זכרון יהודה עג

לומר שהיא בוגרת אלא לבקש לב"ד ולעמוד על נפשה להתירה להנשא כמו שהוא מפורסם וכמו שאני עתיד לכתוב בע"ה ועוד כי אפילו לקדש אשה אינו צריך לעשות שליח בעדים או להוליך גט לאשתו ואפילו האשה עושה שליח להביא גיטה אחר שהשליח והמשלח מודים וכך כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גרושין ואם לא הודו לו מ"מ לדבריו שהוא עושה עיקר מדבריו היה לו לדעת דעתו כ"ש בנדון זה שלפנינו היה לא זה ולא זה א"כ למה לה לבא לב"ד וכי יאמרו לו ב"ד כשתובע לפניהם לאו בעל דין דידי את גם גילה בדעתו שלא ידע בסוגית פ', הגוזל בתרא שהוצרך להסתייע מדברי הרמב"ם להראות כי אפי' בדיני נפשות אין מקבלין כ"ש בדיני ממונות שכן כתב דסתמא קתני וכדאיתא בפ' כהן גדול וכו' ע"כ הנה טעה בתרתי הא' כי אדרבא מה שאמרו אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא נאמר עיקר הדין אלא בדיני נפשות וכדאמר התם בפ' הגוזל אסברא לך טעמא כר' יוחנן אמר קרא והועד בבעליו וכו' אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכ"כ הרשב"א ז"ל דעיקר טעמא דר' יוחנן הוא מהאי קרא דאמרה יבא בעל השור לפי שכמיתת הבעלים כך מיתת השור והנה מיתת השור כדיני נפשות ורבותינו דנו ג"כ זה בדיני ממונות לאסמכתא בעלמא והיינו טעמא דמקבלין עדים שלא בפני בע"ד כשהוא חולה וכשרוצין ללכת למ"ה וכו' ועוד כי ההיא דינאי מלכא לא נאמרה להעיד דוקא בפניו כמ"ש אלא שיעמוד על ממונו בעת שידינוהו הסנהדרין מטעם והועד בבעליו אבל לא מטעם העדות כמ"ש החולק ואע"פ שממילא היה צריך להעיד בפניו מ"מ עיקר המעשה לא על העדה נאמר וכן פשט הסוגי' וכן פשט פירש"י וז"ל ויעידוך שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו לפניו ע"כ הנה מבואר כדאמרי וכנדון זה אפי' שהיה כדבריו שהי' לו לאבי הנערה הדין עם בע"ד הי' לנו לומר שלא יעכב קבלת עדים שלא ישובו אפי' שהי' הדבר ברור לדיינים איך היה הענין וראיה לדברי ההיא דאמר ר' הושעיא א) תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חברו ואמר שלי הוא אין אומרים נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מידו וכן נמצאת שדה שאינה שלו דמשמע דמקבלין שלא בפני בע"ד קטנים כמו שאינם הן כ' הראב"ד ז"ל דטעמא דמלתא לפי שב"ד עצמן יודעין כ"ז ולא תהא שמיעה גדולה מראיה וכשצריכין לעדות הוא דקפיד רחמנא והועד בבעליו וגמרינן מינה לד"מ וכו' א"כ ה"ה בנדון זה וכן כתב הרשב"א ז"ל דאע"ג דקיי"לן כסומכוס דהיכא דלא קאי בחזקת אבהתי' כההיא דירד לתוך שדה חברו וכההיא דנמצאת שדה שאינו שלו א"נ בגזלת מטלטלין וגזילה קיימת מקבלין שלא בפני בעל דין והנה מבואר כי במקום שמפורסם הדבר אינו מעכב בפני בע"ד והנה מבואר ועוד כתב הריב"א ז"ל בשם ר' אושעיא מטראנא שאם לא הי' בע"ר בעיר מקבלין שלא בפניו ע"כ ובנדון זה שלא היה בעיר אפי' שהי' לו דין עמו אינו מעכב כשאינו בפניו כ"ש שאין לנערה ולא לאביה דין ודברים עם שום אדם בעולם אלא שהיא באה לב"ד לומר הורוני מה אעשה אני מותרת להנשא או אסורה ומינה שאין דין זה תלוי לא בד"מ ולא בד"נ כלל שלא הוזכר זה בד"נ אלא כשהאדם נדון ממש הוא או עבדו או שורו וחמורו וכעובדא דינאי מלכא ומקרא דוהועד בבעליו וכו' וכללא הוא לכל מתחייב שאין מקבלין אלא בפניו א"כ הזכאי או החייב בנדון זה האשה היא וזה פשוט וברור למי שפותח ספר עוד כתב זאת ועוד אחרת שדנו ע"פ הכתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי הכתב ופי' רש"י ז"ל שלא ישלחו כתבם באגרת ע"כ תשובה גילה בדעתו שלא ידע בעומקן של דברים אלא ששמע מפי שומע וכי אידכרו לי' מדכר ולא ידע שדחו זאת הסברה בתוספות וכתבו שאינו נקרא מפי כתבם אלא כשאינו נזכר העדות והוא מעיד בב"ד ע"פ מה שהוא רואה בכתב אבל כשאדם זוכר את העדות יפה ורוצה לשולחו לב"ד הרי כתבו כפיו וכאילו העיד בפיו דמי וכ"כ התוס' שיש מנהג בהרבה מקומות בצרפת שכופין ב"ד שישלח העד אגרת עדותו לב"ד הרי כתבו כפיו ודנין ע"פ העדות ההוא הנה לא מצא ידיו ורגליו בב"המ וכ"ז אפילו יהי' כמ"ש כ"ש שאינו אמת וחוץ מכבודו כי הב"ד ולא היועצים לא קבלו עדות העדים אלא מפיהם ממש ובפניהם כתבו אח"כ וחתמו עוד כתב וגם אלו העדים אינם נאמנים בענין