זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קי

הפסח. מ"מ בנ"ד יש להתיר דלא גרע עכ"פ מאם עירב שאר מינים עם חטים וחטים היא הרוב שהתיר בזה בהדיא בשד"ח מערכת חומ"צ סי' ו' אות ג'. וגם מה דמצינו בחמץ שעעה"פ דקנס קניס ר"ש מ"מ בתערובת לא גזור ולרוב הפוסקים אפילו בתערובת חד בתרי כמבואר בסי' תמ"ז, הה"נ בנ"ד בתערובת חד בתרי מותר, ומכש"כ בנ"ד שהרמ"א ז"ל גופי' כתב רק בלשונו דהמנהג ליקח לכתחלה הא בדיעבד שרי, ואין לך בדיעבד גדול מזה דנ"ד שחק ניתן מטעם המלך ושריו יר"ה, ובוודאי שרי דכדיעבד דמי כנלע"ד. אמנם י"ל כוונתו הא דיעבד שרי שאר מינים השנויים במשנה, אבל לערב מין אחד עם מין אחר גם בדיעבד לא יאפם כך אלא דוקא ממין אחד לבדו עמש"ל בסד"ש.] ואם הדר"ג מסכים להתיר גם אני הפעם אבוא אחריו להתיר כזה בשנה זו בהדיא. והית"ב ירחם על עוני וצער הדור, וישים שלום בארץ, ויסיר חרון אפו ברחמיו ויבטל ברחוחסה"ג כל הגזירות קשות ויהפכם לטובה בזכות רבים ובזכות האבה"ק וצדיקי עמו ב"י כעתירת הנאנח בצער עב"י ומצפה לישועה קרובה, הק' יודא גר"וו. אמנם למצת מצוה פשיטא שלא להתיר אם לא שא"א בשום אופן להשיג קמח מחטים לבדו כנלע"ד והשי"ת ירחם עכי"א. סימן קכ"ב שלום ושמחת החג הק' הבעל"ט לכבוד ידינ"פ הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י מו"צ לעדתו בק"ק מיידאנקא יע"א. מכתבו מדמ"כ נ"י קבלתי אתמול ומרוב הטרדות בפרט בימים האלה, לא השבתי מיד ונזדרזתי להשיב כהיום בסד"ש ע"ד אשר אפו שם מצות בעת שלא הי' רמע"כ בביתו איזה ימים, ומחמת שהי' הקור בימים האלה הי' מסיקים בחדר שעורכים ומגלגלים שם המצות, את התנור של בית החורף הקורין "שפארהערד", ועתה שבא לביתו הרעיש עליהם בדבר זה ומצפה למה שאכתוב בזה ענ"ד. והנה שורש הדבר הוא בגמרא פסחים סוף פרק כיש דרש רבא אשה לא תלוש בחמה ולא בחמי חמה וכו' איבע"ל עברה ולשה מהו ומסיק רב אשי דאסור. ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' חמץ ומצה הי"א דוקא בלשה בחמי חמה וחמי אור אסור בדיעבד, אבל בלשה בחמה מותר עכ"מ בטעם הדבר וחידוש בעיני שלא הביא לא בכ"מ ולא בב"י דגם רש"י ז"ל מתיר בזה, שכן פירש"י ז"ל עברה ולשה בחמין ובד"ה היכי וכו' והלכך עברה ולשה בחמין קרובה למזיד היתה ואסור, ואפשר לומר דבלשה בחמה יש חילוק אי עמדה לכתחלה ללוש בחמה או שזרחה פתאום למקום שלשה, והאמת שברא"ש שם כתב על דברי רש"י ולאו דוקא במים חמין אלא אכל הני דדרש רבא קאי ע"כ, והנה באמת אילו הי' רש"י ז"ל מפ' רק לעיל על עברה ולשה יש לפרש דלאו דוקא, אבל מן מאי דפירש"י ז"ל אח"כ במסקנא דהילכתא והלכך עברה ולשה בחמין, לכאורה נראה כשי' הרמב"ם ז"ל דקאי השקלא וטריא רק על עברה ולשה בחמין. ואין לנו לפי"ז מי שאוסר בדיעבד רק הרא"ש ז"ל ופמ"ש הב"י בסימן תנ"ט, אמנם הרא"ש ז"ל גופי' דאוסר בדיעבד, המעיין בלשונו ימצא מדכתב אחרי שכ' הפסק בעברה ולשה תחת השמש דאסור, כ' בסוף דבריו וכן יראה שאין נכון ללוש קרוב לתנור, משמע בהדיא מדדייק בלשונו וכתב רק שאין נכון ולא כתב בלשון אסור, משמע וודאי די"ל דבדיעבד בעברה ולשה קרוב לתנור לא אסר הרא"ש ז"ל בדיעבד, והנה בשו"ע פסק בעבר ולש תחת השמש מותר בדיעבד, ורק המג"א הביא מב"ח שאסור בדיעבד, האמת שאמר שהב"ח אוסר בדיעבד בלשה תחת השמש אף בדיעבד ואף בשוגג. אבל מה שכתב המג"א בשמו והה"ד כשלש סמוך לתנור במח"כ לפי שעה לא עיין בפנים בדברי הב"ח שהב"ח דייק בהדיא בתחלה וז"ל וכ"ש דאסור אף בדיעבד בלש קרוב לפי התנורים שלנו שפיהן מן הצד. והטור ג"כ נקט לשון ללוש אצל פי התנור, אבל סמוך לתנור לא אסר וכן כתב אח"כ בהדיא בד"ה ומ"ש ואל תתקרב וכו' משמע דשלא אצל. פי התנור כו' אפי' קרוב לתנור לית לן בה וכו' וכ"כ הרוקח ולא אצל פי התנור, ואעפ"י שכתב הרא"ש ז"ל שאין ללוש קרוב לתנור כו' קרוב לפי התנור קאמר עכ"ל הב"ח, ואם בדרך אפשר י"ל דתנור של בית החורף הוי כמו סמוך לפי התנור כמו שראיתי לאחד מן האחרונים שביאר כן יען שדפנותיהם אינם כל כך עבים כדפנות התנור שאופים בו שעשו מלבנים עבים, מ"מ יש לסמוך על בעל השו"ע שמותר בדיעבד. ובא"ר מביא גם מס' יראים דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל מצורף לזה שי' בעל העיטור ורי"צ גיאות ז"ל דס"ל דכל הסוגיא רק לענין מצות ונצום נאמר, ולא בשאר מצות וכל הפוסקים דחו זה מהלכה עכ"פ לסניף יש לצרף גם זה מכ"ש שלא הי' מזידים בזה והוי הפסד ממון רב. ואפשר גם שעת הדחק, וע"כ דרינא בהדי' לימטינא שיבא מכשורא בשגם שכ' רמע"כ שהחדר אינו מקורה עט"ז ופמ"ג בפתיחה בפתחו החלונות שמותר בדיעבד. והעיקר כפי המבואר במפ' ההרגש של אדם אם הרגיש שהעיסה נתחממה, ולמפרע ק' לשאול את העורכים, אבל עכ"פ דייקא שמותרים באכילה אבל לא לצאת בהם ידי מצות מצה, מלבד שיש שי' בהע"ט ורי"ץ גיאות שמחמירים במצות מצוה יותר כנ"ל, אלא אפי' לפי שי' שיוצאים מצו' אף בנאפית קודם ע"פ כמבואר בסי' תנ"ח בטור וב"י. אבל במצות הנ"ל אין לסמוך לצאת בהם ידי חובת מצות מצוה בפרט למה שכתב בתשו' מהרמ"ש והביא כן בתשו' שו"מ ג"כ לענין כל הדברים שמותרים במצה אחריתא כגון לענין חותם תוך חותם במצות מצוה אין יוצאים בזה משום קרא דושמרתם את המצות כנ"ל.