זכרון יהודה עא

אלה הם דברי החולק עמדתי על כתב מב"ד מטעם הפקיד והגזבר לדרוש ולחקור היטב בדבר לאמת הענין לעבודת הבורא ית' וית' תחילת כל דבר אני אומר כי המעשה ב"ד נעשה שלא כדין לפי שלא בא אצל המוקדמין שום כת אע"פ שבא אביה אין לו רשות בה ולא בקדושיה לפי שהיא בוגרת ואפי' שתבא היא הי' צריך לבוא המקדש דיל באיו שהוא בע"ד זאת ועוד אחרת שדנו ע"פ כתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם ופירש"י ז"ל שלא ישלחו עדותם באגרות ועוד אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד לא שנא בדיני ממונות ולא שנא בדיני נפשות דסתמא קתני וכדאיתא בפ' כהן גדול א) גבי ההוא עובדא דעבדא דינאי מלכא קטל נפשא וכו' א"ל ר"ש בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך וכ"כ הרמב"ם ז"ל וז"ל ב) גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם היו בע"ד חולה או שהי' העדים מבקשין לילך למד"ה ושלחו לבע"ד ולא בא ה"ז מקבלין עדים שלא בפניו ובנדון שלפנינו לא שלחו לו ב"ד לבא וגם לא היו עדים מבקשין לילך למדינת הים כ"ש דהאי עובדא לאו לדיני ממונות דמיא אלא לדיני נפשות דהו"ל דבר שבערוה ובדיני נפשות לא שייך בי' שלחו ולא בא כי מוכרח הוא לבא לפני ב"ד ואי אפשר לקבל עדים אלא בפניו ודר' שבתאי בפ' הגוזל ג) לא איצטריך אלא בדיני ממונות דבדיני נפשות כיון דלא אפשר בלא הוא דאין מקבלין עדים אלא בפני בע"ד דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו וגם אלו העדים אינם נאמנים בענין מודעת האונס דפסולין דרבנן הם ואין כאן עדות לגבי האונס אע"פ דלגבי קדושין שהי' עיקר שלו ממנה עדים כשרים אם היתה רוצה בקדושי דיל באיו ושתקה היא ושתיקה כהודאה דמיא ועוד שאמר אביה בפניה הקדושין דיל באיו מרצוני הם ומה שטוב בעיני הוא טוב בעיני בתי ושתקה ופשטה ידה וקבלה קדושין ממנו ועדי קדושין מאחר שאינם קרובים אלא מחמת אישות והעדים האלו הם מחמת אישית כי יהודה ב"ר יצחק בן דאוד הוא בעל אחותו של ש"ט ב"ר אברהם בן עמילו שאין להם קורבה אחרת זולתה וכיון שכן הו"ל פסולא דרבנן וצריכא גט ואינה מותרת בלא גט וכ"כ בעל ה"ג והרמב"ם ז"ל כ"ש כי בנדון שלפנינו הי' עדים כשרים ואין לומר בפסולי עדות דרבנן א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כאותה דר' יוסי ב"ר יהודה במס' מכות) ל) וסנהדרין ה) דהא קרא קאמר ע"פ שנים עדים יקום דבר וקרא בדאורייתא מיירי, וליכא למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון שלא נאמר זה אלא להחמיר אבל לא להקל דמי איכא מידי דמדאורייתא הוו קדושין ואתו רבנן ומתקני דלא הוי קדושין ואע"ג דלגבי גיטא אמרינן ו) מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ואתו רבנן ומתקני דליהוי גיטא ואומר התלמוד אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' ה"מ היכא דאיכא גט אבל היכא דליכא גט א"א לומר שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט והיינה טעמא דלא משתמיט משום דוכתא גמרא דילן מי איכא מידי דמדאורייתא הוי קדושין ואתו רבנן ומתקני דלא להויי קדושין ולימא אין כל מקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' כ"ש דאפי' פסולי עדות דאורייתא אין לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא היכא דאיכא תלת שיכיר הכשר בפסול כשמצטרף עמו ושיעידו יחד בב"ד ואם לא הכיר בו אינו נפסל שהרי לא היה בדעתו להצטרף בעדותו עם הפסול שזהו טעם פיסולו ולא עוד אלא שאם אמר העד הכשר שלא הכיר בו נאמן אם אין פסולו של זה מפורסם דהא המנינן להו לקמן כי אמרי למחזי קא אתינא וכל מה דאפשר למיתלי בחזקת כשרות תלינן והיינה ההיא דתניא בפ' גט פשוט ז) ה' היו חתומים על השטר ונמצאו ב' הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות השטר וקיי"לן מלאוהו בקרובים כשר הילכך אליבא דהלכתא בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין הכשרים נפסלין עד שנדע שיתכונו כולן להצטרף לעדות שידעו אלו ואלו והעידו והרבה שטות נאמרו בשמועה זו אבל זה העולה נכון לפי השמועה ושיקול הדעת והיא שיטת רבנו הגדול הרמב"ן ז"ל וכן מצאתי כ' בשם הרשב"א ז"ל כת' תוספתא ר' אומר אף בדיני ממונות אם לא ידע הכשר שיש שם קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר ע"כ וכתב