זכרון יהודה ק

מיד ולא יחלל השם בפרהסי' גם כל אדם שאינו עוסק במלאכתו יבא לבה"כ שחרית ומנחה וערבית להתפלל כי אסור לאדם לעשות צרכיו קודם שיתפלל משעה שהתחיל עד שיסיים כל הברכות ואם יעשה שיקנס כל פעם בזהוב לסולקיא גם שלא ישבו ברחובות בשבתות וימים טובים אסיפות אסיפות רק יכנסו לבתיהם או לבתי מדרשות לשמוע הדרישה גם שכל מי שיתרעם משום דיין או שופט לאמר שדן הדין יחידי בלא עצת ת"ח שיהיה מוכרח הדיין להתיעץ עם הת"ח או עם ב' או לפחות עם א' ובזה יתלבן הדין ויצא הדין לאמיתו וזה פשוט הוא שכל מי שדנין דין עליו בע"כ ויאמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני צריכין לכתוב לו כדאמרינן בסנהדרין א) גם שלא תוליך שום אשה לתנור קשוואלא או פנדא לע"א ליתן לאופה לאפות עם הפת אם לא שהאשה בעצמה תשום אותה בתנור ולא האופה אם הוא ישמעאל אם ע"א ולא יועיל קיסם שזורקין הנשים לתנור או שיחתו בגחלים תחת הקשוואלא או האש שבתוך התנור מהדת הקיסם דדוקא גבי פת דתירו על ענין הישמעאליות שנוהגים בהן מנהג הפקר גם זה אסור דאמרינן פ' השולח ב) ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא עבדי בה אסורא אמר אביי אי לאו דא"ר יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינא לי' למרה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא א' בהא מודה ר' יהודה משום איסורא פ' שכופין למרא לשחררה הרי שמשמע שמן הדין הי' לכפות אותם המחזיקין בישמעאליות ועושין בהם איסורא למכור אותן או לשחררם ולכל הפחות אם אינם רוצים לעשות זה ואומרין שהוא גזירה שאינן יכולים לעמוד בה ראוי הוא להחרים ולנדות בס"ת ובשופרות לכל בן ישראל הבא על ישמעאלית שילפת בחרם ובנידוי המקום ית' ובנדוי הקהל הקדוש קהל טוליטולה יצ"ו ועל כל מי שיודע בחברו שבא על ישמעאלית או על ע"א שיודיעוהו לדיינים ועל הבע"ה של הישמעאלית שאם יודע לו הדבר הרע ההוא מן הבחורים שלו או מאחרים שיהי' מחוייב להכניסו בבית הסוהר או יחול עליו העונש הנז' שהרי הדבר החמירו בו רבותינו כדאמרינן בפ' אין מעמידין ג) ישראל הבא על הע"א הל"מ היא דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ומתרץ אלא מדאורייתא בפרהסי' וכמעשה שהיה ואתו אינהו וגזור אפי' בצינעה ומקשינן בצינעה נמי ב"ד של חשמונאי גזרו דכי אתא רב דימא אמר ב"ד של חשמונאי גזרו ישראל הבא על הע"א עובר משום נשג"ז ואם הוא בפרהסיה חייב מיתה לקנאין ומתרץ שבד"ח גזרו אפי' על היחוד עוד אמרינן פ"ב דעירובין ד) עוברי בעמק הבכה מעין ישיתוהו וגו' ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם ונחית אברהם ומסיק להו בר מבא על הע"א דממשכא ערלתי' ולא מבשקר לי', וה"ה לבועל ישמעאלית כי, אין ראוי לישראל שהם עם קדוש לטמא זרעיהם במעי נכרי' ולהוליד זרע לע"ז ע"כ ראוי לכל ישראל לקנא לאלהים להסיר העקוב הזה גם על שבועת שוא שנשבעין בשם המפורש כבר ידוע ענין השבועה כמה הוא חמור שהנביא אמר הגנב רצח ונאף והשבע לשקר ולקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים הרי שכללו הנביא עם רציחה וניאוף וע"ז גם אז"ל בשילהי יומא ה) אלו הן קלות עשה ול"ת חוץ מלא תשא ואלו הן חמורות כריתות ומב"ד ולא תשא עמהם הרי שהחמירו בה הרבה ועל ענין שמקללין אביהן ע"ת לא תהי' כזאת בישראל שפעמים יסבור לומר אמת וישקר נמצא שנתחייב סקילה ועוד אם חנם הוא זכרו ע"ח נמצא שקלל אביו ומי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן להכניס אביו בספק קללה גם הענין של הכלה שיגלו אותה קודם הקדושין ואחר הקדושין יכסו אותה שהרי אין הלכה כמ"ד כלה מותרת להסתכל בה אפי' שעה א' וגם יכירוה העולם קודם הקדושין ויהיו עדים כקדושין וגם שיהיו לעולם ב' עדים, מיוחדים שמה שיראו הטבעת קודם אם שוה פרוטה אם לאו וישמעו הקדושין מפי הבעל

צ"ב בפנינו עדים חתומים מטה בא בחור אחד לפני חצר בית הכנסת די גרמייזא ואמר לפנינו לפי תומו שראה הר"ר שמעון בן הר"ר יעקב הרוג מוטל לפני ביתו יחקרנו ודרשנו מאתו הלא עדים אחרים העידו שהיה מוטל בתוך ביתו והשיב אמת מתחילה נהרג בביתו ולבסוף גררוהו החוצה ומה ששמענו כתבנו וחתמנו יהודה בר שמחה