זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קב

אינו זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו ביתן אצ"ל, הנה כבר מדקדקים למה נקיט הלשון זקוק ואין זקוק לבער היל"ל בלשון עובר ואינו עובר. ועוד ילד"ק מהו הלשון דנקיט הפקידו אצלו היל"ל בלשון ישראל שקיבל פקדונות מנכרי זקוק לבער, ע"ד שאומר בברייתא דלעיל יכול יטמין ויקבל פקדונות מהנכרי אשר ע"כ נראה דברייתא זו פי' הרמב"ם ז"ל דנכרי שנכנס לביתו של ישראל ובציקו בידו אין זקוק לבער, וע"כ פירושו אפילו מדרבנן, והיינו כיון שהבצק רק בידו אבל הפקידו בידו, ר"ל הנכרי הפקיד בע"כ ברשותו של ישראל, ר"ל הפקידו באחריות [כמש"כ הפי' גם לר"ת ז"ל סתם פקדון באחריות], והכא הפי' שהנכרי הפקידו ביד ישראל בע"כ באחריות, בזה זקוק לבער אבל רק מדרבנן, דאי באחריות ממש הי' חייב לבער מדאורייתא. אמנם כיון שהפקיד רק מצד אלמות באחריות הישראל ע"כ זקוק לבער רק מדרבנן ולא מדאורייתא, והיי' אפשר טעמו דרב אשי שלא פי' שנאמר לא ימצא אמציעתא, משום דהוי ברור לו שדין זה דאחריות מצד אלמות לא הוי ד"ת, והוא הביא זה מקרא ע"כ דריש לי' להקרא אסיפא דבייחד לו בית אין זקוק לבער אפי' מדרבנן, ור"ל כיון דבקרא בהדיא אמר לא ימצא מה שמצוי בידך דוקא. אבל מה שאינו מצוי אינו מחוייב לבער, ע"כ הו"ל כמפורש בקרא להדיא להיתרא, ע"כ אין כח לחכמים להחמיר בזה. אבל בלא ייחד לו בית יש להחמיר. והנה יומתק עוד לומר לחזק הדבר ביותר דהוי קשיא לי' להרמב"ם ז"ל כקושיית התוס' אי מיירי בלא קיבל עליו אחריות למה צריך לייחד לו בית גם בלא"ה אינו זקוק לבער, ואי מיירי בקיבל עליו אחריות למה תהני ייחד ל"ב. ע"כ פי' הברייתא כנ"ל כדעת רב אשי דמיירי שהפקיד אצלו בע"כ ובאלמות, ובזה דוקא קאמר ייחד לו בית אין זקוק לבער, אבל בלא ייחד אף שלא קיבל עליו אחריות מד"ת רק בא עליו באלמות הי' זקוק לבער מדרבנן. ולפי"ז שפיר יש לומר דרבא גופי' הי' מפרש הברייתא כרב אשי דקיי"ל כוותי' ומזה הוציא דינו הנ"ל, מה שאמר כיון דאילו מיגנב ומיתבד אפי' בע"כ כו' כדידכו דמי, העולה מזה לדינא בסד"ש דייחד לו בית מהני לענין אחריות דאלם, ומכש"כ שכירות דעדיף מייחד לו בית. וי"ל שפיר דגם השיטות שלא פירשו ענין הברייתא כנ"ל ומפרשים דייחד לו, לא מהני לענין אחריות ממש. אבל עכ"פ שפיר יש לומר דמודי דמהני ייחד לו בית לענין אחריות דאנס. ושפיר קם דינו שנוהגין לסמוך להשכיר החצר שבו החמץ ואין בו דקדוק לפי ענ"ד, לפי' הנ"ל, וברוך שזכיתי להפוך בזכות מנהגן של ישראל. סימן קי"ג הרמב"ם ז"ל בה' חומ"צ פ"ד כתב נכרי שהפקיד כו' אם קיבל כו' ואם לא קיבל אחריות מותר לקיימו אצלו כו'. והלח"מ ביאר שם שדעת הרמב"ם ז"ל כשי' רש"י ז"ל דבלא קיבל עליו אחריות מותר, אמנם הקשה על שיטה זו חדא כדפריך בגמ' מציעתא דברייתא ארישא והצריך לתרץ כאן בקיבל עליו אחריות. לימא אידי ואידה בשלא קיבל עליו אחריות, ורק הכא בייחד לו בית, מציעתא בלא ייחד לו בית ועוד הקשה א"כ בייחד ל"ב דלקמן דפריך אלא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל, לימא דצריך על ייחד לו בית בשקיבל אחריות ג"כ עובר לשיט' רש"י ורמב"ם ז"ל. והנה צריך לכאורה להבין במאי פליגי אביי ורבא בסוגי' וגם צריך להבין במאי פליגי התרי לישני דגמר' דלל"ק התחיל הא ניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי. ולל"ב להיפך, תו קשה לי ללישנא קמא היאך קאמר בסתמא הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי, הא ק' א"כ לא ימצא ל"ל כמו דפריך זה בלישנא בתרא וצ"ע. עוד נקדים דקדוק עצום מה שהעירותי עליו כבר באות א' לעיל למה קאמר בגמרא אומר מר יכול יטמין ויקבל כו' האמרת רישא שלך אא"ר אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, ופריך רק מרישא הא כפי תי' של רבא לעיל גם מסיפא יכול להקשות ואדרבא כש"כ דקשיא טפי דבסיפא קאמר דגם בנכרי שכבשתו אתה רואה של אחרים. ונראה לתרץ כל הנ"ל בס"ד ונקדים קו' תוס' לקמן שהק' על שי' רש"י ז"ל דס"ל דייחד לו בית דמהני היי' בלא קיבל עליו אחריות, והקשו דבלא קיבל אחריות מותר גם בלא ייחד ל"ב, ולענ"ד לכאו' לשיטת רבא דלעיל מתו' קו' זו בפשיטות די"ל בנכרי שכבשתו צריך ייחד לו בית. (והיי' כמש"כ באות ג' דבנכרי אלם מהני אליבא דכו"ע ייחד לו בית. ונכרי שכבשתו ברשות ישראל ליקח ממנו חמצו ע"כ צריך להיות בזה ייחד לו בית כדי שלא לעבור בב"י אבל בלא כבשתו באמת ל"צ להיות ייחד לו בית. ומתו' לכאו' קו' תוס'. ונאמר להמתיק הדבר בס"ד דלכאורה כבר הקשה בפנ"י למה לעיל יליף דבלא קיבל אחריות אינו עובר בשל אחרים מצד קרא דלא יראה לך דייקא והכא יליף לשי' ר"א ייחד אינו עובר מקרא דלא ימצא. ולהנ"ל ניחא דרבא ס"ל כרב אשי ורבא פי' בברייתא נכרי שכבשתו מנ"ל שאינו עובר ת"ל לא ימצא וכוונתו כמו שפי' רב אשי דמלא ימצא ילפי' היתרא דווקא מי שמצוי בידך והיי' בייחד לו בית כמו שמפרש ר"א אי מלשון לא ימצא בלבד כמו דמפ' לקמן בגמ' או מדיוקא דלא ימצא, וכיון דייחד לו בית כדידי' דמי והי' ניחא טובא דבברייתא הכא ג"כ נקיט בלשונו קרא דלא ימצא בבתיכם, ורק לקמן בס"ד הוי ס"ל דשכירות לא קניא. אמנם הכא באמת י"ל דס"ל שכירות קניא כמו דקיי"ל באמת. אמנם ב"כ וב"כ עכ"פ מפרשים דברי רבא דס"ל ממש כרב אשי דלקמן, והא דקאמר בגמ' הכא אלי' דרבא והאי תנא מיהדר אהיתרא ונסיב לה קרא לאיסורא, קושייתו לא קאמר הכא רק קודם שאנו באי' לפרש הבריי' דלקמן אלי' דרב אשי אבל להאמת אליבא דרב אשי שפיר יתיישב הברייתא בלא קרא דלך לך תרי זימני. וארווח לן בזה בס"ד לתרץ קו' תוס' ד"ה אבל אתה רואה ש"א. והק' דהא במנחות משמע דצריך תרי קראי לשל גבוה ולשל נכרים. ולדברינו הנ"ל כיון דאמרינן