זכרון יהודה צב

השטר ודכותה בנדון זה שלפנינו כל זמן שלא חזר בה ובטל המתנה קני מקבל מתנה משעת כתיבת השטר גופא ופירא לאחר מיתה ואין אלמנתו ניזונית מהם ואם בא ב"ח מאוחר למתנה אינו גובה ממנה ומתנת ש"מ שאלמנה נזונת ממנה לפי גרסת רב אלפס ז"ל בפ' יש נוחלין התם כדמפרש טעמא דאמר רבא מגרע גרע ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנת ש"מ דרבנן לכ"ש כלומר אם בירושה דאורייתא אלמנתו נזונת מנכסיו במתנת ש"מ שהיא ירושה דרבנן שעשו את המקבל מתנה כיורש לא כ"ש ודוקא מתנת ש"מ דאינה קונה עד לא"מ אבל במתנה מהיום ולאחר מיתה דקני גופא מיום כתיבת השטר כדברירנא אין אלמנה ניזונת ממנה ואינו צריך להוסיף ולהאריך יותר בזה כי יש די כמ"ש למעלה בדברים שדקדקו החכמים מזכי מקבלי המתנה ומבואר בדבריהם פירושא דההיא מימרא דמציעא א) איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולא"מ ושאר הטענות שהי' בין החכמים בענין זה בכלם אני רואה דברי החכמים מזכי מקבלי המתנה עיקר ומה שטענה האלמנה במטלטלין שתפסה ומכרה ומשכנה במזונות נ"ל שאם תפסה מעות והוציאתן שאין מוציאין מידה משום שאם באו להוציא בכח המתנה סתמא דמלתא לא היו אותן המעות בעין בשעת המתנה ולא זכו בהם הבנות ואם באו להוציא ממנה בכח החוב ראיתי שלא שעבד בחוב מטלטלי אגב מקרקעי וכיון שכן אין במטלטלין דין קדימה ומה שתפסה תפסה ושאר המטלטלין שתפסה אם ידוע שהי' לנותן בשעת המתנה מוציאין ממנה ומה שטענו בשביל האלמנה דהא דקתני אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משוע' דוקא כשהנכסים בחזקת הלוקח או מקבל מתנה ליתא דלא מיבעיא אם תפסה מה שנתן או מכר דאתי לוקח ומקבל מתנה ומפיק מינה אלא אפילו בע"ח בשטר אתי ומפיק מה שתפסה ומכרה למזונות והכי איתא בהדיא בירושלמא בפרק אלמנה נזונת גבי הא דתניא ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה דמפורש עלה בירושלמי בא מלוה בשטר אומרה לכתובה מכרתי אלמא דמלוה בשטר המאוחרת לזמן נישואי' מוציא מידה ממה שמכרה למזונות כ"ש לוקח ומקבל מתנה ואם אותן המטלטלין אינו יודע אם קנאם הנותן קודם המתנה או לאחר המתנה והאלמנה אומרת שקנאם אחר המתנה אי ליכא עדי ראיה נאמנת מגו דאי בעי אמרה להד"מ וכיון שנאמנת אין מוציאין ממנה לא בכח המתנה ולא בכח החוב לפי שאין דין קדימה למטלטלין כיון שלא כתב מטלטלי אגב מקרקעי ואפי' הדבר ספק והיא אינה טוענת בבריא שלקחם הנותן לאחר המתנה והבנות אינן טוענות בבריא שהיה שלו בשעת המתנה נ"ל להעמידן בחזקת האלמנה דכל הממע"ה ואפי' יש עדי ראיה באותן המטלטלין שתפסה והיא אומרת שקנאם בעלה לאחרי המתנה והבנות אומרות שהי' שלו בשעת המתנה נר' שהאלמנה נאמנת והנאמנות שכתב הנותן לכנות בשטר המתנה אינו מועיל במקום שחב לאחרים לפי מה שכתב הרב אלפסי ז"ל בפ' הכותב ב) גבי נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך דלא מהני נאמנות לגבי לקוחות ומייתי לה מההיא דגרסינן בפ' האשה שנתארמלה ג) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ומוקמינן לה דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים ומיהו איכא מרבוואתא דפליגי בהך סברא וסברי דמהני נאמנות אפי' לגבי לקוחות ולא דמי לההיא דפ' האשה שנתאלמנה משום דלקוחות אינהו דאפסידו אנפשי' שקנו נכסים המשועבדים בנאמנותו ואפשר דאפילו להאי סברא לא אמרו דמהני נאמנות אלא בחוב וכתובה ומשום דשעבד לי' נפשיה כל אימת דאמר לא נפרעתי דמצי אינש לשעבודי נפשי' בהכי ואפי' כי אמר נמי מהמנית עלי כבי תרי מהני מה"ט אבל גבי מתנה שאין אדם מקנה דשב"ל איני יודע האיך יועיל הנאמנות זה כיון שיצאו הנכסים מרשותו ושטרות שתפסה האלמנה ומשכנתם לצורך מזונותיה אם זמנם קודם המתנה באים הבנות ומוציאין אותם בכח המתנה ואם הם שט"ח אפשר דמהני תפיסותה ואין הבנות מוציאות ממנה בתורת החוב כיון דלא כתוב בה מטלטלי אגב מקרקעי ויש להביא ראיה לזה מדגרסינן בפ' הכותב ד) ההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשיו וקא תבעו להו מינה אמרה להו מחיים תפיסנא להו אתאי לקמיה דרב נחמן