זכרון יהודה פה

האשה היא מקודשת למשה עטיא קדושין גמורין וצריכה גט ממנו ומאחר שזה לוי הלך וקדשה ובירך ברכת אירוסין ועשה כתובה ונדוניא ונשארה עמו בחזקת נשואה הרי זה כמו האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו עדים ואמרו לה שמת ל"ש נשאת בעד אחד ל"ש נשאת בב' עדים ואח"כ חזר שתצא מזה ומזה מן הראשון מן התורה ומן הב' מדרבנן גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט ואע"פ שזהו דוקא כשנשאת מטעם דעבדא איסורא אבל בארוסין מסיק בגמרא דמותרת לחזור לראשון דכיון דלא עבדא איסורא לא קנסינן לה ולא חיישינן לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה כי אדרבא סמכינן להא דאמרי העולם קדושי טעות הם מ"מ בנדון זה מאחר שעשה לה כתובה וי"א שברך לה ברכת נישואין הרי עבדי איסורא קרוב לודאי ומאחר שנשאר עמה בבית כמו איש עם אשתו הרי זו כמו נשואה והא דאמרינן נתקדשה מותרת לחזור לו היינו דוקא בקדושין שאינו מתיחד עמה אבל באלו הקדושין שנתיחד עמה וקודם שקדשה ראו אותה עד אחד ונערה אחת עמה במטה שוכב עמה כמו איש ואשתו פשיטא שאסורה ל לראשון ולשני וצריכה גט מזה ומזה כדין אשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת כי בודאי עבדא איסורא וקנסינן לה ולו וכ"ש בזה שנתפאר בפני עדים רבים שבא עלי' כמה פעמים רבים ולפי דבריו שוויה עלי' חתיכה דאיסורא שהיא ראוי' לצאת מזה ומזה שזה הרשע וזו הרשעה שהרשיעו שניהם ועשו עבירה להתייחד עמה על התראות ב"ד ועל ציוים שיש לקנוס אותם עוד נ"ל כי אסורה לזה ולזה מדאורייתא כי הוגד לנו שהתרה בה משה עטיי' ארוסה וקנא לה ע"י מורשה שלו וגם ב"ד קינו לה והתרו בה שלא תתייחד עם פלוני ויש עדים שנתייחדה עמו שהיא אסורה לשניהם כדתנן א) ואלו שב"ד מקנין לה מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהי' במ"ה פי' שאינו בעיר ולא להשקותה אלא לאוסרה על בעלה ולהפסידה כתובתה וזה לשון הרמב"ם ז"ל כיצד שמעו ב"ד שהעם מרננין אחרי' קוראין לה ואומרין לה אל תתייחדי עם פ' באו עדים אח"כ שנסתרה עמו ושהתה עמו כדי טומאה ב"ד אוסרין אותה על בעלה לעולם וקורעין כתובתה וכשם שאסורה על הבעל כך אסורה על הבועל הרי מכמה טעמים שאסורה לזה ולזה וצריכה גט מזה ומזה ותיתי לי' על זה שעבר על דברי חכמים הראשונים ז"ל שבשביל רוק בעלמא שהיו מכסין לפניהם היו אומרים פסילנא לך לדינא וזה הדיין דן לקרובו גמיר שהוא פסול לו לעדות מן התורה ואע"פ שקבלוהו הכתות על עצמם לא היה לו לקבל ע"ע זאת המשא הגדולה והיה לו לירא ממה שנכשל בה ולא הי' לו לסמוך ע"ע שלא יטה לבו לקרובו כי הקב"ה אינו מאמין בצדיקים עד יום מותם שנא' הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה כ"ש שלא הי' לו להאמין בעצמו ואתם דייני הקהל הקדוש קהל שגוביא יצ"ו אנו מתרים בכם שתשלחו מיד אגרתנו זאת או טופסה לאותו ר' חיים הארוך ואנו גוזרין עליו בכח נידוי ושמתא שביום ראותו אגרת זאת או טופסה חתום מעדים שיחזיר מיד מהוראתו ומדינו הנז' ושיבטלנו ושישלח הביטול לשגוביא תוך ח' ימים בענין שיקרא בקהל והודעתי הדבר לה"ה הרב ר' יוסף דמוניו יצ"ו ולהר"ר יצחק מימון יצ"ו ונשאנו ונתנו ביחד והסכמנו כלנו בדעת א' לזה ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכת טוב ושלומכם ומעלתכם הקהל קדוש קהל שגוביא ודייניה וסופריה יפרוס לעד כחפצכם וכחפץ דורשי שלומכם החותמים יום ה' לחודש אב שנת קי"ח לפרט בטוליטולה יחיאל בן הקדוש הר' אביגדור יוסף בר' אשר ז"ל דימוניו יצחק בר' אברהם מימון

שמעתי אני המעתיק כי הר' חיים הארוך השלים צווים של הרבנים הנז' ובטל הוראתו ושלאחר כל זה הרויח לוי מולחו פסק דין מהנכבד דון צאק בן וקא נר"ו שהי' רב באותו הפרק שידונו זה הדין והיו מכריעין בין הר' יחיאל ובין הר' חיים הארוך רבני אשביליא וע"ז השיב ר' חיים הנז' על דברי רבני טוליטולא הנז' ועשה קונדרס מזה ושהסכימו רבני אשביליא בהוראה הנז' עם ר' חיים הארוך

פ"ג כבר נכתבה שאלה זו בסימן ע"ד: ב

) פ"ד אומר אני שהאלמנה ניזונת מנכסיו לפי שאין כח לבעל להפקיע זכות אלמנתו