זכרון יהודה עו

למקדש והוא נשוי אחותו וכו' שהורו הלכה למעשה וכן עשו שלא חששו להצריכה גט כלל ומה יש לנו עוד להרהר אחר המלך את אשר כבר עשהו והנה כ"ז אפי' בלא מסירת מודעא וכמו שאני עתיד לכתוב בעז"ה עוד כתב כ"ש דאפי' בפסולי עדות דאורייתא אין לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא היכא דאיכא תלת שיכיר הכשר לפסול ושיצטרף עמו ויעידו יחד בב"ד ונסתייע ממ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו במס' מכות והביא לשונו עד מן הטעמים שכתבתי ע"כ תשובה אמת ויציב שרבנו ז"ל כ"כ במסכת מכות אמנם במס' קדושין בפ' האיש מקדש א) כ' בהפך גבי רב אמר שליח נעשה עד דאמרינן עלה אלא מעתה קדש אשה בפני ב' ולא אמר להם אתם עדי ה"נ דלא הוו קדושין וכו' וז"ל והיה אומר מורנו הרא"ה ז"ל דהא דאמרינן הכא דלא בעי בקדושין הזמנה עדים זהו באומר בפני שנים או ביותר דומיא דשנים שהם כולם כשרים אבל כשיש שם קרובים פסולים צריך ליחד עדים כשרים דאי לא הו"ל כאילו נצטרפו כשרים ופסולין להעיד ועדות כולן בטלה ואמרינן התם דאמרי להו לאסהודי אתיתון וכו' ואפי' למי שפירש שם כי על ביאתם לב"ד אנו אומרים למחזי אתיתון או לאסהודי ואי אתי לאסהודי כולן פסולין ולא על שעת הראיה הכא מעשה הקדושין כשעת עדות בב"ד דמי וכן נהגו במקומות החכמים ליחד העדים וכן ראו' לעשות ע"כ הנה מבואר כאן דבנדון שלפנינו אפי' שלא סיים עדים פסולים או קרובים אם יתכוונו להעיד פוסלים את הכשרים העומדים שם ולא עוד אלא אפילו לההיא שיטה דמס' מכות בנדון שלפנינו פוסלים הקרובים לרחוקים לפי שפיסולם מפורסם שהיה בעל אחותו ובכה"ג אינו נאמן העד הכשר שלא נצטרף עם הקרוב וכ"ש כשהזמין לפסולין לעדות ולא לכשרים דהוי כאילו לא קבל עליו כשרים אלא לאלו וכי אמרינן לא בעי למימר להם אתם עדי זהו מסתמא אבל כשסיים גלה לעצמו שלאלו דוקא קבל לעדים ולא לאחרים תדע שהרי כשלא סיימם אם נתכוונו להעיד הפסולין פוסלין לכשרים ואילו כשסיים העדים כשרים אפי' שנתכוונו הפסולין להעיד אינם מצטרפים עם הכשרים המסוימין לפוסלן, והטעם לפי שכבר גלה בדעתו שאינו חפץ בעדים אחרים זולתם וזה נ"ל נכון וברור ואפי' לס' שכ' במס' מכות בנדון שלפנינו שסיים לעדים הקרובים הוי כאילו שלל לכל שאר הקרובים ועוד שבשעת מעשה לא הי' שם כי אם הקרובים שהזמינום לעדים בכוונה לפי שהם קרובים שלא יועילו הקדושין ואותן שעלו למקום שנתקדשה עלו לראות הקדושין כדי שיעשו נאמנותם והוי כאילו פסל לכל השאר שלא יעידו ע"ז וזה נראה לכל מבין א"כ כיון שהרב ז"ל עצמו כ' להפך במהדורא בתרא דקדושין שהוא עיקר הדין במקומו אנו נתפוש אותו לעיקר תדע שהרי שם כ' בשם הרשב"א ז"ל שכן היה סובר ואילו הרשב"א ז"ל כתב בהפך בפ' יש נוחלין כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה ולא עוד אלא אפי' לשיטת מכות בנדון שלפנינו עדות כולן בטלה וכמ"ש ואפי' שתאמר שהמקומות הם שקולין ואין לנו ראי' מא' מהם הרי דעת רש"י ז"ל ורשב"א ז"ל שדעתם כההיא דכ' רבנו ז"ל דמס' קדושין וגם לשון המשנה בשיטה מורה על פירושם לפי ע"ד והקושיות שהקשה עליו יש מקום נאה ומתקבל לתרצם כפי דעתם וגם הרשב"א ז"ל כ' בפ' יש נוחלין גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה ב) וזה לשונו מה שאומר שם דשייל להו אי למחזי אתיתון אי לאסהודי אתיתון דוקא כשהעידו קאמר דלאחר שהעידו שיילינינון להו אם לאסהודי נתכוונו מתחלה דכיון שנתכוונו מתחלה לעדות והעידו עכשיו בב"ד נצטרפו ונפסלו ואפי' בד"מ ע"כ והנה בנדון זה שלפנינו הזמינו לב"ד כמו שאמרתי והנה יש להם על מה שיסמוכו לדיינין וליועצין אפי' לפי שיטת החולק עוד כתב ובעבור קדושי דודה שקדמו אין לחוש כי בפניו היו שהוא אמר בפני עדים אני הייתי תחת המטה שהיא יושבת עלי' בשעה שקדשה יוסף דיל באיו וא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה צריכה גט משני ע"כ תשובה שובה כל זה שקר מעיקרו כי בשעת הקדושין של יוסף דיל באיו לא היה דודה מצוי בעיר ובטעם זה איני רוצה לדבר כלומר שאין קדושין שניים כלום כדין א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה וע"ז ועל טעמים אחרים אמרתי שהייתי מניח לשעתו ולזמנו אם יצטרכו עוד כתב ואם לחשך אדם לומר