זכרון יהודה פו

שהיא ניזונת בתנאי ב"ד אלא דוקא במכירה או במתנת בריא ר"ל שנתן מעכשיו לעולם שיצאו הנכסים מרשות הבעל לגמרי מחיים אבל אם נתן מעכשיו ולאחר מיתה כיון דלא קני להו מקבל מתנה עד לאחר מיתה לא מפסדא אלמנתו מזונות משום דחלו המזונות והמתנה בהדי הדדי ולא דחיא מתנתו מזונות דאכלה בתנאי ב"ד וטעמא לפי שכל אדם יכול למכור וליתן נכסיו בחייו והן מכורין ונתונין אע"פ שיש עליו כתובת אשה אלא מיהו אם תתאלמן אשתו מוציאה הלקוחות לכתובה אבל לא למזונות ומדינא הוה מציא לאפוקי אפי' למזוני אלא מפני תיקון עולם היא דאינה מוציאה למזונות משום דכתובין הן אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משעבדי והילכך היכא דיצאו הנכסים מרשות הבעל בחיים מיקרו משעבדי וכ"כ הרב אלפסי ז"ל בפ' יש נוחלין א) גבי ההוא דקא שכיב אמרי לי' נכסי למאן וכו' שכ' ואי קשה לך הא דתנן ב) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון עולם והכא קאמרינן אלמנתו ניזונת מנכסיו ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנה ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כדאמרינן ג) מתנת ש"מ מאימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכתא כרבא לא דחי' תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת ש"מ תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קאתי לאחר גמר מיתה הילכך לא דהיא חדא מיניהו לחברתה ותרוייהו קנו עכ"ד ז"ל הרי נראה מדבריו מדקתני מתנה ומכירה משמע דמתנה דומיא דמכירה דנפיק נכסי מרשותו לגמרי מחיים ועוד מדקאמר דהוי תרוייהו בהדי הדדי ולא דחיא חדא מינייהו לחברתה ש"מ דכל היכא דלא קני מקבל מתנה להני נכסי עד לאחר מיתה דלא דחיה לתקנתא דמזונות ויש שרוצים לומר כי מפני שאמר הרב אלפסי ז"ל מתנת שכיב מרע דרבנן משמע אבל מתנה שהיא מדאורייתא דחיא לתקנתא דמזונות ורוצים לומר שמתנה זו היא מתנת בריא והויא דאורייתא ואני אומר שאין הדבר כן חדא דמאן לימא לן דמתנה כה"ג דאורייתא דילמא לא קניא אלא מדרבנן ולא הויא דאורייתא [ועוד] אין הדבר תלוי בין דאורייתא לדרבנן אלא במה שקונה מיד או שאינה קונה אלא לאחר מיתה דאתי תרוייהו בהדי הדדי ולא דחיא חדא מנייהו לחברתה ובהדיא אמרינן בפ' שנים אוחזין ד) איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ט מהלכות אישות שלא חלק בין דאורייתא לדרבנן אלא בין קונה מחיים בין קונה לאחר מיתה וכ"כ ר' מאיר הלוי בהדיא בפרק נערה ה) גבי באושה התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם שכ' ולית הילכתא כוותי' ולא דמיא לההיא דמי שמת והניח אלמנה ובת דהתם הוא דשוי' רבנן לבעל כלוקח משום פסידא דאלמנתו אבל גבי שאר שעבוד לא וה"ה אם כתב נכסיו לבניו מעכשיו ולעולם שאין אלמנתו ניזונת מנכסיו משמע בהדיא שאם לא כתבן מעכשיו ולעולם אלמנתו ניזונת מנכסיו ואין לומר בענין שנתחייב בכדי עשרת אלפים דינרי זהב שאבדה אלמנתו מזונותיה שאין אלו כשאר בע"ח דעלמא שנתחייב הלוה מחיים אבל לא נתחייב כלל מחיים שהרי התנה שכל זמן שירצה לבטל כל מה שכתב שיהי' מבוטל נמצא שלא חל החיוב עד לאחר מיתה וכבר קדמה תקנתא דמזוני ועוד שכתב לה לישנא יתירא שתגבה כל סכומי כתובתה תחילה והמותר יהי' לבנותיו ולמה לי' דכתב הכי בלאו הכי נמי הכין דינא אלא ש"מ מדכתב לה לישנא יתירא שכך רצה לומר שתגבה כתובתה בכל זכיותיה ותנאיה ואז יהיה המותר לבנותיה וכה"ג אשכחן בפ' המוכר את הבית י) דדרשינן לישנא יתירא דתנן ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע שאם אמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דאמר לישנא יתרא דהיינה חוץ מאלו אמרינן לטפויי דרך קאתי ה"נ אמרינן לטפויי שאר תנאי כתובה קאתי וראי' לי שאין לאלמנה מזונות כדתנן בגיטין פ' הנזקין ז) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים