זכרון יהודה עח

שאפילו לא מסרה מודעא כלל או שמסרה ולא גלתה אונסה דאמת הוי אונס ועוד שגילה בדעתו שאפילו שמסרה מודעא מקודם המעשה אחר ששתקה בשעת מעשה שלא הועילה בשעת המודעא וזה בהפוך דאין צורך לומר שאם מסרה מודעא אפילו כמה זמן קודם שעשה מועיל אלא אפי' שלא מסרה כלל אלא שהם דברים שבלב כל אדם אונסו די בזה והוי כמסירת מודעא ומעשה בטל לגמרי וזה אפי' בד"מ כ"ש בנדון זה והראי' מדאמרינן בר"פ האשה שנפלו א) ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו לנכסה מבעלה כתבתינהו לברתה וכו' ופירש"י והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא כדי להבריחם ולא כדי שתזכה בהם והק' התוספות עליו דהא אמרינן בפ' מי שמת אפי' למ"ד מברחת קניא ה"מ דגליא דעתה אבל היכא דלא גליא דעתה לא קני ואילו הכא אע"ג דגליא דעתה ופירשה לעדים אפליגו ויש שתירץ דההיא דהתם בדגליא בשעת קנין ואלו הכא בדגליא קודם לכן מסתמא על דעת אותן הדברים עשתה כן דאין לך גילוי דעת גדול מזה והנכון דפלוגתא דהכא בדלא גליא דעתה לעדים כלל ואפ"ה קייל"ן דלא קני אע"ג דדברים שבלב אינן דברים אומדנא דמוכחא שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם קייל"ן דהוו דברים וכדאיתא במס' קדושין ב) וכ"כ רבינו ז"ל הנה הוא מבואר דאפילו שגילה בדעתו קודם המעשה ואפי' שלא גלתה כלל אם הוא דבר ידוע אינה צריכה למסור מודעא וזה ברור ודבר ידוע שאין אשה מתקדשת אלא מדעתה ומרצונה וכדאמר בריש מס' קדושין ג) ואי בעית אימא דתני קונה הו"א אפי' בע"כ תנא האשה נקנית מדעתה אין שלא מדעתה לא ובלאו הא ה"נ הכי דינא דמקשינן הוייות ליציאות וכדאמר בפ"ק דקדושין ד) שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הוייות ליציאות מקשינן מה יציאות בעינן לשמה אף הוייות וכו' והדר פשטה ויצאה והיתה ואמרינן נמי התם כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ור' שרביא אמרי אינה מקודשת ועד כאן לא נחלקו אלא שלא מדעתה ואפי' שנתנו לה מדעתה אבל היכא שנתנו לה שלא מדעתה לב"ע אינה מקודשת וכ"ש בע"כ ועוד אמרינן נמי בפ' חזקת ה) דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תלויה וקדש קדושיו קדושין ור' ששת אמר לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושי מינה ע"כ ופי' רשב"ם ז"ל שאנסוה לקבל קדושין והלכתא כוותי' דר' ששת ולא עוד אלא אפי' להקל ילפינן קדושין מממון וכדאיתא בפ' האומר במס' קדושין י) המקדש בעד א' ר' כהנא אמר אין חוששין לקדושיו ור"פ אמר חוששין א"ל ר' אשי לר' כהנא מה דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאות זכו' ואילו במכר קייל"ן דאילו מסר מודעא אזביני לא הוו זביני' זביני כתבתי הא אפי' שאינו צריך לסתום פי המתחכמים בעיניהם ואפילו שהודה החולק ע"ז עוד כתב לשון חכמים לפי ששקדו וכו' עד זה העברי אינו בשום מקום והם עושין עברי ממה שאינו עברי אדרבא לא שייך בכאן שקדו כלל ולא שייך בענין הקדושין עיגונא דלא תקבל ולא תעגן ולא אמרו עגונא אלא במת בעלי או בפני וכו' להקל עליה משום עיגונא ע"פ טעמים שכתבתי תשובה מי שיודע דברי חז"ל בעלי התלמוד ומושבם ומעמדם יודע לצרפן ולעשות עברי שאין כמו ויש יתרון לבעל הלשון ולא עוד אלא לפי דבריו שלא הוזכר עגונא אלא בגירושין ומיתה הלשון מתוקן למי שמבינו שאנו לא אמרנו שכיוצא בזה שקדו חכמים אלא בדרך משל כמו ששקדו במה ששקדו כן אנחנו שקדנו בנדון זה ועוד כי לשון שקדו חכמים על הצנועות אינו בגרושין ומיתה אדרבא לא הוזכר אלא גבי בתולה נשאת ליום ד' וכו' וכדאיתא בריש כתובות) ו) ועוד אין לך עגונא בעולם גדול מזה שיצא עליה קול שנתקדשה אע"פ שאותן קדושין היו בקרובים והוא קול ושוברו עמו ועל זה היא באה לב"ד להראותה מה תעשה ולפקח בענינה ולראות אם היא א מותרת לינשא כדי שלא תשב עד שתלבין ראשה ומ"ש דדוקא לגבי גט ומיתה הוזכר זה הענין וכדי שלא תתעגן הקילו עליו זהו שבוש וחוץ מכבודו דאדרבא לא האמינוה שם אלא משום דאשה דייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה דהכי אסיק לה במס' יבמות ח)