זכרון יהודה פז

מפני תיקון העולם ונכסים אלו כבר זכו בהם מכח מתנה בנכסים שהיו לו בשעת המתנה והנכסים שקנה לאחר מכן הם משועבדים לחובם ויש מי שאומר שכיון שפירש במתנה שאם ירצה לבטל המתנה הרשות בידו שניזונת מהם ומביא ראי' מהא דיש נוחלין א) איזוהי מתנת בריא כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופריך תלמודא אלא אי כתיב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דקני ואי לא לא קני אמר אביי הכי קאמר איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הנה יראה מכאן דמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שדינה כמתנת ש"מ ומתנת ש"מ קייל"ן דאלמנתו ניזונת מהם דגרסינן בפ' יש נוחלין ב) ההוא דהוי ש"מ אמרו לי' נכסיך למאן דילמא לפלניא א"ל אלא למאן א"ר הונא אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה סבר ר' אדא בר אהבה למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונת מהם ואם לאו אין אלמנתו ניזונת מהם א"ל רבא מיגרע גרע השתא ומה ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מהם מתנת ש"מ דרבנן לא כ"ש פי' מתנת ש"מ דרבנן היא כדגרסינן בפ' מי שמת ג) אמר רבא א"ר נחמן מתנת ש"מ מדרבנן בעלמא גזירה שמא תטרף דעתו עליו ואי ק' ההיא דתנן אין מוציאין למזון אשה ובנות מנכסים משועבדים מפני תיקון עולם ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה דאמרינן מתנת ש"מ מאימתי קונה אביי א' עם גמר מיתה רבא א' לאחר גמר מיתה והלכה כרבא לא לידחיי' תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת ש"מ תרוייהו תקנתא דרבנן ובהדי הדדי קאתי לאחר מיתה הילכך לא דחו חדא מנייהו לחברתא ותרוייהו קנו עכ"ל ר' אלפסי ז"ל בפ' יש נוחלין וכן הורה מורנו הרא"ש בפסקיו אלמא דקיי"לן דמתנת ש"מ אלמנה ניזונת מהם ומתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה דינה כמתנת ש"מ א"כ אלמנתו תהיה ניזונת מהם ולא ראי' היא ואדרבא מכאן יש ראי' שאינה ניזונת ומי שהביא מכאן דמי לעורבא דמיתי נורא לקיני' כי אני שואל אותו זו המתנה שנותן לבנותיו היא מדרבנן או מדאורייתא אם יאמר שהוא מדרבנן לא היא שטעם מתנת ש"מ שהיא מדרבנן מפורש בגמרא שמא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין וזה לא שייך במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה אפי' פי' אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ואם יאמר שהוא מן התורה ובודאי כך הוא ולא יוכל לומר דבר אחר א"כ יש לנו ראי' מכאן שאינה ניזונת שרב אלפס ז"ל תלה הטעם משום דתרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ולא דחיא חדא לחברתה פשיטא דתקנתא דרבנן דהיינה מזונות לא דחייא מתנה דאורייתא ואפי' אם הוה משכחת לה דלא קנייא אלא לאחר מיתה ואפי' מתנה דרבנן אי הוה קניא מחיים לא הויא תקנתא דרבנן דהיינה מזונות דחיא לה כיון דלא קניא אלא לאחר מיתה דתרתי בעינן שתהא עיקר המתנה דרבנן ולא יחול הקנין אלא לאחר גמר מיתה וכ"כ הרמב"ם בספר קנין בפ' ח' מה' זכיה ומתנה בענין מתנה ש"מ וז"ל וכל מה שנתן להם אינו צריך קנין שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ודבר זה מדברי סופרים ואע"פ שאינה אלא מדבריהם עשו אותה כשל תורה ועשו אותו כיורש לענין שאם אמר הלואתי לפלוני זכה בה הואיל ויורש יורשה ואע"ג דלית כמתנת בריא לענין שאם נתן לו במתנת ש"מ שטר חוב שיש לו על חבירו שאין היורש יכול למחול משום דהמקבל עשו אותו חכמים כיורש ואין היורש יורש כלום משא"כ במתנת בריא דקיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל לענין אלו הדברים עשו אותו כשל תורה וכיורש אבל עיקר המתנה אינה אלא מדבריהם והוא ז"ל כתב בזה הפ' עצמו מתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה לפיכך מוציאין למזון אלמנה והבנות מיד אלו שצוה להם שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים במזונות ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה הנה שכתב שמתנת ש"מ אינה אלא מדבריהם הוצרך ליתן טעם, למה מוציאין למזונות לפי שאינה קונה אלא לאחר מיתה וממילא אפי' אם היה קונה לאחר מיתה אם היתה מן התורה [לא הי' מוציאין למזונות כי תקנה דרבנן לא דחיא מתנה דאורייתא כמ"ש רב אלפס ז"ל לפי זה כי הכל הולך אחר היסוד שכ' בתחילת דבריו שמתנת ש"מ אינה אלא מדבריהם