זכרון יהודה עז

כי קדושי דודה הם קדושין בעבור שקדשה בפסולי עדות דרבנן שהיה פלוני ופלוני חתניו שהיו פסולין מחמת אישות וצריכה גט ממנו וכיון שכן קדושי דיל באיו אינם קדושין זה אינו שאפי' דודה לא היה מותר בה בלא קדושין אחרים בעדים כשרים וכיון שכן חלו הקדושין השניים אפי' בעדים פסולין ממש לרוחא א) ודמי קצת לההיא דאמרינן הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום וכו' ע"כ תשובה כל המוסיף גורע לא יעלה על לב אדם לעולם שקדושי דודה אינם קדושין מן התורה אלא מדרבנן וכיון שכן כבר כ' שהקדושין אינם קדושין כלל לפי שהם פסולין מדאורייתא ובזה אין צורך להשיב אמנם אילו הי' אמת שהיו חלים מן התורה ופסולין מדרבנן לא הוו חלין כלל קדושי יוסף דיל באיו מטעם אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה שאינה צריכה הימנו גט כלל לדעת כל באי עולם וכמו שאני עתיד לטעון ואילו מטעם רוחא שבק זהו שבוש גמור והביטו וראו אם יש מכאוב כמכאוב לומדי תורה וכמ"ש שלמה ע"ה אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני או יותר האיש הזה לא ידע כי אפילו לפי דבריו שיש חלות לקדושי דודה מן התורה מה מקום הניח לקדושי יוסף דיל באיו הלא הם כמו כן קדושין בקרובים וכמו כן הם פסולין דרבנן וחלין מן התורה א"כ היכא הרווחא דשבק כי כמה שחלו הראשונים דחו לשניים שלא יחולו מטעם א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כי שקולין הם ויבואו שניהם לולי ראשונים שחלו כבר ועשו אותה א"א לפי דבריו המשובשין וחוץ מכבודו ומי שאינו יודע זה לא היה לו לדבר אפי' כנגד תלמיד קטן ועוד [דלא] דמי' כלל לההוא דפ' האומר דמס' קדושין דהרי את מקודשת לי מעכשיו עד לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה לאחר כ' יום ובא אחר וקדשה לאחר י' ימים דאר"י דתופשים כשרגא דליבנא וכו' דהתם לאותן הימים שקדשוה האחרונים היתה פנוי' לגמרי ויש מקום לחול לקדושין האחרונים משא"כ בקידושי דודה שהיא מקודשת לדבריו מן התורה ואדרבא אני אומר כי לפי טעם החולק שאומר כי קדושי דודה הם פסולין מדרבנן לא הניח מקום לקדושי יוסף דיל באיו שיחולו כלל ואינה צריכה הימנו גט כלל לפי דבריו מטעם אשה שפשטה ידה וקבלה קידושין שלא בפני בעלה שאינה צריכה הימנו גט כלל עוד כתב באגרת הקטנה ועוד גדולה שבכולן ותלמוד ערוך דמודעא דלא כתיב בה אשתמודענא באונסיה דפלניא לאו מודעא ע"כ מלבד מה שכתוב בראשונה שהעדים מן המודעא אחר שהיו פסולין מדרבנן דאין כאן עדות כלל וגם שבשעת הקדושין שאלו ממנה אם נתרצתה בקדושין ושתקה תשובה שוב"ה הנה החולק שכתב גדולה שבכולן ואפי' קטנה אינה כמ"ש בע"ה וגם שלבי אומר לי שלא ידע איזה מקומה שאילו ידע כן לא הי' כותבה שהרי תשובתה בצדה ואילו היו מתבייש מן הרבים היה נטמן בצור ובא במחילות מפני פחד המלעיגים על מי שאינו יודע מקום הדברים העקרים ומשיב לעוית את המתוקן והעד ע"ז כי לשון האגרת הוא משובש כי הלשון אינו כן בגמרא כמ"ש בסמוך גילה בדעתו כי דין גיטין וקדושין במסירת מודעא כדין אונסא במסירת מקח וממכר וזה אינו כלל אדרבא אפי' מודעא אינה צריכה האשה למסור ולא האיש כשמגרש לאונסו וכדאיתא בפ' חזקת ב) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתוב בה אנן ידעי באונסי' דפלניא לאו מודעא מודעא דמאי אילימא דגיטא ומתנתה גילוי מלתא בעלמא הוא לא דזביני וכ' הרשב"א לעיל מינה וז"ל הא דאמר רבה ור' יוסף לא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא במודעא דזבינא קאמר דאילו בגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא ואפי' לא ידעי באונסי' ולא מסר מודעא מתנתו וגיטו בטלין וכדאמרינן לקמן בעובדא דההיא איתתא דאמרה אי כתבת כולהו ניכסיך לי הוינא לך אלא אינהו בזבינא קאמרינן וכיוצא בזה כ' הריטב"א ז"ל עוד כתב הרב ז"ל גבי ההיא דנהרדעי וז"ל מודעא דמאי אילימא דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא כלומר תלה אונסו בדבר ונמצא שאינו אפ"ה הויא מודעא מ"מ ידעינן ודאי דמחמת אונס כתבו והא דתלי אונסו במידי דליתניהו דילמא משום דלא בעי לפרסומי לאונסי' והלב יודע מרת נפשו וכההוא עובדא דההיא איתתא דליבי' אנסי' כי היכי דלנסיב וכן דעת מורי הרב ז"ל ועיקר ע"כ הנה מבואר