זכרון יהודה סח

ולא יבא לנו נזק מאותה פרצה וכן עשה ובעל הבית מת לימים הלך א' מבני טוליטולה למקום אשר הלך בע"ה וקנה הבית מחורגתו כי לא היו לו בנים וגם אשתו מתה והביא שטר מקויים שקנה אותו המקום מחירגת הבע"ה ונכנס במקום אשר בנה הסופר בכח השטר והסופר טוען שיביא ראיה שהבית היא של אותה אשה שאין לו ליכנס לבית בענין אחר והלוקח טוען שאינו צריך ראיה אחרת והקהל אין להם רשות לתת דבר שאינו שלהם והי' נ"ל מורי מאחר שמכירין חתימת עדי המכירה שאינו צריך ראי' אחרת מדאמרינן בפ' האשה שנתארמלה א) חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול אע"ג דאיכא לספוקי אמרי' חזקה שאין חותמין אלא בענין שהמכירה יהיה מכירה ה"נ לא היו חותמין אם לא שהיו יודעים שהיתה יכולה למכור ועוד חזקה שאין אדם מוכר מה שאינו שלו וכ"ש אשה שאינה בעלת זרוע ולא יודעת החבילות כמו האיש ומאמר הקהל אינו שום דבר והי' כמי שנכנס לחצר חבירו ונטעה שלא ברשות ואם הסופר חושש שמא מכרו שלא כדין ילך ויחקור. עוד ילמדני מרי ראובן יש לו שני בתים זו אצל זו ומכר הא' לפלוני ודרך הבתים שהבתי כסאות נמשכין מבית לבית דרך חפירות ובא הלוקח לסתום החפירה אשר היה נמשך הבית הכסא של בית המוכר וטוען הלוקח שכתב לו מתהימא עד רקיע וכל החזוקים הרגילין לכתוב והמוכר טוען שלא מכר על מנת שיפסיד לו ביתו ודומה לי שהדין עם המוכר ואע"פ שמוכר בעין יפה הוא מזכר דווקא דברים השייכין לאותו בית אבל להפסיד תשמיש ביתו ותשמיש כמו זה לא היה בכלל עומקא ורומא אלא אם פירש עוד ילמדני מורי אשה נשואה שהלך בעלה מן העיר יש זמן ומרננים אחריה ויש לה שייכות עם ע"א והע"א רואין אותו כל הימים באותו מבוי ומדבר עמה בענין רינון גדול בעיר על הענין וראו עדים שנתיחדה עמו מה נאמר בזאת אמרו חז"ל ב) מלקין על היחוד של פנויה ואין מלקין על היחיד של א"א שמא יוציאו לעז על בניה ולזו אין לה בנים ועוד שהרינון הוא גדול או דילמא אין מלקין על יחוד של אשת איש כלל ודומה לי מורי כי אין מלקין על יחוד א"א כשהוא בדרך מקרה כשהוא בלא רינון גדול אבל כשהוא אחר רינון גדול לא דאי משום שלא יוציאו לעז על בניה ולזו אין ועוד שהרינון הוא גדול בלא מלקות כמו במלקות מאחר שהרינון הוא גדול כ"כ ועוד דהא דאמרינן אין מלקין היכא דנתיחדה עם ישראל שאין לחשוד שהישראל יעשה עבירה גדולה כזאת אבל עם ע"א הפריץ וברינין גדול יצא מכל זה ואתה מרי למדני ובבקשה ממך שלא תתרשל להשיב לי מיד תשובה ותורתך וישיבתך יגדל כחפצך וחפץ תלמידך המזומן לכל אשר תצוה יהודה ב"ר משה בר חיים זלה"ה מברבשקה. תשובה עמדתי על שאלותיך וכשאלה הא' נ"ל שאין לחוש על מה שלא מסר מודעא לא מבעיא ליתן האלף זהו' שחייבו אותם רבני אישביליא שיש להכריחם בכל מיני כפייות עד שיתנו אותם אלא ראוי להענישם עונש גדול בגופם. ובשאלה ב' מדין התלמוד נ"ל שהדין כאשר כתבת וכן מן הראוי שאין לעדים לחתום על מסירת קרקע עד שיתברר להם שהוא של המוכר אמנם אני רואה כי העדים בזמנינו זה אינם מדקדקים בדבר ומי שקונה בכאן בטוליטולה קרקע נותן לו המוכר כל השטרות והחזוקין שיש לו שהקרקע היא שלו או טופסיהן והאשה שמכרה הבית הנז' אפשר שירשתו מאמה אחר מות בעלה וגבתה אותו בכתובתה והסופר אינו מחזיק בבית בכח בעליו אלא ירד שלא ברשותו ולוקח לקח ממי שיכול לזכות בו מכח ירושה כמ"ש ויותר נכון היא מי שודאי ירד שלא ברשות בעליו וישומו לו כדין היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות וישאר ביד הלוקח שלקחו מן בע"ה שהוא באפשר שירשתו מאמה ונסמוך קצת על החזקה שאין העדים חותמין על השטר אם לא שנעשה כהלכתו ובשאלה הג' נ"ל שהדין עם המוכר שלא מכר בית א' ע"מ שיפסיד הבית שנשאר לו והאשה המתיחדת עם בן נכר ראוי להלקותה וליסרה עד שתשוב מדרכה הרעה אחרי שהלעז מתוסף מידי יום ויום כ"ש שאין לה בנים כאשר כתבת דורש שלומך יהודה בן הרב ר' אשר זצו"ל: