זכרון יהודה צט

יכילם ספר ולא עוד אלא שיוסיפו על חטאתם פשע ויגלו פנים בתורה שלא כהלכה במה שאפשר להם בלשון תהפוכות ומה שאי אפשר להם ישליכו אותם אחרי גיום ויטיחו דבריהם ונמצאתי גורם להם רעה על רעה ע"כ אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום ומוטב שיהיו מקצתן שוגגים ואל יהיו כלן מזידין וה' אלהינו יורנו וישכין כבוד בארצנו על ענין השבת שמצוים לשפחות להדליק נרות ודברים אחרים זה פשוט שהוא אסור ולא מבעיא שאסור לצוות להם שהרי כל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה אלא אפי' לא צוה לו אפ"ה אסור ליהנות ממלאכתם כדתנן בפ' כל כתבי א) נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו ואפי' שיעשה הגוי מעצמו אם רגיל לעשות כך אסור הוא להערים בזה הענין כדאמר בפ' השוכר את הפועלים ב) שלחו לי' לאבוה דשמואל הני תורי דגנבי גנבי ומגנחון להון מאי שלח להו הערמה אתעביד בהון הערמה יתעבוד להון וימכרו לגוים אלמא אע"פ שהגנבים היו גונבין אותם מעצמם ומסרסין אותם אפ"ה הי' אסור מאחר שהיו מתכוונים להערים גם הכא בשבת אסור וכ"ש באלו השפחות של היהודים ועבדיהם שכל מה שהם עושים הם לדעת בעליהן והם אסורין ליהנות ממלאכתם ואם בא לכבות אין שומעין להם כמו בקטן שהרי שביתתם עליך במה שעושים לצורך היהודים שהרי דוקא בנכרי בעלמא אמרו חכמים דאם בא אין אומרים כבה ואל תכבה מטעם דנכרי אדעתיה דנפשי' קעביד אבל בעבדו ובשפחתו פשיטא שהוא אסור שכל מה שהוא עושה לצורך ישראל הוא עושה ועל אותם המצוים לע"א או לישמעאלים לכתוב בשבת בשביל צרכיהם או בשביל חכירותיהם ואין בדבר סכנת נפשות ולא פקוח רבים פשיטא שזהו אסור וחלול שבת שהרי אמרינן בפ"ק דגיטין ג) הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוורות ירושלים למאי נ"מ לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת ומקשינן בגמרא בשבת ס"ד כדאמר רבא אומר לע"א ועושה ה"נ אומר לע"א לכתוב ואע"פ דאמירה לע"א שבות משום ישוב דארץ ישראל לא גזרו בי' רבנן משמע דוקא משום ישוב א"י אבל אפי' בשביל מצוה אחרת אין אומרים לגוי ועושה דאלת ה למה לא אמר משום מצוה התירו לומר לע"א ועושה ויהי' ישוב א"י בכלל שהרי פשיטא הוא שמצוה לגרש נכרי מא"י א"כ למה פרט יישוב א"י אבל לדבר אחר אפי' לדבר מצוה וכ"ש לדבר הרשות ואיני צריך להאריך בראיות שהרי זה הוא פשוט וג"כ פ' ר"ת ז"ל שבמקום שאין עירוב ושכחו הקהל להביא ההפטרות לבה"כ שאין לומר לע"א להביא ההפטרות לבה"כ ואע"פ שאין לנו עתה רשות הרבים גמור אלא כרמלית ואע"פ שהוא לדבר מצוה כ"ש לדבר הרשות בשביל צרכי יחיד ועוד אפי' לצרכי רבים לא מצינו היתר רק דבור דאע"פ שאסור לדבר בצרכיו כדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר לצורך רבים הוא מותר כדאמרינן פ"ק דכתובות ד) הולכין לטיאטראות ולקרקיסאות וגם הולכין לבה"כ ולב"מ לפקח על עסקי רבים בשבת פי' לדבר על עסקי רבים ולא לחלל שבת אלא בדבור בעלמא אבל לצוות לגוי לעשות מלאכה לצורך רבים הוא אסור אם אין בדבר סכנת נפשות כ"ש צורך יחיד שהוא אסור גם בזה אין להאריך גם ענין המדות והמשקלות והמשורה שלפעמים מודדין פחות ולפעמים זורקין הנשקל על המשקל בגובה כדי שיכריע המשקל וכבר אמר ר' לוי בבתרא ה) קשה עונשן של מדות משל עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה וגם אמר רב בר"פ הרבית ו) למה נאמר יציאת מצרים במשקלות אמר הקב"ה אני שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור ובין טפה שאינה של בכור אני הוא עתיד לפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל וכך אמרו ז) ק"ו ומה משורה שאינה אלא אחת מל"ג בלוג הקפידה עליו התורה לוג או חצי לוג וגו' ע"כ יש למנות על המדות שני [אנשים] נכבדים מיוחסין שלא ישאו פנים ולא יחניפו להם שהרי זה גזל אין לו תשובה גם שכל מי שיבוא עליו עד א' שגנב לגוי וישבע העד שראה שגנב לגוי בידים שיענש ובלבד שלא יהיה שונא לו העד או אם יבואו ב' עדים אז יענש מן הדין ויהי' מוכרח בחרם כל אדם שרואה בחברו שגנב שיבוא להגיד לדיינים