זכרון יהודה פב

אבל בעבירה שאין שייך בה מלקות כלל כמו שבועת ביטוי שביארנו אינו נפסל מן התורה לעדות כלל נמצא שהיא א"א גמורה דע"כ לא קאמר אלא שיהא הא' נשבע כנגדו אבל שלא תצטרך גט מי שקדש בפניו לא אמר ועוד אפילו אם נאמר שבכל ענין אמר ר"ת שהוא פסול מ"מ הרי הרב אלפסי ז"ל והרמב"ן ורמ"ה וכמה גדולים הכשירו ממש ואיך הלך זה לקולא והרי שנינו בברייתא פ"ק דע"ז א) היו שנים א' מטמא וא' מטהר א' אוסר וא' מתיר אם היה א' מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ריב"ק אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקיל אמר ר' יוסף הלכה כריב"ק כ"ש שכולם מכשירים זולתי ר"ת ויש לנו לילך אחר הרוב אפי' להקל כ"ש להחמיר וגם על חילול שבת אם עבר על חילול שבת מדרבנן כגון מוקצה או אפי' הוצאה בזה"ז אינו פסול דאורייתא אלא דרבנן וצריך הכרזה והוא כשר גמור עד שיכריזו עליו ב"ד שהוא פסול לעדות כדאמר ב) ר' אבהו אמר ר' אלעזר כולן צריכים הכרזה בב"ד פי' פסולין דרבנן ובכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חלל שבת אלא בדרבנן כ"ש שלא להקל ולהתיר א"א ועוד אפי' הכריזו עליהן המקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה ועוד בר מן דין אפי' שהעידו שנשבע לשקר או לשוא לפי אשר שמענו מפי מגידי אמת שאלו העדויות לא נתקבלו בפני העדים שהם הבעלי דינין עדותן בטלה דכל עדות שלא נתקבלה בפני בע"ד בטלה מעיקרא כדאמר בפ' ב' דכתובות ג) א"ר אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא פי' אפי' בדיעבד בשביל שהיא חובת העדים הכחשה מיהא הויא פ' לבטל עדותם בזו העדות אבל כשרים הם לעדות אחרת וא"ר אין לחם חובה בזה ובשביל זה הויא הכחשה בדיעבד כ"כ ריב"א וכן הסכימו רוב הגדולים דאפי' בדיעבד לא הויא עדות וכ"כ הרמ"ה וזה לשונו וקמ"ל ר' אבהו דאין מזימין את העדים לפוסלן ולא לחייבן אלא בפניהם דכתיב והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו אבל מכחישין את העדים שלא בפניהם לאורועי סהדותייהו בההיא מלתא דאיתכחוש בגווה דהשתא לאו לחובתא (דסהדותא) דסהדי קא מסהדי אלא לחובתא דהאי בע"ד קא מסהדי והאי בע"ד הא קאי קמייהו ובפני בע"ד הוא והכחשה אינא מועלת אלא לזו העדות בעלמא ולעולם זו, באה בפני עצמה וזאת באה בפני עצמה ומעידה בעדות אחרת א"כ אין חובה לעדים כלל ובשביל זה מועלת הכחשה לבטל העדות מאחר שהם מזימין אותם בגוף העדות אבל בנדון זה אין לומר שתתבטל העדות שלהם וכשרים לעדות אחרת חלילה וחס כי לשם אע"פ שתתבטל זאת העדות הם כשרים לעדות אחרת דשאני התם שהזימו אותן בגוף העדות ונהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהו הויא וכבר בארנו כי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה וזו באה וכו' אבל הכא לא הזימו אותן בגוף העדות אלא שהעידו שהעידו עליהם שעברו על שבועתם או שחללו שבת ואם הוא אמת שהם פסולין לעדות זו הם פסולין לכל העדות שבתורה ומאחר שלא הי' בפניהם בטלה היא עדותם של אחרונים מעיקרא מאחר שנתבטלה שלא בפניהם שאין פוסלין את האדם אלא בפניו ונשארה עדות הראשונים קיימת והיא א"א גמורה והבא עלי' במזיד ובהתראה חייב חנק ומי שיורה להתירה אם ידע שלא נתקבל זו העדות בפני עדים והתירה ע"ז ראוי הוא לנדותו ולהחרימו ולקללו ולהענישו הן לשורשו הן למות אם לא יחזור בו מדינו מיד וא"ת זה המורה לא ידע אם נתקבל העדות שלא בפניהם אם לאו אלא ראה עדויות יוצאות בפניו ובי דינא בתר בי דינא לא דייקה מ"מ מאחר שיצא קול שנתקבלו העדויות שלא בפני העדים שהם בעלי דין בזה צריך לחקור אחר הדבר ואין שייך לומר כאן ד) עדים בצד אסתן ותאסר דאם הקילו בשבוי' לא נקל בא"א כ"ש שהוא ודאי וברור שלא נתקבלו אותן העדויות בפני הבע"ד פי' העדים גם כי שמענו אומרים שאלו העדים שהעידו על האחרים לא הכירו אותן מעולם ועוד כי היו צריכין דרישה וחקירה כי אפי' דיני ממונות היו צריכים דרישה וחקירה אם לא מטעם נעילת דלת בפני לוין דא"ר חנינא ה) ד"ת א' דיני ממונות וא' דיני נפשות צריכין דרישה וחקירה וכ"ש א"א ואע"ג דתניא בסוף יבמות ו) אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר' טרפון