זכרון יהודה פח

לכך לא הוצרך לשנותו פעם אחרת וכ"כ בעלי התוספות והביא דבריהם מורנו הרא"ש ז"ל בכתובות בפ' נערה א) על ההוא דהכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם וז"ל ודוקא לבניו אבל לאחר אין ניזונין לא הוא ולא אשתו כדמשמע בפ' יש נוחלין דאמרינן התם ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה וקאמר התם אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונית מנכסיו השתא ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנת ש"מ מבעיא משמע אי מתנה דאורייתא לא היתה ניזונת עכ"ל וכ"כ בעל העיטור ז"ל על ההיא דיש נוחלין דמתנת ש"מ אלמנתו ניזונית מהם וז"ל והא דתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים [היינו] דמשעבדי מחיים אבל מתנת ש"מ דלאחר מיתה לא דחיא חדא מנייהו לחברתה ותרוייהו קנו כדכתב רב אלפס ז"ל ואיכא לעיוני בהא דגרסינן בפ' מציאת האשה ב) האחין ששעבדו מהו וכו' ואמרינן בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות אלמא אפילו במשעבדי לאחר מיתה אינה נזונת ואיכא מ"ד משעבדי דאורייתא אינה ניזונת משעבדי דרבנן ניזונת עכ"ל בעל העיטור ז"ל וכ"כ הרשב"א בתשובת שאלה וז"ל גרסינן בפ' הנזקין ) גמרו אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם בעי רב אחדבוי בר אמי במתנתא האיך תקנתא הוא דעבוד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא לא או דילמא מתנה נמי אי לאו דאית לי' הנאה מיני' לא יהיב לי' מתנה הילכך כלקוחות דמיא א"ל ר' קשישי ברי' דרב חסדא ת"ש ש"מ שאמר תנו ר' זוז לפ' וש' לפ' ות' לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולן אבל אם אמר תנו ר' זוז לפ' ואחריו לפ' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ואע"ג דקמא בינונית ובתרא זיבורית מזיבורית גבי מבינונית לא גבי ש"מ במתנה נמי עבוד רבנן תקנתא ואע"ג דדחו לי' התם הכין הלכתא דמתנה כמכר וכן הסכימו כל הגאונים ומדאתי למשפט לה ממתנת ש"מ שמעינן דדין מתנת ש"מ כדין מתנת בריא ואין מוציאין ממנה למזון האשה והבנות וכן כתבו קצת מן החכמים הראשונים ז"ל והא דגרסינן בפ' יש נוחלין ד) א"ר הונא ש"מ שכתב כל נכסיו לא' רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לא נוטלן משום מתנה ואמרינן עלה סבר ר' אדא בר אהבה למימר קמי' דרבא אם הי' ראוי ליורשן אלמנתו ניזונת מנכסיו ואם לא אין אלמנתו ניזונת מנכסיו א"ל רבא מיגרע גרע הכי פירושו כשם שאם נתנן למי שאינו ראוי ליורשו אין אלמנתו ניזונת מכנסיו כך אין אלמנתו ניזונת מנכסיו שנתן למי שראוי ליורשו כיון שנתנן לו במתנה שהרי לא רצה שיטול אותם מחמת ירושה אלא מחמת מתנה והרב אלפסי ז"ל גריס א"ל רבא מיגרע גרע השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כ"ש והכי נמצאת הגירסא ברוב הספרים ולפי גירסא זו אלמנה ניזונת בין מן היורש בין מן המקבל מתנה במתנת ש"מ והפרש יש בין מתנת בריא שהוא מן התורה למתנת ש"מ דרבנן וה"ה למלוה ע"פ שנגבת ממתנת ש"מ עכ"ל הרשב"א ז"ל ועוד אני אומר שאפי' את"ל דרב אלפס ז"ל לא בעי תרתי שיהא מדרבנן ולא קני אלא לאחר מיתה אלא דבחד מינייהו אלמנתו ניזונית מנכסיו הכא אינה ניזונת כיון דאיכא תרתי שהיא מן התורה וקונה מיום המתנה דכל מתנה שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כשמת ולא חזר בו קונה למפרע מן התורה תדע דהא אם קדש אשה בזה הלשון היא מקודשת למפרע והבא עליה בא על א"א וכ"ת היא גופא מנ"ל שמעינן לה מהא דגרסינן בפ"ק דקדושין ה) ת"ר כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו אפי' לסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמקודשת לראשון וקאמרינן עלה בגמ' משל למאן אילימא לר"י בר יהודה והא אמר אם יש שהות ביום אין