זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קא

עיין בזה מג"א סי' תמ"ב. [ואפשר דזהו הטעם שהביא המחבר יש חולקים על דין אלם משום דתלי' לפי"ז בדין הטור ותוס'] עכ"פ מתורץ לענ"ד שי' הרמב"ם ז"ל ע"נ בס"ד. ואדרבא ראי' ברורה מכח סידור הברייתא אליבא דרבא ומכח דקדוק לשון קושי' הגמ' האמרת רישא וכמבואר לעיל. ואולי כוונתי האמת בס"ד. סימן קי"ב הנה הבאתי בראשית דברינו בדה"ק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב נכרי אנס כו' מחייבו לשלם וכופה ואונס לשלם, ה"ז חייב לבערו, כתב בלשון כפול מחייבו לשלם וכופה, וגם אח"כ כתב בלשון דיוק לכאורה ה"ז חייב לבערו שהרי הוא נחשב כשלו מפני שמחייבו האנס לשלם, נראה דמשמע מדבריו בהדיא שדין האנס והאלם שייך דוקא אם יש ביד האנס לגרום שיהי' נראה לעיני העולם או ערכאותיהם שמחוייב עפ"י הדין לשלם והיי' כגון שיאמר האלם שקיבל האחריות אם גם באמת לא קיבלו עליו. והיינו דיוק לשונו הזהב מחייבו לשלם, וגם אח"כ סופה ואונס לשלם, וע"ז אמר דבכה"ג ה"ז חייב לבערו שהרי הוא נחשב כשלו מפני שמחייבו האנס לשלם ונראה שהוציא כן מדברי רבא שממנו מקור הדין כמ"ש המפורשים ז"ל, והנהו אמר בזה"ל בעירו חמירא דב"ח כיון דאילו מיגנב כו' ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדידכו דמי. ולכאורה מה דקאמר ברשותייכו קאי שפת יתר הוא דהא מסיים אח"כ כדידכו דמי, והיל"ל רק כיון דאילו מיגנב בעית לשלומי כדידכו דמי, או לומר ברשותייכו קאי, אלא נראה דכך א"ל דכיון דאילו מיגנב כו' ברשותייכו קאי ר"ל אז יחייבו אתכם הב"ח שיאמרו שקבלתם אחריות ועכ"פ ידונו אתכם בערכאותיהם ויאמרו שהי' קיים ברשותכם ואז ממילא בעיתו לשלומי וע"כ כדידכו דמי כנלענ"ד. והיוצא מזה להלכה לענ"ד שאם הנכרי אנס אבל בערכאותיהם ידונו כראוי בזה לא אמר הרמב"ם ז"ל והמחבר דין אלם, ועיין במקור חיים ת"מ סק"ד משמע מדבריו ג"כ רק אם בדיניהם ג"כ לא מחייבו הנכרי רק להישראל בזה שייך דין אלם ואנס, והית"ב יורנו מדרכיו האמתיים ונלכה באורחותיו בכי"א. ובפרט למש"כ בדברינו הקדום שורש לדין הרמב"ם ז"ל משקלא וטריא של הסוגי' ע"כ ג"כ רק באופן הנ"ל משום דלרבא גזל נכרי מותר מדאורייתא ע"כ הי' לדידי' מקום לומר סבר' אנס בנכרי שכבשתו משא"כ לאביי דס"ל ג"כ אסור מדאורייתא. אף שכבוש תחת יד ישראל, מ"מ אין מקום לסברת אנס והיינו כדברינו הנ"ל דכל אונס שאינו עפ"י הדין לפי דברי האנס באמת לא שייך דין אנס ואלם כלל. והדבר מרפסא איגרא לענ"ד וצריך ישוב הדעת להלכה למעשה. ואם כנים דברינו מתו' ע"נ בס"ד קו' האשל אברהם בסוגי' שהקשה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דבאנס ואלם חייב לבער ג"כ משום דהוי ג"כ כשלו, אם כן קשה מאי פריך בגמ' כלפי לייא. הא י"ל שפיר בס"ד בנכרי שכבשתו והישראל יכול להיות אנס ואלם שלא לשלם אפי' כשיקבל אחריות וע"כ סד"א דבכבוש תחת ידיך גם בקיבל אחריות אינו חייב ת"ל לא ימצא, ודוחק לומר דע"כ לא מוקי הברייתא כך משום דס"ל דבכה"ג באמת פטור וע"כ לא מוקי קרא דלא ימצא בהכי זה דוחק עכ"ד ז"ל. ולפי דברינו הנ"ל לענ"ד אין מקום לקושיא זו דהא העלינו דגם בנכרי אלם דמיירי דהוי כקיבל עליו אחריות היינו דוקא אם יש מקום שיחייבו הנכרי בדין כגון שיטעון שהישראל קיבל אחריות והם דנים בלא עדים או גם אולי ישכור עדי שקר וכדו'. ומעתה בישראל אם באמת הישראל קיבל עליו אחריות מחוייב הוא מצד הדין לשלם בזה לא שייך אלמות לגזול מהנכרי שלא כדין ופשיטא לשיטת אביי דהעלינו דפליג באמת משו"ה על רבא משום דס"ל גזל נכרי אסור מה"ת בוודאי לא שייך אלמות כנ"ל בישראל. אלא אפילו לרבא דס"ל ג"נ מה"ת מותר ורק מדרבנן אסור אבל דוקא כשהנידון רק על איסור גזל הוי ס"ל מפארן הופיע ממונם לישראל, אבל לא הותר עדיין להיות עובר על מוצא שפתיך תשמור ועל קרא שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב כנלע"ד ברור, ממילא לא שייך בזה כלל דין אלם ואנס, ומתורץ הקו' הנ"ל. והנה המקור חיים בסי' ת"מ אות ג' מערער על המנהג כהישראלים המוכרים החמץ לנכרי בע"פ, משכירים להם החדר שבו מונח החמץ בתורת שכירות, וכ' הגאון הנ"ל דהא כ' המג"א בסק"א דלא קיי"ל כשיטת הר"ת דייחד הבית מהני גם בקיבל אחריות אלא דוקא צריך למכור הבית ואז הוי כחמצו של נכרי בביתו של נכרי אבל בלא זה דינו כאלם, (ושורשו מב"י בשם תשו' הרשב"א ז"ל ע"ש.) הנה מלבד מה שנלע"ד די"ל בפשיטות במחכ"ק באם נאמר דשכירות קניא עדיף הוא מייחד לו בית, ורק הגמ' הק' להיפך אם ייחד מהני מכ"ש שכירות מהניא אבל להיפך עכ"פ י"ל דייחד גרוע משכירות. עוד נלע"ד להליץ בעד מנהגן של בנ"י שמשכירים רק החדר בשגם שמרן בתשו' חת"ס או"ח בכמה תשו' כתב רק לעשות בשכירות. ועוד דלפי דברי המקו"ח שכ' דכל המכירה של חמץ לא מהני דהוי דינו כאלם משום דהנכרי מחזיק זה רק כערמה, וע"כ אין ברירה רק למכור לו החדר ואז הוי כחמצו של נכרי בביתו של נכרי, א"כ קשה מה הועיל בזה לכל החמץ שאינו בחדר זה רק מקנין אגב קנין החדר הזה מקנין לו גם שאר החמץ אשר לו במקומות אחרים, ומה מצאנו תרופה לזה לפ"ד ז"ל. ע"כ נלע"ד לומר דבר ברור שכל דין אנס ואלם לא הוי מצד דין תורה וכמ"ש כבר לעיל באות א'. ועתה אחזקהו במסמרים, ושרשו פתוח בברייתא גופא. והנה המפ' פי' שורש לדין אלם ואנס מדברי רבא בלבד ואני העני נראה לי דרבא גופי' לא מסברא דנפשי' קאמר לי' וגם לא הוציאו משום קרא דהא לא קאמר שום ילפותא לדין שלו ממקרא. רק רבא הוציא דינו מברייתא דפלקונן ת"ר נכרי שנכנס לביתו של ישראל ובציקו בידו