זכרון יהודה עב

הרב אלפסי ז"ל בתשובת שאלה שלא אמרו עדותן בטלה אלא כשהכיר הכשר את הפסול ונצטרף עמו אבל אם לא הכיר בו אינו נפסל ע"כ ובזה הנדון היו העדים פסולין דרבנן ולא שייך בהו נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כדכת' ובזה הנדון היו בו עדים כשרים ולא באו עדים הכשרים להעיד וגם לא ידעו הכשרים בפסולין בשעת מעשה והחכמים קבלו עדות הפסולין לבדם והאמינום ועשו מעשה דבר שבערוה להקל ולאו בני עדות נינהו לפי שאינם נאמנים וכל מה שעשו הוא בטל ושלא כהלכה מן הטעמים שכתבתי ופשוט הוא דבעדי קדושין אין צריך לומר אתם עדי ומאחר שיש כאן כשרים שראו בדבר מקודשת גמורה מן התורה ליוסף דיל באיו ובעבור קדושי דודה שקדמו אין לחוש כי בפניו היו שהוא אומר בפני עדים אני הייתי תחת המטה שהיא יושבת עליה בשעה שקדשה יוסף דיל באיו וא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה הרי היא כאילו אמרה לבעלה גרשתני שנאמנת ואם לחשך אדם לומר כי קדושי דודה הם קדושין בעבור שקדשה בפסולי עדות דרבנן שהי' יוסף ב"ר ש"ט בן חסאן וחיים ב"ר שלמה אלפארגא שהוא חתנו אין קורבתן אלא מחמת אישות וצריכא גט ממנו וכיון שכן קדושי דיל באיו אינם קדושין שהם שניים אינו לפי כי אפי' דודה לא היה מתרבה אלא אם יקדשנה פעם אחרת בעדים כשרים וכיון שכן הקדושין השניים אפילו בעדים פסולים ממש חלו במקצת דרוחא איכא מאחר שהם פסולין דרבנן דדמיא קצת לההיא דקדושין א) הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה אחר כ' יום ובא אחר וקדשה אחר י' יום דאר"י עלה קדושי כולן תופסין בה ואפי' הו ק' דשוו אנפשייהו כשרגא דליבני וצריכא גט מכולם כ"ש כיון שיש בשניים עדים כשרים גמורים פשוט הוא שצריכה גט וזו אינה צריכה לפנים. לשון החכמים לפי ששקדו חכמים על תקנות בנות ישראל הצנועות שלא תעגנה וחקרו ודרשו בכל צד וענין להפך בזכות על קו היושר ע"כ אנו החתומים למטה אחר שחקרנו ודרשנו היטב וכו' זה העברי אינו בשום מקום והם עושים עברי מה שאינו עברי אדרבא לא שייך בכאן שקדו כלל ולא שייך בענין קדושין עיגונא כלל דלא תקבל ולא תעגן אלא שלא אמרו חכמים עיגונא אלא לגבי מת בעלי או לגבי בפני נכתב בפני נחתם להקל עליה אבל לגבי קדושין לא שייך עיגונא כדכתבתי ועל זה אני אומר כי כל מה שעשו הוא בטל ושלא כהלכה לפי הטעמים שכתבתי ע"כ דברי החולק ב

) תשובה על דברי החולק מהמורים למעשה כלל גדול אמרו חז"ל ג) על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום וזהו שאמר ד) כל הדן דין אמת לאמיתו [כאילו] נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי בהיותו דן דין אמת לאמתו נתקיימו השתים וסוף השלום לבא ומכלל הן אתה שומע לאו כי כל תורתנו כך נדרשת כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות והנה מקיום הכלל מתקיים בו מתהלך בתומו צדיק וכו' והחולק על הדין יצא מן הכלל והוא יחוש לעצמו. כתב החולק עמדתי על מעשה ב"ד מטעם הפקיד והגזבר וגדולי קהלתנו יצ"ו לדרוש ולחקור היטב בדבר לחומר הענין ע"כ ת שובה הנה יצא מן הכלל כי לא צווה על זה לא מזה ולא מזה אדרבא הגזבר הוכיחו בפני כל קהל עדת ישראל שהוא הלך לביתו כמה פעמים להתרות בו שלא יניח הענין אלא שיתור אחריו לייסר העברה הגדולה הזאת וגם שהיה לו מקום למלכות לענוש ע"ז והנה נעשה ע"ז עדה כעדים עוד כתב תחלת כל דבר אני אומר כי המעשה ב"ד נעשה שלא כדין לפי שלא בא לפני המוקדמין שום כת ואפי' שבא אביה אין לו רשות בה ולא בקדושי' לפי שהיתה בוגרת ואע"פ שבאת לא בא המקדש דיל באיו שהוא בעל דינו ואין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא שנא בד"מ ולא שנא בדיני נפשות דסתמא קתני כדאיתא בפ' כהן גדול גבי ההיא עובדא דעבדא דינאי וכו' עד יעידו בך וכן כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד עכ"ל תשובה ובה הנה החולק הלא גלה בדעתו שלא פתח ספר כל ימיו דלמא היתה צריכה האשה לבא או לעשות שליח וכי היתה שולחת לאביה לקבל הקדושין או לקבל הגט שצריכה לעשות שליח וגם אבי' לא הי' מקבל קדושיה שנצטרך