זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קיב

בשבתות וימים טובים חלילה לסמוך על זה להתיר גם בהם מכמה טעמים, ועיין בתשו' מהרמ"ש חיו"ד סי' שע"ו. בפרט בשנה זו שחל יו"ט ש"פ בשבת ויום א' שלאחריו שגם בשאר ימות השנה אין הישראל אופה בש"ק וגם הימים האחרונים של פסח חל בעש"ק ושבת, ומשום יום אחד לא יקפידו הנכרים הבאים לאפות ולא יפסיד הישראל משו"ה, וע"כ חלילה להקל לאפות בשויו"ט אף באם אין לישראל שום טובת הנאה בזה, והי"ת עוזר מגן ומושיע לעמו ישראל, ושטר המכירה יעשה ישראל לפני כהד"ג נ"י כתבתי בלי העיון הראוי רק קיצור ההלכה לפענ"ד בסד"ש. והי"ת ישמרנו ממשהו חמץ בכי"א הדוש"ת עם ברכת שמחת החג הקדוש הבע"ל בהכשר ויתרון. הק' יודא גר"וו. סימן קכ"ה שלמא רבא ומזלא טבא וקרנא רמא לכבוד ידי"נ תלמידינו הרב החריף העצום פלפלא טבא מוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה בנימין ואב שווארטץ נ"י ממלא מקום אביו המנה הרב הגאון מהר"י ז"ל, הרב דק"ק מאנאשטאר ואגפי' יע"א. אחדשה"ט וש"ת, אקדמה פניך בברכת מז"ט נתת שמחה בלבי בהודעתך אלינו כי בחר ה' בציון הר המצוין בהלכה היי' כ' מר אביך המנוח הגאון ז"ל, להושיבך על כסאו לאויוש"ט. יהא רעוא דתירום רישך אכולא כרכא ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם לעשות לה' ולתורתו יתב' בכל מאמצי כחך וזכות אבותיך יהי' למשען לך צלח ורכב על דבר אמת תתעלה ותתנשא בכל ענינים לטובה בכ"י אמן. והאמת שקבלתי גם מכתבך הקודם ומרוב עבודה קשה שעלי מטרדות הציבור לא באתי לידי כך להשיבך דבר, ונתתי באיזה מקום ולעת הפנאי לכשיבוא לידי אשיב בל"נ ברצות ה' יתב' על השאלה דשם שאינה נחוצה לשע'. ועתה כי באת כשואל כענין במילי דפסחא בעתו ובזמנו אמרתי לאמץ זרועי בס"ד להשיב עכ"פ לפי מסת הפנאי איזה דבר. והי"ת יהי' עמנו: ותוכן השאלה תסובב בקמח שנטחן לפסח ומצאו בא' מהשקים בתחתיתו כמה עיגולים ואפאו ממנו רק נבדלו משאר המצות עד שישאלו את פיך. ופתחת בכחא דהתירא גם על אלה המצות שנאפו מקמח הנ"ל שבוודאי הי' בתוכו עיגולים קטנים, ויסוד בנינך לסמוך על האפי' הנעשה כבר ונתבטלו בוודאי העיגולים ההמה בששים דקמח בקמח מקרי לח בלח ולא אמרי' בי' חוזר וניעור לפי הכרעת הרמ"א ז"ל בסי' תמ"ז: והיי' לפי דעתך שאתה סובר למילתא דפשיטא דהאפיי' מקמח בוודאי דין לח בלח יש לו שאין אומרים בי' חוזר וניעור, וכדבריך כן נראה בהדיא מדברי הטו"ז שהבאת בסי' תנ"ג ס"ק ב' דהגם שסובר הטו"ז דעירוב קמח בקמח וגם ההרקדה אינו מערבו יפה יפה לשיחשוב כלח בלח מ"מ האפיי' שאח"כ אם הי' קודם פסח הי' מותר רק אסרו שם משום גזירה דאתי לאיחלופא. הנה מלבד דגם לפי דברי הטו"ז הללו לא מהני בשנאפה כבר קודם הפסח גם בשריקד את הקמח שמצאו בו העיגולים ופי' כן בדברי המחבר בסי' תס"ו סעיף ד' במ"ש אבל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני הריקוד ואסור לאכלו בפסח הכוו' שגם כשנאפה קודם פסח ג"כ אסור מצד גזירה. והאמת שגם במג"א בסי' תס"ו לא חילק שם בין באפאו קוד"פ או אח"כ ומטעם שנכתב לקמן. אולם בלא"ה כבר העלה שם בפמ"ג סי' תנ"ג דלא כהטו"ז דאין חילוק דקיי"ל קמח בקמח מקרי לח בלח בנתערב לאחר טחינה וא"כ ע"כ מה שאסר בסי' תס"ו גם בשריקדו קוד"פ ע"כ רק כמ"ש המג"א דנשארו שם פירורין בעין. והנה לעיל סי' תמ"ז כ' הרמ"א ז"ל בפת שנפל ליין אעפ"י שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנים טעם בפסח. וכ' שם במג"א דביין מהני בו סינון קוד"פ אבל במי דבש שלפעמים עב לא מהני בי' סינון ע"כ צא ולמד מה התם בסינון הנעשה ע"י דבר שכמעט א"א לעבור בו פירורין בכ"ז אין סומכים על הסינון מכ"ש הכא בריקוד הנעשה ע"י הכברה ונפה שבוודאי אפשר שיצא פירורים דקים מאוד עם הקמח, ולפי"ז כל מה שנבוא לסמוך להתיר יהי' רק על הלישה והאפיי' לזה אני אומר עדיין יש לחוש שגם שם ישארו הפירורין כמו שהיו, ע"ד שהביא המחצהש"ק בסי' תמ"ח טעם המחמירים שלא לאכול בפסח מצה שנתבשלה אח"כ כי לפעמים נשאר ע"ג העיסה מעט קמח וכיו"ב במג"א סי' תס"ג ס"ק ד'. דמזה נראה לכאורה דגם בשעת לישה יוכל להשאר כך והגם דשם נוהגים להקל מ"מ הכא בשכבר נעשה פירורין יש לחוש טפי וכבר איתרע עכ"פ כמובן ואי"ל בזה, ועד"ז יישבתי בס"ד מה שמקשים האחרונים על הרש"ל ז"ל שהביא המג"א סי' ת"ל שדרש שכל אחד יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח שמא הי' שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. והק' המג"א ממ"נ כיון דקמח בקמח מקרי לח בלח א"כ אם יש ס' הכל שרי ואם לאו הכל אסור [וקרוב לדברי מצאתי כעת במהרמ"ש חאו"ח סי' רל"א ד"ה אמנם וכו' ע"ש אלא שלדבריו דווקא בקמח תיקן כן ולא בשכבר נאפה משא"כ לדברינו] ולהנ"ל י"ל באופן שיש בוודאי ס' נגד אותם שהי' בהם חשש חימוץ כגון שנפלו על השקים מים או כמעשה דנד"ד ורק חשש דשמא נשארו פירורין בעין כמג"א הנ"ל ואולי ס"ל ג"כ כנ"ל דלא מהני בי' לישה ואפיי' וכדברינו הנ"ל לזה הצריך שיאכל קצת ממנו לתלות בו. ומתור' ממילא גם קושי' הדגמ"ר שם שהק' דגם אי נאמר דהרש"ל ס"ל דקמח מקרי יבש ביבש וכמ"ש הש"ך בשמו [ואני העני העירותי מכב' בגליון דכן משמע בהדיא בהגהת מהרש"ל ז"ל לס' שערי דורא סי' נ"ט ד"ה מ"ש צ"ע וכו' וע"ש] אעפ"כ קשה א"כ חד בתרי בטל ואין לומר דחשש ליש מחמירים שהביא רמ"א בסי' ק"ט. [עדיפא מניה היל"ל ממ"ש בשו"ע