זכרון יהודה פט

אי לא לא אלא אמר רב אחא בר יעקב משל לרבנן לרבנן פשיטא מהו דתימא הא לא אמרו מעכשיו ונילוף מינה דאפי' בלא מעכשיו תהא מקודשת לראשון וכתב ר"י בעל התוספות וכן הביא מורנו הרא"ש ז"ל בפרישה וז"ל ולא נהירא פרושו דאין זו שיטת התלמוד אבל בכל מקום מביא המשל ללמוד על הדבר ועוד ע"כ הא דקאמר משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר ל' יום מיירי כשפירש בהדיא, מעכשיו תהא מקודשת אם לא אחזור בי עד לאחר ל' יום דאי בסתם איירי הא איכא למאן דאמר לקמן בפ' האומר דלאו חזרה הוי ולאו תנאה הוי ואע"פ שהלשון שוה לההיא דהאומר אין לחוש אם אין הפירוש שוה דכה"ג אשכחן בסוף יש נוחלין מהיום ולאחר מיתה מתפרש בתרי גווני וכיון דאיירי שפירש בהדיא מה צריך ללמוד דבר זה מדברי חכמים הילכך נר' שהמשל בא ללמד על הענין ולומר כי היכא התם דמקודש לראשון ה"ה נמי גבי ייעוד אע"ג דלא אמר בשעת מכירה מעכשיו לכשארצה אייעד כיון דמעות הראשונים לקדושין ניתנו הוי כאילו פירש הכי בהדיא והבא עלי' משעת מכירה עד שעת ייעוד יש בו איסור א"א דחל הייעוד למפרע משעת מכירה עכ"ל אלמא שכ"כ הוא פשוט דהיכי דאמר מעכשיו תהא מקודשת לי אם לא אחזור בי עד לאחר ל' יום שהיא מקודשת למפרע עד שאנו למדין ממנו אפי' היכא דלא אמר מעכשיו בפי' עוד אני אומר שמי שרצה לזכות האלמנה והביא ראיה מפ' יש נוחלין א) איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה דמתנה זו יש לה דין מתנת ש"מ כל זה גרם לו שהולך אחר פשט הגמ' ולא ירד לפי' הנכון שהוא קבלה מרבותינו וכך הוא פי' שמועה זו איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ לענין זה דלא קני אלא לאחר מיתה רצה לומר שאין הקנין נגמר לגמרי לשום דבר עד לאחר מיתה כל שכתוב מהיום ולאחר מיתה פי' שמפורש בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אז תחול המתנה מהיום וכל ימי חייו יכול לחזור בו כמו מתנת ש"מ שאם היה כתוב בה מהיום ולאחר מיתה היה קונה הגוף מהיום ופירות לא"מ ולא היה יכול לחזור בגוף אבל במפורש בה מהיום אם לא אחזור כי כל ימי חיי אפילו גוף הקרקע לא נגמר קנינו עד לא"מ וכשימות יקנה למפרע משעת המתנה ובדבר זה הוא דומה למתנת ש"מ דאינה קונה עד לא"מ שאם עמד בטלה המתנה גם מתנה זו לא נגמר קנינה עד לא"מ כי כל ימיו בעומד וחוזר קאי אם ירצה יונפקא מינה מה דהוי במתנת ש"מ בדבר זה שאם נמצאת מתנה זו ברשות הנותן דלא יתנו אותה למקבל כי שמא חזר בו והראי' לזה שלא הוזכר זה הענין בב"מ בפ"ק ב) על ההיא משנה דמצא דיאתיקי מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן וגרסינן בגמרא ת"ר איזו היא דיאתיקי דא תהא למיקם ולמהוי מתנה שכתוב מהיום ולא"מ ולפיכך אם יכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דהוי מתנה וכו' כדאי' לעיל וכן בבתרא פ' נוחלין ג) דתנן מי שמת ונמצא דיאתיקי קשורה לו על ירכו הרי אינו כלום וגרסינן עלה בגמרא ת"ר איזו היא דיאתיקי וכו' כדאי' לעיל אלמא דדוקא בהני דיני הוא דיש לה דין מתנת ש"מ אבל לא לכל שאר החלופים שיש בין מתנת בריא לש"מ מתנת ש"מ אינה צריכה קנין ואם יש בה קנין המתנה אינו כלום אם לא במיפה כחו כדאיתא ביש נוחלין ובמתנת בריא שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה היא להפך צריכה קנין ואם אין בה קנין אינה כלום מתנת ש"מ מדרבנן שמא תטרף דעתו עליו וזו המתנה היא מן התורה ד דלא שייך כאן טירוף דעת מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן ואם אמר הלואתי לפ' זכה בה משום דיורש יורשה משא"כ בזו המתנה מתנת ש"מ אינה נגבית שמתנת ש"מ היא מדרבנן ושויוה כירושה מעתה לא עדיף ירושה דרבנן מירושה דאורייתא וכיון שניזונת האלמנה מירושה דאורייתא וכ"ש שתיזון מירושה דרבנן אבל מתנת בריא שהיא מן התורה אינה ניזונת דעדיף מירושה דממילא ועוד כיון דאפילו מנכסים משועבדים אין מוציאין אע"פ שמחוסרין גוביינא ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כ"ש במקבל מתנה דלא מחסר גובייני ושטר העומד לגבות שכל מקום שהן ברשותו שאין מוציאין ואין לומר דהא דתנן אין מוציאין מנכסים משועבדים היינו דוקא