זכרון יהודה צ

היכא שהם כבר ביד הלוקח או מקבל מתנה חדא דלשון משועבדים משמע שלא גבו עדיין שאם נגבו כבר יצאו מידי שעבוד וא"ת שקורא אותם משועבדין בשביל שמשועבדין הן לכתובה ולמזונות גם בני חורין משועבדין לכתובה ולמזונות ועוד תנן בהדיא בכתובות פ' מי שהיה נשוי א) מי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ורביעית נפרעת שלא בשבועה ומה שהראשונות צריכות לישבע משום שאין נפרעים מנכסים משועבדים אלא בשבועה ועוד טוען מורשה האלמנה ואומר כיון שכתב שיקחו בנותיו מה שישאר אחר שתגבה אלמנתו כתובתה א"כ לא זכו בהן כלל עד לאחר שתקח כתובתה ומזונות וגם זה אינו כי כתב במתנה מהיום ולאחר מיתה ולא כתב מהיום ולאחר שתגבה כתובתה ולא כתב מה שכתב רק שלא הי' ידוע לו כמה סכום ממון יהיה לה ליקח מן הדין בכתובתה אבל לא תלה זכותה בגביית כתובתה דאל"כ אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה תעלה על לב כל אדם לומר שלא יזכו בנותיו במתנה שנתן להן אביהן אדרבא אפי' בזכות שהי' לה לגבות כתובתה היו זוכות נמצא שלא חל הקנין לאחר שתגבה כתובתה וכן אם היה מתות בנותיו בחייו היו בניהן יורשין אותן והיו לוקחין כל נכסי ר' יהודה ז"ל במתנה זו אלמא שהמתנה התחילה מחיים אלא שתלוי' ועומדת אם לא יחזיר בו תתקיים למפרע ואם יחזור בו תתבטל וכי תימא מנ"ל דאם היו בנותיו מתות בחייו שיזכו יורשי בנותיו במתנה שמעינן לה מהא דגרסינן בפ"ק דגטין ב) הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו פי' שמת תני חדא יחזיר למשלח ותניא אידך יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו ואסיקנא הא בבריא הא בש"מ וכ' מורי הרא"ש ז"ל אי שכיב מרע הוא [חזינן] אי איתא למקבל בשעת מתן מעות יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו דקייל"ן דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי ואע"ג דלא קני אלא לאחר מיתה משום דדברי ש"מ לענין לקנות לאחר מיתתו חשובין ככתובין וכמסורין למפרע משעת נתינתו ע"כ כ"ש בכאן שכתב בהדיא מהיום ולאחר מיתה שחל הקנין למפרע ואפי' לדברי רמ"ה שפי' הטעם דבש"מ הולך כזכי דמי והוי כאילו זכה בו מחיים מ"מ כת' שאפ"ה אם עמד מחליו נתבטלה המתנה אלמא אע"ג שיכול לחזור בו עד שימות כשמת זוכים יורשי המקבל ואפילו מת מקבל בחיי נותן והטעם כי המתנה עמדה מחיים אלא שהמיתה היא כמו תנאי וכשיגמר התנאי תתקיים המתנה למפרע א"כ גם בכאן נמי המתנה חלה מהיום ולאחר מיתה אלא שהטיל בה תנאי וכשנתקיים התנאי חלה המתנה למפרע ותו לא מידי ומה שאומר מורשה האלמנה כיון שיש לה כתובה יש לה מזונות משום דקייל"ן דתנאי כתובה ככתובה דמי אינו דתנאי כתובה אינו ככתובה אלא למה שהזכירו חכמים דגרסינן בכתובות ריש פ' אע"פ ג) א"ר ר' ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי למאי נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת כתובתה ולתובעת ולעוברת על דת ולשבח ולשבועה ולשביעית ולכותב כל נכסיו לבניו ולגבות מן הקרקע ומן הזבורית וכל זמן שהיא בבית אבי' ולכתובת בנין דיכרין אבל לשאר מילי תנאי כתובה אינו ככתובה וכן פסק רמ"ה ז"ל ועוד דלא שייך למימר תנאי כתובה ככתובה דמי אלא כיון שתקנו חכמים להיות נוהג בכתובה תקנו שיהיה נוהג כמו כן בתנאי כתובה אבל בלשון העולם אינו נכנס תנאי כתובה בלשון כתובה ומה שאומר מזכה האלמנה וזה לשונו שלא הפסידה מזונותיה מדכתב במתנה לישנא יתירה ש"מ שכך ר"ל שתגבה כתובתה בכל תנאיה ובכל זכיותיה מנ"ל דדרשינן לדרשא יתירה דתנן בפ' המוכר את הבית ד) ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא צריך ליקח לו דרך דבדי ר' ד' עקיבא אומר בזמן שאמר חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דבלאו הכי היו הבור והדות של המוכר וכתב חוץ מאלו מהני לישנא יתירא לא שייך לו דרך אע"פ שלא הי' הדרך בכלל הבור והדות ה"נ ל"ש עכ"ל המזכה האלמנה ואני אומר שאינה ראיה כלל דכל יתור לשון שבתלמוד הוא מיפה כוחו של אחד מבעלי השטר או הקונה או המוכר כגון ההיא דמוכר את הבית שמיפה כח המוכר שהוא בעל השטר וכן כל הנהו דברים מפ' המקבל הלל הזקן ור' יהודה ור' יהושע בן קרחה ור' יוסי שהיו דורשים לשון הדיוט כולם הם לתועלת בעל השטר ג"כ בכאן כל מה שנוכל לדרוש