זכרון יהודה פ

המוקדמין ואתכם שלא הגיד לכם שראו כשרים הקדושין השניים כי לא נזכרו במעשה ב"ד שאם הייתם אז יודעים שהיו שם הייתם זוכרין במעשה ב"ד ואם היה לכם להתירה הייתם כותבין טעם לדבריכם וכן אם הייתם שולחין בעבור יוסף דיל באיו כשקבלתם העדויות של הקדושין והייתם שואלין אותו אם היה לו זכות לטעון בעדו הי' אומר לכם שהי' גם עדים כשרים כאן בשעת הקדושין ואם הייתם מסכימין להתירה הייתם כותבין הטעם במכ"ד ולא הייתם מניחין מקום לחולק לחלוק ואפי' אם היה חולק הייתם סותרים דבריו בפני רבים מן הקהל קודם שהיתה נישאת האשה ולא הי' נשאר מקום להוציא לעז על הנשואין ואתם נראה לפי שלא הייתם צריכין לכך ונשאת ע"פ הוראתכם ואח"כ נתחדש ענין עדים הכשרים ונפל מחלוקת ביניכם ונ"ל שלא בטל הוראתבם לפי שבענין עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול כ' ר' מאיר הלוי ז"ל והביאו אחי הר' יחיאל ז"ל בפסקיו במכות וז"ל הא דאמרינן אי למחזי אתיתו עדותן כשרה דוקא אי לא אסהוד בהדי הדדי בבי דינא בתוך כדי דבור אבל אסהידו בהדי הדדי בבי דינא בתוך כדי דבור של חברו ואע"פ שאמר מתחלה בשעת ראיה שלא באו להעיד אלא לראות אפי' לא ראו זה את זה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בעלה דהא עיקר קרא בשעת הגדה קאי אלא ע"כ ל"ש נצטרף עמהם קרוב או פסול בשעת ראיה להתיר ולא העיד עמהם בשעת הגדה ול' ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא להעיד בשעת ראי' או שלא ראו כאחד עדותן בטלה עכ"ל ולפי זה בנדון שלפנינו שהקרובים כוונו להעיר כי לכך נקראו אע"פ שלא היו מעידים אח"כ בב"ד נפסל עדות הכשרים בראייתם וכדאי הוא רבנו מאיר הלוי לסמוך עליו לקיים הוראתכם ואפילו שמפרש שבשעת הגדה תלי' מלתא אפשר שיודה בקדושין שחלו בראי' לפי שאז הוא בשעת עדות בב"ד ועוד שנראה מן הענין שדבר הפקדון ההוא אמת שלא רצה הנפקד להחזירו למפקיד אם לא היה נותן בתו לבנו והדברים מוכיחין שבשביל האונס ההוא נתקדשה לו ולא מרצונה והיא קודם שקדשה יוסף דיל באיו היתה משודכת למי שנשואה לו עכשיו ולא היתה מניחתו ומתקדשת לאיש נכרי אם לא מחמת סבה וכיון שלא נודע סבה אחרת רק ענין הפקדון ודאי מחמת האונס ההוא הוצרכו לבקש תחבולה שלא לעזוב אלוף נעוריה והוצרכה להתקדש ליוסף דיל באיו וידוע הוא שהיתה אנוסה בקבלת קדושין אלו וכאשר נסתלק האונס ע"י הוראתכם שבה לאישה הראשון ויוסף דיל באיו עשה שלא כהוגן להפריד בין משודך למשודכתו ולהשיג גבולם וראוי לעשות לו שלא כהוגן ולבטל הקדושין ודומה קצת להא א) דא"ר אשי גבי תלויה וקדיש דאין קדושיו קדושין משום דעשה שלא כהוגן אפקועי רבנן לקדושי' ועוד שמסרה פעמים מודעא ואמרה שמחמת אונס הפקדון היתה מתקדשת ליוסף דיל באיו גם כי עדי כל מודעא היו קרובין זה לזה אפשר דלא גרע משאם היה עד א' על כל מודעא ויש כאן ב' עדים שמסרה מודעא עם השנים הכשרים שערו לראות אם היו הקדושין ברצונה כדי להשלים נאמנות חשבו שלא קבלתם ברצונה וספק זה נכנס בלבם לפי שידעו עסק הפקדון לכך שאלוה אם היו הקדושין ברצונה ושתיקותה יפה מדבורה ולא הוי כהודאה ויש כאן הוכחה דמחמת אונס הפקדון קבלה ואפי' בלא מסירת מודעא כ"ש שעשתה ב' מודעות ואע"פ שהיו העדים קרובין לא גרע מגילוי מלתא דמהני כמודעא דגיטא ומתנתא כדאיתא בפ' חזקת ב) מודעי דמאי אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא וכ' א"א ז"ל בפסקיו וז"ל הרי הוא מגלה דעתו במסירת מודעא שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה ולא ניחא לי' דליקני והמתנה בטלה בכך וכן הגט דהא אפי' מתנה טמירתא אינה בטלה אלא ג) בגילוי דעת כל דהוא בטלה המתנה כ"ש כשמסר מודעא ואפי' אם יודע הדבר שאותה מודעא שמסר בפני עדים דברי שקר הם הויא מודעא לבטל המתנה ולא דמי לזביני דכיון דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שמסר מודעא כדי שיוכל לבטל המכר, כשיהיו לו מעות וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל אלמא בגילוי דעת סגי כ"ש הכא דמכחא מלתא וגם מסרה מודעא שיש לנו לומר שלא קבלה מרצונה הקדושין רק מחמת הפקדון ואף אם לא נחשוב המודעא כלום מחמת קורבת