זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קו

על עמו צאן מרעיתו לברכם בטובו וימהר להם ישועתו, כ"ע או"נ הדש"ת בא"ר חותם עם ברכת שמחת יו"ט ולחגגו ביתרון ההכשר ועינינו תחזינה בטוב ירושלים בב"א. י"ג ניסן עש"ק תרס"ג לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן קי"ז שיל"ת סאטמאר אור ליום ג' י"א ניסן ר' דעת לפ"ק. בחודש הגאולה, ירחם הי"ת על כל עם הסגולה, ויוציאנו מאפלה לאורה, ויקבץ יחד כל בני הגולה, ויביאנו לעיר הא' סלה. ובתוכם יוכלל אדם המעלה בשבח ותהלה, ה"ה כבוד התלמיד היקר הנפלא חריף ושנון, שושנת העמקים וחכו ממתקים כש"ת מו"ה אברהם ג"מ נ"י. מכתבך קבלתי, וע"ד השאלה שיש לכ' א"ז הנגיד המפו' נ"י בית אכסניא ונותנו בשכירות, עפ"י תנאים שביניהם וא' מהתנאים הוא שמחוייב האיש השוכר את בית אכסניא ליקח כל המשקאות אשר צריכים שם מא"ז דוקא, ואין לו רשות לקנות לו ממק"א, וזה איזה זמן בא לו איש נכרי מאיזה מקום ושכר את בית אכסניא הנ"ל, וקיימו את השטר שכירות שביניהם, ונודע על פני תבל שהשוכר הוא מומר, ועתה כי קרוב הוא לימי הפסח, נבוכים אתם מה תעשו כיון שהמומר הוה כישראל לדבר זה, שאעפ"י שחטא ישראל הוא, וכמ"ש הטו"ז בסי' תמ"ח שאין למכור החמץ לפני הפסח למומר, ואתם יודעים בבירור שהחמץ שיקנה מא"ז נ"י ימכור אותו בחנות שלו בפסח, ממילא שייך בו לפני עור, כשתמכרו לו את החמץ. והנה עיני מ"ע שפיר חזי מקור הלכה זו, ונו"נ בשום שכל ובינה נודעת לו, ורצית לשמוע דעתי העני' בזה ומה אדון ביי'. ומובן ממילא כי עתה הטרדות רבים בכ"ז לקחתי מעט פנאי לעיין בו, והי"ת ברחמיו וחסה"ג יעזרני. והנה ראשית דברי להעתיק דברי כ"ק בעל חת"ס ז"ל בתשו' חלק ו' תשו' פ"ג וז"ל כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל הת"כ רק הוא מומר לכה"ת שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מאותו מין ואחאב הי' מומר לע"ז. אבל אינו חשוד לאכול נבילות אבל אינו נאמן להעיד כי אינו בר עדות, והפוסקים מיירי ממומרים שבזמנינו, והם וודאי עוברים על כל התורה, אבל מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם רק מומר כו' או לחלל שבת איננו חשוד לכה"ת עכלה"ק, ובדבריו הללו לדעתי מתו' בפשיטות הקו' שהביא מע"כ, שהקשה בהגהת מהרב"ף ז"ל ביו"ד סי' קנ"ט על הש"ך שם בס"ק ז' וחידש להשוות הדיעות דלכו"ע שבמומר ובנכרי בליכא תרי עברי נהרי שרי רק בישראל אסור גם בזה ע"כ, והק' מהרב"ף ז"ל א"כ מאי מקשה הש"ס בגיטין כ"ב ע"ב לר"י מ"ש במבשל בשבת קניס שוגג אטו מזיד, ובמנסך לא קניס, ומה קושי' הא מה שקנסו שוגג אטו מזיד הוא רק להרחיק מהעבירה, ולפי מסקנת הגמ' חולין י"א דמנסך יין חבירו אינו אלא במומר או במתיר עצמו. ע"כ [ולקמן נדבר עוד בזה בס"ד] ולפי דברי הח"ס הנ"ל בשהוא גם מומר לע"ז בכ"ז אינו חשוד עדיין להפסיד ולהזיק את חבירו ולטמא טהרותיו ושפיר שייך גם גבי מומר לקנסו כנלע"ד. אמנם בנ"ד אפשר פשיטא לי' מילתא דמומר זה הרי הוא ככל שאר סתם מומרים שבזמנינו דחשידי לעבור על כהת"כ וחשידי שבוודאי יעבור בפסח על בל יראה ובל ימצא וממילא שייך לפ"ע כשמוכרין לו חמץ סמוך לפסח, וכבר כ' מע"כ בעצמו שבנ"ד כיון דמוכרח לפי התנאים שביניהם לקנות רק אצל א"ז נ"י ושייך בוודאי לפני עור. ולא זו בלבד בכה"ג איכא משום לפני עור, אלא אפילו בכה"ג שהוא רק קרוב לוודאי שאין לו מקום לקנות רק אצל א"ז נ"י ג"כ אסור, כיון שאינו ספק השקול. ולדעתי זה מוכרח מכח הק' שהק' הגרא"ו ז"ל בסי' קמ"ט שתמה על שי' המתירים בליכא תרי עברא דנהרא מגמ' נדרים ס"ב ע"ב דאיתא שם בגמ' רב אשי הו"ל ההוא אבא זבני' כבי נורא א"ל רבינא לר"א הא איכא לפ"ע. ומאי פריך הא איכא עצים בעולם, אע"כ כשי' המחמירים ע"כ. ולע"ד י"ל דהמקילים רק מקילים בשהדברים שקולים, אבל היכא שאין הדבר שקול כגון שיש טירחא רבא לקנות במקום אחר וכדומה איזה עיקולי ופשורי דאיכא בי' בזה גם המקילים מודי דבכה"ג אסור' ממילא י"ל דהכא היער של רב אשי הי' בקירוב מקום יותר וכדומה וע"כ הק' לו רבינא הא איכא לפני עור כנלע"ד. וגם ביכולים לקנות במקום אחר שמקילים הי"א, ג"כ פקפק בי' בתשובת אמונת שמואל הובא בפ"ת סי' קנ"א אות ב' מטעמי' דבגמ' אמרו בע"ז ו' ע"א בזה"ל נפ"מ היכי דאית לי' בהמה לדידי' משמע דוקא דאית לי' בביתו ולא ביוכל לקנות במק"א וע"ש בפירש"י ז"ל שהאריך בלשונו דא"ל בהמה לנכרי להקריב וא"ל מזבין לי' ישראל אפ"ה פלח לי' בדידי' ע"כ, ואפשר דברינו הנ"ל בכלל דבריו. וגוף פלוגתת הפוסקים שברמ"א הנ"ל נראה דתלי' בב' תירוצי תוס' במס' ע"ז י"ד ע"ב ד"ה לנכרי, שהק' מ"ש לישראל החשוד לא מזבנינן אעפ"י שיש בזה רק לפני דלפני ולנכרי מזבנינן לי' היכי דלית בי' רק לפני דלפני. ותי' בתי' א' דישראל שאני דאנו מוזהרים שלא יבוא שום ישראל לידי תקלה על ידינו ע"ש. ועוד תירצו דבאמת דזה לא מקרי לפני דלפני רק חד לפני שלא יחטא ישראל בשאלה ע"כ, והיי' די"ל דסברת הר"ן והגמ' במס' ע"ז דאסור אעפ"י דליכא ב' עברי דנהרא משום דבישראל והה"ד ישראל מומר אנו מוזהרים שלא יבוא הישראל או המומר לתקלה על ידינו אעפ"י שעפ"י הדין ליכא בי' משום לפני עור, והמרדכי ודעימי' דמתירים ס"ל כתי' הב' של תוס' הנ"ל וכיון דעפ"י הדין ליכא בי' לפני עור שרי. ובאמת מלשון הרמב"ם פ"ח ה"ט מה' ע"ז ובשו"ע קנ"א ס"ה אין מוכרים לישראל החשוד למכור כו' משמע בהדיא דבישראל מוזהרים אלפני דלפני כתי' א' של התוס', ממילא לפי דברינו הנ"ל לשיטתיי' לא מהני ואסור, ואפילו במקום