זכרון יהודה צד

ילדה נשאר הממון ברשות האב כאילו לא צוה בחלק הנולד כלום והוא השוה לדינה וללאה עם יורשיו עד שתקח כל א' מהם ק' זהובים וע"כ יראה לי שהם ושמעון ימלאו חלקם בחלק שהיה לו ליטול הנולד ועל השאלה השנית נראה לי כאשר כתבת כי הוא יתר וטרפה וכ"כ בפסקי א"א ז"ל יהודה בן הרא"ש ז"ל

פ"ו לפי שנהגו העולם שמקדימין מעות של שמן ושל חיטה לזמן הגורן ולזמן עשית השמן החדש והן מדקדקין על המוכר שיש לו שמן בשעת המכירה כפי מה שקנה ממנו (נראה? שאינו דומה הלואה למכירה שבהלואה יש לו סאה לוה עלי כמה סאין לפי שכל סאה שנותן הרי יש לו הילכך אע"פ שאוכל אותם וקונה אחרים ונותן הרי הוא כפקדון בידו עד זמן שקבע לו ויתן לו שלו אבל במכר לאחר שמן או חיטה ואין לו כי אם סאה הרי הוא מחויב לו בעבור המעות שנתן לו מוקדמין ויקנה אותם ביוקר לכך צריך שיהיה למוכר עכשיו סכום המכר אע"פ שקבעו לו זמן מותר ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב שהיכא שקבע לו זמן שהוא אסור כבר כ' הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ק"ח סי' ט"ו שתמה הרבה על הרמב"ם ז"ל ושמצא שהשיג עליו הראב"ד ז"ל שבשביל קביעות זמן אינו חשוב רבית אלא כיון שיש לו באותה שעה מאותו המין כפי מה שקנה ממנו שיכול לקבל אותו ממנו בהיתר וכן תמצא בהדיא בתחלת פ' איזהו נשך א) אמר ר' נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקירא וקא אזלי ואמר יהיבנא לך אי איתנהו שרי ליתנהו אסור הרי לך בהדיא שהיכא שיש לו שהוא מותר גם על ענין המוכר סחורה באשראי ביוקר בשביל המתנת המעות מעלה לו בסכומה שאין מותר אלא פרה וטלית בלבד שאין להם שער ידוע שכל אחד הוא סכומו בפני עצמו וגם שלא ימכרנו ביותר משיויו שניכר לעולם שמכרו ביוקר בעבור המתנת [המעות] אבל דבר שנמכר במדה או במשקל כגון פילפל וקירא שיש לו שער ידוע והאמת הוא שבעל המעות קונה סחורה מהתגר ובעלי החנויות לוקחין ממנו באשראי ופורעין לו מעט מעט שאם ימכור להם ע"מ שיפרעו לסוף חודש או ב' חדשים או יותר שאסור למכור להם ביוקר ודאי כשאדם יש לו סחורה ואינו מוצא קונה אלא לבעלי החניות שאין להם מעות יכול לשאול האיך שוה זאת הסחורה למי שהיה צריך והיה רוצה לקנותה ולפי מה שיאמרו שהיה קונה אותה במעות באותה סכום יכול למוכרה באשראי כרב נחמן בפ' איזהו נשך ב) שמתיר למכור סחורה בהקפה ביוקר ודוקא כגון פרה וטלית שאין להם סכום ידוע אבל כל שאר הסחורות שמוכרין בליטרא ובמידה שער שלהם ידוע ואסור למכור ביוקר בהקפה ועל זה הסכמנו הר' יחיאל ז"ל ור' יצחק מימון ואני החותם יוסף ב"ר אשר ז"ל והרמב"ם ז"ל שאסר קניית חיטה או שמן בקביעות זמן גזירה שמא בנתים ימכור החיטה והשמן והרי נתבטלה המכירה לגמרי שהרי צריך לקנות ביוקר מן השוק והוי לי' רבית מאי שנא מיש לו סאה לוה עלי' כמה סאין אע"פ שאותה חיטה שהוא לוה אכלה או מכרה גם בכאן אע"פ שמכרה יהיה מותר הואיל ואם הי' רוצה לפרוע לו בעודה אצלו הי' פורע ותי' הר' יחיאל ז"ל כי במכירה זו נעשה מיד איסור שהוא קונה ממנו בפחות ממה שהוא שוה עכשיו הילכך אי אית לי' מותר ואי לית לי' אסור כגון שקבע לו זמן ומכרו בנתיים אסור אבל לוה סאה אינו לא קונה ולא מוכר בפחות, ואין עושה שום איסור אלא שחיישינן שמא כשיפרע לו תתיקר התבואה ואז הוא תרבית אוכל הילכך אם בשעה שנותן לו חיטה יש לו חיטה כבר אותה חיטה משועבדת למלוה והו"ל ביד הלוה כמו פקדון וכאילו הפקיד החיטה בידו שצריך להחזיר חיטתו ודעת הרב ז"ל הוא מאחר שאם ירצה הלוה לפרוע לו תוך זמנו הוי פרעון הו"ל כמו פקדון אפילו במכירה אלא שצריך שיהי' לו כסכום המכירה זה הדין הוא לכל אדם אבל הקדש שהוא לת"ת או ליתומים מאחר דבמכירה אינו ריבית דאורייתא אלא דרבנן חכמים התירו בהדיא כל רבית דרבנן ליתומים ולהקדש וכך היו נוהגין הר' יהודה ור' משה בן נחמיש ז"ל וכן פסק הרב ז"ל בתשובת שאלה שחתם בה הר' אשר והר' שלמה עמיאל והר' דוד כהן ז"ל

? פ"ז עוד להר' יהודה תפארת ישראל נר גולת אריאל מורנו אדוננו נשיא אלהים בתוכנו