זכרון יהודה פג

ור"ע אומר בודקין בדרישה וחקירה ומסיק במאי קמיפלגי בדר' חנינא דא"ר חנינא דבר תורה וכו' מ"ס כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא ומ"ס כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמיא ופסק כת"ק שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה היינה דוקא בעדות נשים שמעידות שמת בעלה ומטעם עגונא מדמי אותו ת"ק לד"מ כי אשה דייקא ומנסבא דמתוך חומרא שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה ותדע שכן הוא שהרי האמינו אפילו קרוב אפי' אשה ואפי' עבד ואפי' שפחה ואפי' ע"א מסל"ת וע"ז הקילו ג"כ שלא להצריך דרישה וחקירה אבל בנדון זה אין שייך זה ועוד כי אין כאן דין כתובה שהרי היא עצמה מודה שאינה מקודשת לו ופוטרת כתובתה כדי שלא תתקדש לו והודאת בע"ד כק' עדים דמי א"כ לא נשאר ד"מ אלא דין א"א וכ"ע מודה שהוא כד"נ וכ"כ רמ"ה ז"ל שטעם שקיי"ל שאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה הוא מטעם עגונא וכאן אין עגונא כי הוא יכול ליתן לה גט ודוקא גבי מת יש עגונא שאם נדרוש אחר העד לא יהיה לה תקנה להנשא לעולם ואע"פ שביארנו שזאת האשה היא א"א גמורה מ"מ כדי לסתור דבריו ולהראות טעיותיו כדי שלא ישאר מדבריו אפי' אות אחת אמת אנו צריכין להאריך ולתופשו בדבריו כתב על רבנו משה מקוצי לית דחש לקימחי' ע"ז לבד היה ראוי לנדות על שספר אחר מטתן של גאוני עולם ומבזה אותם ויותר גדולים ממנו ומרבותיו עושין ונוהגין כמו רבנו משה מקוצי כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותין מימיו וגם הר' יעקב בנו של רבנו הגדול הרא"ש ז"ל הסכים לבעל סמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששין לקדושין ועוד כי ראייתו חזקה ובריאה מדקאמר מאי הוי עלה אחר כל המשא ומתן של הגמ' וצריך א) לחזק דבריו כי מוחזקים ועומדים הם אדרבא משמע כמו הסמ"ג שהרי רב אשי שהוא בתראה הקשה לר' כהנא דאמר אין חוששין אע"פ שמשיב לו התם לא קא מחייבי לאחריני הכא קא מחייבי לאחריני מ"ט באיסורא דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכא גט וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט ומה שכ' שנתבטלה עדותו בשביל שנטפל לעוברי עבירה בזה לא מצא ידיו ורגליו שהרי קיי' ב) דשיילינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו וכל זמן שלא שאלנו להם הם בחזקת כשרים ויש לנו לתלות כי למחזי אתו וכ"כ בפי' הרמ"ה ז"ל כי מאחר שהיו שואלים להם והיו אומרים למחזי אתינא היו נאמנים גם עתה ולעולם הם בחזקת כשרות עד שיודע בודאי פסולן ומה שכתב שמוכיח סופן על תחילתן שנתכוונו להעיד מאחר שבאו גם בזה צלל במים אדירים והעלה בידו חרס כי ע"כ הא דאמרינן למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו פרושו בשעת הראי' וכבר הוכיחו הפוסקים והרא"ש שצריך שני דברים שיכוונו להעיד וכן שהעידו אח"כ מכח קושי' שהקשו ואפילו שהעידו אח"כ בב"ד הכשרים והפסולים יחד אם יאמרו למחזי אתינא הם נאמנים אע"פ שהעידו א"כ ג"כ כשלא שאלו להם מסתמא הם בחזקת כשרות שעדות היא טובה כי כל עדות שנחקרה בב"ד היא טובה עד שיתבאר הפסול בודאי אע"פ שרמ"ה כ' כי אע"פ שלא הגידו אח"כ אם כוונו להעיד שעדותן בטלה מ"מ מודה הוא שהם בחזקת כשרות עד שיאמרו שיכוונו להעיד כ"ש שאם אנו מבטלין עדותן שאנו כמו מתירין א"א בלא גט ותו לא מידי כ"ש מאחר שהם ג' ועדות קדושין בשנים רגלים לדבר דכל א' מהם יוכל לומר למחזי אתינא כ"ש לרב אלפס שכתב שאפי' שנטפל לעוברי עבירה אם לא היה רגיל אצלו שאינו מכירו שלא נתבטלה עדותו אע"פ שהרא"ש ג) חלק עליו בזה השיג הראב"ד עליו וז"ל א"א איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תכ"ד ונחשבו לשתי כתית לענין הזמה למה תבטל עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח ע"כ הרי שהוא סובר כמו הר"מ מקוצי ז"ל וכבר ביארנו כי בשל תורה הלך אחר המחמיר ומה שכתב ב כי העד חזר מעדותו וע"ז רוצה לפסול עדותו הראשונה הרי סכין והרי שולחן לפניו ואין לו פת לאכול שהרי תוספתא בהדיא העדים כ"ז שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לחזור בהם נחקרה עדותן בב"ד אין יכולין לחזור בהן וזיל קרי בי רב הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם חזר ונשבע ששקר בעדותו הראשונה ילקו אותו על שבועת שוא ויפסל מכאן ולהבא אבל עדותו הראשונה קיימת ואפילו להרוג את הנפש על פיו כמו