זכרון יהודה פד

מעשה של בנו של שמעון בן שטח א) כ"ש לאסור אשה ע"פ עדותו הראשונה והעד שאמר על א' שהעיד עדות שקר אוקי חד לבהדי חד ואוקי גברא אחזקתו ועל מה שכתב שבקשו מיהודה ולוי להעיד עדות שקר ובשביל זה יפסלו אלו בזה עיניו לא ראו אור דאפי' אם הי' אמת ושהעידו שקר בשבילם אפ"ה לא היו נפסלין בעבור זה כדאמרינן בפ"ק דמכות ב) ההיא איתתא דאתיא סהדי ואישתקר אתיא סהדי אחרינא ואשתקר אמר ר"ל הוחזקה זו להביא, עדי שקר א"ל ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכן הלכתא שלא נתבטלה עדותם של אחרונים אע"פ שהוחזקה היא כ"ש בנדון שלפנינו שאין לבטל עדיות אלו בשביל זה הדבור אפי' היו בשני עדים ושנעשה מעשה בדבר ואם היינו צריכים לזה היינו אומרים שאפי' שהעידו כדין עליהם העדים בפניהם והפיסול היה פיסול ממש בדאורייתא עדיין צריכה גט שהרי משום חומרת א"א יש לנו לומר שמא עשו תשובה כדאמרינן בפ"ב דקדושין ג) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק גמור אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ואין לחלק בין תשובה שהיא בלבו לתשובה שצריכה מעשה כגון מי שנפסל מחמת פיסול שבועה שצריך להוציא אבדה מת"י או לומר חשוד אני במקום שאין מכירין אותו מ"מ משום חומרא דא"א היתה צריכה גט כמו שהשיגו עליו ת"ח שבשנוביא ואל תשיבני מרמב"ם ומר"מ מקוצי שכ' שהמקדש בפסולי עדות דאורייתא שאינה צריכה גט ומשמע שאין לחוש שמא עשה תשובה לזה נאמר כי היו צריכין להעיד עליהם שבאותו יום היו פסולין פי' בענין שיודע שלא עשו תשובה קודם הקדושין אבל בנדון זה לא העידו כך ואין אנו צריכין לזה כי כבר ביארנו שהיא א"א גמורה אך על מה שכ' שהנדון שלפנינו הוא קול ושוברו עמו כמעט אנו אומרים שלא שנה ולא קרא כי זה אין קול ושוברו עמו כמו שנבאר ובודאי אם היינו צריכין לזה הטעם שיצא עלי' קול כגון שלא היה אחת מאלו אופני דכתיבנא לעיל אסרנא יתה ממעט זה שיצא שמה בעיר שהיא מקודשת ואין מבטלין קול כדי להקל כמ"ש ר"ח כי אתרואתא נינהו פי' תלוי במנהג המקומות במקום שאין מוציאין אותו בקל אין מבטלין אותו כ"ש שזה הקול אינו קול אלא עדות גמורה שנתקדשה בפניהם ואפי' אם היה אמת שנפסלו העדים לגמרי היתה צריכה גט כדאמר בסוף גיטין ד) ההיא דנפקא עלי' קלא דאיקדשה לבר בי רב כי אתא ר' חמא א"ל לאבוה אימא לי גופא דעובדא היכי הוי א"ל קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנא דהוי קלא לא הוי אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא כ"ש הכא שהיו בעדות גמור ומוחזקת מקודשת יותר משנה וחצי ואפי' אם היו פסולין לגמרי מה שאינו כן צריכה גט בשביל רינון וחשד שלא יאמרו דייני ישראל התירו א"א ויוציאו לעז על בניה ואינו נקרא קול ושוברו עמו אלא כשאומר שנתקדשה פלונית ע"ת זה ואח"כ נתברר שלא נתקיים התנאי אבל הכא לא יצא הקול פלוניתא נתקדשה בפסולי עדות אלא נתקדשה סתם וא"ת עתה שנתברר שהם פסולי עדות נתבטל הקול הזה זה אינו כי לא מבטלין קלא אלא בדבר ששייך לומר עיינו בי' רבנן כההיא ה) דאיקדשה בציבתא דאסא או בההיא דאיקדשה באבנא דכוחלא ששייך לומר בו עיינו בי' רבנן ואמרו שלא הי' שוה פרוטה או כגון לחד מבני פלני' והיו בהם גדולים קטנים ונתברר לב"ד שלא היו קדושין וביטלו את הקול בשביל האמת שנתברר כי אין כאן רינון וחשד כי העולם יאמרו לקטן נתקדשה ואין קדושי קטן כלום כדמפרש בגמרא אבל בכאן שהיו קדושין גמורין אלא שיצא עליהם פיסול אח"כ לאו כ"ע ידעי שנפסלו העדים כי ע"ע היו מוחזקים בחזקות כשרות וצריכה גט ואל תשיבני מרבנו מאיר שכ' דהלכה כרב באיסורי ורב מסורא ובסורא מבטלין קלא שהרי ר"ח פי' שאינו תלוי במחלוקת האמוראים אלא במקומות כאשר ביארנו וכך הסכים הרא"ש ז"ל ועוד כי אביי ורבא לא מבטלי קלא אלא כמו שביארנו במקום ששייך לומר עיינו בי' רבנן ובנדון זה לא שייך לומר זה כי א"א מן התורה היא כאשר ביארנו אלא לסתור דבריו כתבנו זה ומה ש שכתב מיבמות ומגיטין וממציעא אין ראוי להשיב עליו כי האפרוח שלא נפתחו עיניו אין ראוי לו לכתוב מה שכ' וגם מן השלישית שכ' אין ראוי להשיב עליו כי מסברא לא נתיר א"א ע"כ אנו אומרים שזאת