסוד הדבר בראשונים שנאמר גם לענין חוזר וניער בקמח בקמח דתידון כלח בלח לענין זה דהגם לענין שאר דינים שפיר יש לדמותו כלח בלח כיון דנתבלבל יפה. אולם הכא דנאמר שלא יהי' האיסור בעין לעולם רק יהי' כטעם של הבעין שבתוכו שבזה אין אומרים חוזר וניער זה לא שייך לדעתי העני' בקמח בקמח שלעולם יש בו איסור בעין ובבעין כו"ע ס"ל חוזר וניער כמבואר בסי' תמ"ז ובשאר מקומות, והדבר צריך עיון ויישוב לע"ד והית"ב יורינו מדרכיו. ועי' חוו"ד ביו"ד בסי' ק"ט. אולם לענ"ד מטעם אחר יש להקל גם באותם שנאפו מקמח של השק הזה שנמצאו בו העיגולים הנ"ל דכבר כ' החק יעקב בסי' תס"ו אות י"ג משם גיסו ז"ל דהיכי דיש ספק אם הי' נתלחלח ממים או ממי פירות וכדו' יש להקל לאכלו בפסח, והכא בנ"ד בוודאי איכא ספיקא טובא ס' מזיעת החומה ס' מזיעת העצים דלכמה רבוותא אין בו משום חימוץ וגם בס' אם נעשה מאיזה עכברא אם יש איזה רושם בשק, כבר רצה הח"י בסי' תס"ו לומר דברוק של עכברא לא שייך חשש חימוץ. ואם כנים דבריו יש לתרץ בזה קו' הטו"ז סי' תנ"ג ס"ק ב' למה הקיל שם לסמוך על ביטול ששים ובסי' תס"ו אסרו סתמא. ולהנ"ל י"ל דשם בסי' תנ"ג נקט המחבר בדיוק אם לא ביררו החיטים מאכילת עכבר וע"כ אם גם המחבר חשש לרוקו עכ"פ הקיל בו משא"כ בסי' תס"ו יש שם חשש חמץ בוודאי. אמנם עוד ספק גדול לקולא יש באותם עיגולין שנעשה כן מעצמו ע"י כובד הקמח העומד בהם ועכ"פ אם נעשה בזה ליתן מהנאפה לאכול קצת קודה"פ בוודאי יש להתירו ע"ד הנ"ל כיון דיש בו כמה ס"ס ספק אם יש בו מחומץ מעולם ואם יש בו שמא קיי"ל כרבוותא דקמח בקמח מקרי כח בכח וספיקא דרבוותא ספק גמור הוא. והגם דהעלינו לעיל דלענ"ד אין לסמוך בזה בנ"ד כיון דנתייבש הלחלוחית כבר ויש בו חשש שישאר כהוייתו בתוך העיסה (עי' ח"ס חאו"ח קל"ה וקפ"ח קרוב לענין זה) מ"מ כשנאכל ממנו ספק שנאכל אותו חלק החמץ שהי' בו, ועד"ז הי' מצטרף להתיר גם המצות הנאפות מקמח הנ"ל אם יש צורך בהם דווקא לפסח. ועכ"פ יוכל להאכילם לקטנים שבביתם וכדומה כמובן, או ישאירו ממנו לאחרון של פסח דעכ"פ מתיר המג"א בסי' תס"ו להשהותם גם בלא אפיי' בביתו כשנתיי' כבר קוד"פ ומה שנוגע לשאר הקמח שנוגע בעליונו של אותו שק אם יש רושם בהשק שיש לדון שנעשה בו כן מהני עכברי רשיעי נינהו וכבר כ' המג"א שבכזה יש לדון על כל השק גם שלא במקום שנמצא שהוא לח אבל אם אין בו רושם ומכ"ש שקרוב לומר שנעשה כן בתחתיתו מלחלוחית האדמה או הנסרים שעליו אז בודאי יש להקל בעליונו מכ"ש היכי שיש ס' כמש"כ גם מע"כ. אולם לעומת זה אם יש לתלות שנעשה כן מהקרקע ע"כ צריך לדון גם על השאר שקים שעמדו שם, דבשלמא אם הי' נעשה מעכברים שפיר י"ל דממקום למקום לא מחזקינן איסור לחוש שהי' כן מיד בכלי הריחיים כמבואר בסי' תס"ז אולם אם הי' מקום לדון שנעשה כן מלחות האדמה שעמדו שם, צריך לדון לכאורה גם על שאר השקים והי צריך לבדקו עכ"פ והייתי מצריך לנ"ד ליתר שאת עכ"פ לבדוק בג' אגרופין בתחתיות של כל שק ושק עיין מג"א ס"ס תס"ה וסי' תס"ז ס"ק י"ב במג"א, ושם בפמ"ג דגם לקולא בלא נתבקעו תלי' דגם האחרים לא נתבקעו ועי' ח"ס חאו"ח סי' ק"ל דמייתי מתשו' רשב"א ז"ל בס"ת שנמצאו בו ג' טעיות שאוסר לקרות בו אבל לפעמים באו הטעיות מכח שנפרד הדיו ונתקלקל והוי ממש כגשמים שירדו על הכרי וכו' יע"ש והה"ד בנ"ד כמובן. ואתה בין תבין את אשר לפניך כפי רוחב שכלך הזך. וישמור הית"ב אותך מכל מכשול ומעון מעתה וע"ע וזכות אבותיך וזכות אבות הציבור יגן עליך ובעדך חזק ואמץ לבך ללמוד ברבים הן עם תלמידים נאמנים באמת והן עם בע"ב בכל עת האפשר להתפלל כהי"ת שיהי' בעזרך לזכות א"ע ואחרים עמך על ידיך ותחוגו את חג המצות בשמחה בכשרות ודיצות כחפץ עתירת או"נ הד"ש הכותב בנחיצה. הק' יודא גר"וו. סימן קכ"ו בעזהי"ת עש"ק ה' אדר תרס"ט שלום ברכה והצלחה לאורך ימים ושנים טובים לכבוד ידידי אהובי תלמיד ותיק הרב הגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י. מכתב כבודו לנכון הגיעני. וע"ד שאלתך בענין החטים שמורים שנמצא השק נפל לארץ והי' בסמוך לו צואת תרנגולים אבל בשק גופי' לא יראה ולא ימצא בו שום רושם מצואה הנ"ל כלל, כבר האריך מע"כ בדברים ראויים לו, ובכ"ז לא סמך לבו לצאת בו י"ח מצה של מצוה מטעם דאי' בתשו' מהרמ"ש סי' קנ"ה ובשו"מ דהיכי דצריך שמירה לא סמכי' על רוב ולא על חזקה. ואני העני הארכתי בזה בתשו' א'. אמנם בנ"ד לכאורה הי' מקום להתירו גם למצת שמורה דהא קיי"ל דלא מחזקי' איסור ממקום למקום אליבא דכו"ע, עח"ס חיו"ד תשובה צ"ד, ועוד מזמן לזמן גופי' דמחזקי' איסורא כבמג"א סי' תס"ז סקח"י ובחת"ס הנ"ל היינו דוקא היכי דליכא חזקה, והכא הא הו"ל להשק חטים שמורים חזקת משומר מעיקרא ורק לענין שמורה למהרמ"ש הנ"ל לא מהני גם זה, אבל לענין ממקום למקום מסתבר דאין