זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קד

אינו עובר בב"י וב"י גם בנכרי שכבשתו לאביי כבר אשמעי' זה ברישא דאין חילוק, בלא קיבל עליו אחריות בין כבשתו ללא כבשתו, ולרבא עכ"פ בסיפא אשמעינן זה. ועדיין יש לומר לפי"ז דעכ"פ מפירש"י ז"ל אין הכרח לומר דעל של ישראל חבירו עובר בב"י וב"י, עיין פנ"י וחת"ס, ומתורץ כל הג' דקדוקים הנ"ל בס"ד. סימן קט"ו בעזהי"ת י' ניסן תרס"ג לפ"ק שוכט"ס לכבוד ידי"נ אהו' התלמיד החשוב הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראת שמים כשית מו"ה אפרים וועבער נ"י. ע"ד אשר שאל אותי אודות מכירת החמץ בשנה זו שחל ע"פ להיות בשבת אם רשאים הבעלי החניות וכדומ' למכור החמץ גם אחר חצות היום, ובשו"ע סי' תמ"ד ס"ב כתב לבער בע"ש קודם חצות כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים והשואלים באמת רצונם לעשות למכור כל החמץ קודם חצות כדת היום רק שואלים אם רשאים הם לעשות איזה תקנה שימכרו גם הם אחר חצות למי שצריך למכור לו ובפרט שדבר הפסד רב להם אם לא ימכרו הם גם אחר חצות היום. והנה כבר הורה זקן המהר"מ שיק ז"ל להתיר באיזה אופנים יע"ש בתשו' חאו"ח סי' ר"ה והיותר פשוט האופן ב' מש"כ שם וז"ל ובוודאי דה"ה דאפשר למכור הכל לנכרי ויקח אח"כ מן הנכרי מה שצריך לו למכור בע"ש ויקחנו במדידה או במשקל, ואם ישתייר יחזיר לו ג"כ במדה עכ"ל, ולקמן אכתוב עוד תקנה מה שנלע"ד ליותר פשוטה, ורק אין ביהמ"ד בלא חידוש ע"כ אקדים שגוף ההיתר לעשות תקנה בזה כמ"ש המהרמ"ש ז"ל הנ"ל או באופן אחר, יש לו סמך מדברי הב"י בסי' זה דמסקנת הב"י לדעת הרי"ף ז"ל וכ' שכן דעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל דהא דאר"א איש ברתותא בפסחים דף י"ד וקיי"ל כוותי' מבערים את הכל מלפני השבת אחולין נמי קאי ומשיירים מהם מזון ב' סעודות כו' והא דתנן במשנה פרק אלו עוברים מבערים את הכל מלפני השבת ואמר שם ר"א ב"ר צדוק תרומה מלפני השבת וחולין בזמנם וכן חכ"א בזמנם הכוונה אם יותיר ממה שישיירו יבערו בזמנן לרבנן גם בתרומה ולראב"צ ס"ל לפי"ז כריא איש ברתותא עכ"ד. והנה כיון דלראב"צ ור"א א"ב דעכ"פ משיירים מזון ב' סעודות ואם ישתייר יבערו אח"כ בשבת א"כ למה לו לתקן תקנה באמת לבער הכל מלפני השבת והדר לבער בזמנן אם ישיירו ימתינו בכל הביעור עד שיגיע זמנו בשבת, אלא יש לומר דכוו' לפלוג על החכמים בזה לעשות תקנה משום כדי שלא יטעו בשאר שנים ע"כ תיקנו גם בי"ד שחל להיות בשבת לבער את הכל בזמן הראוי בשאר שנים וסמך מכאן למנהג של רש"י ז"ל. והנה כיון שבכ"ז התירו לשייר מזון ב' סעודות ולא אמרו משום לא פלוג יבערו וגם לא יאכלו עוד חמץ אחר כן ג"כ משום לא פלוג ויעשו הסעודת שבת במצה קודם חצות היום, אע"כ סגי כיון שבעיקר המצוה עשו כבשאר שנים כבר יוצאים בזה ידי החשש כדי שלא יטעו ורשאי אח"כ לשייר מה שצריך לו לצורך קצת, והה"ד משום פסידא וכדומה משום זה לא עקר תקנת לא פלוג כנלע"ד נכון בס"ד סמך להוראת המהרמ"ש ז"ל הנ"ל. ויש מקום קצת לומר שימכור הכל לנכרי ורק בע"ש יתנה עמו קודם המכירה מה שצריך לו לעצמו עוד קודם השבת ע"ז לא חייל הקנין ויש לעשות בזה סמוכי'. אמנם היותר פשוט כמ"ש מהרמ"ש ז"ל הנ"ל. ובעמדי כהיום לעיין בדבר זה הי' תמוה לי טובא על עיקר דין זה דחכ"א הכל בזמנן וראב"צ ס"ל חולין בזמנם. הלא לחכמים דס"ל ר"פ כ"ש אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים, וקשה, הלא זורה הוי אב מלאכה, והי' מקום לומר דכוו' דמטילו לים בשבת שחל ע"פ בו, אמנם גם זה ק' דהא ים הוי כרמלית ואסור להוציא לים כדאי' בסי' שמ"ה, ואסור לעבור בזה איסור דרבנן ג"כ. ועיין טו"ז ומג"א בסי' תמ"ו מה שהקשה על כופה עליו כלי יעש"ה, שהדבר צ"ע, ומחמת תוקף הטירדו' של היום הזה דעסיקנא באפיית המצות לטובה. הנני חותם בנחיצה רבה אוה"נ החותם בברכת שמחת יו"ט. הק' יודא גר"וו. סימן קט"ז שמחת יו"ט לחיים טובים ולשלום לכבוד אהו' התלמיד החביב ה"ג הרב המאה"ג חריף ובקי מוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה בנימן זאב שווארטץ נ"י הרב דק' מאנאשטאר יע"א. אחרי דשה"ט וש"ת. מכתבך קבלתי כמדומה אתמול קודם הצהרים ולפי שעה סבור הייתי שענין שאלתך בענין אחר אשר הייתי עסוק בו בלא"ה בענין מכירת הישראל בע"ש אחר חצות, וע"כ הנחתיו מהצד, עד היום קודם תפלת שחרית עיינתי וראיתי ענין שאלתך בבעלי החניות שמוכרים החמץ קודם פסח כדינו. והנכרי מוכר החמץ אח"כ בימי הפסח ביומא דשוקא. אמנם הישראלים המוכרים מתייראים שהנכרי יקח לעצמו המעות ולאחר הפסח לא יהי' לו לשלם. ע"כ נפשם בשאלתם אם יוכלו לעמוד שם בחוהמ"פ לשמור את הנכרי שלא יגנוב ליתן בכליו, ועיני כבודו שפיר חזי במ"ש הטו"ז בסי' תמ"ד שכ' הפמ"ג שהעולם נוהגין לסמוך להיתר על הטו"ז הגם שיש מפקפקים. ואני העני נראה שבנ"ד אי"צ לסמוך על היתר הטו"ז כי הנ"ד אינו דומה כלל להאי דטו"ז דבאמת לענ"ד גם החולקים על הטו"ז מתירים הכא דהא הא"ר חולק מטעם שכ' הלבוש דנראה כמצוה לעשות בשבת. והנה המעיין בפנים במרדכי יראה בהדיא שישראל המשכיר המכס הוי באופן הזה שכ' המחבר הכא בסי' רמ"ד שאומר לכשתגבה מאה דינרין אתן לך