זכרון יהודה סו

אמנם כדי להשלים רצונכם הנני כתלמיד המסדר דבריו לפני רבותיו ואתם תבחרו ולא אני כי בער אנכי ולא בינת אדם לי תחלת דבר אני אומר כי צריך הרבה כל ב"ד רודפי צדק להשתדל שיתקיימו הסייגים שתקנו חז"ל להוסיף עליהם בכל יום ויום לפי צורך השעה כי הם גדרים לעיקר התורה כמו שתקנו שניות משמרת עריות וידים משמרת לטהרת תרומה ועירובין לשבות דדבריהם לשמירת שבת והחמירו בהם מאד כדאמרינן בסנהדרין בפ' בן סורר א) אר"י א"ר מעשה בא' שנתן עיניו באשה א' והעלה לבו טינא ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו ואחז"ל ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר ויש מי שאומר בגמרא שהיתה פנויה ומשום שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות למדנו מכאן שכדי לגדור נדר שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ארז"ל שימות האיש ההוא ולא יספר עם אשה פנוי' מאחורי הגדר וכן מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו אע"פ שרכיבת הסוס בשבת אינו אלא שבות וסקלוהו מפני שהיתה שעת השמד ומטה יד ישראל מאד והיו המצות קלות בעיני ישראל וכדי לגדור פרצה סקלו לרוכב על סוס בשבת אע"פ שלא עבר רק על שבות דדבריהם ודבר ידוע הוא שכל המקרים המתחדשים בזמנים הם בלא מספר א"א לחקותם על ספר ולפרש כל דיניהם וע"כ כתבו לנו רז"ל כלל אחד שכולל ענינים רבים ונתנו כח לב"ד לגדור גדר בכ"ז לצורך השעה כדגרסינן בפ' נגמר הדין ב) תניא א"ר אלעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סיג לתורה ומעשה בא' שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה בא' שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לב"ד והלקוהו לא מפני שהי' ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך וידוע כי הדינין הם א' מג' דברים שהעולם קיים עליהם ואילמלא הדיין כל התקיף מחברו היה בולעו והדיינין הם המעמידין הדינין על מכונן ובעבורם העולם מתישב והם המכונים למלכים, כמו שדרשו חז"ל ג) על מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לאיש תרומות שהוא הכהן המחזיר על הגרנות ליקח תרומה יהרסנה וכן הוקשו הדיין והמלך בפ' אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ואנו מוזהרים לכבדם כ"ש שלא לבזותם ואפי' בזמן שאינו דן כ"ש וכ"ש על עסק הדינין שהוא דן כהוגן שלא לבזותם קו"ח שלא להכותם ובנדון זה אני אומר אפילו לא היה דיין והיה אדם מכה אותו באישון לילה בסכין מכת אכזרי והוא הולך בטח לב"הכ ובכניסתו בה ארב לו וקם עליו והכהו פתאום הי' ראוי לחתוך ידו כדי לשבור זרוע רשע ואם היה מכה, הכאה כזאת לשלוחא דבי דינא על עסק שהיה רוצה להשלים בו ציווי הדיין הי' ראוי להענישו יותר ויותר עאכ"ו לדיין שדן דין אמת ומשפט וארב לו וקם עליו והכהו מכת מות ושנה לו והכהו בפניו עד שנשחת הדרת פניו שראוי לעונשו עונש גדול מאד גם כי אין עדים שהכהו מ"מ הוחזק בעיר בקלא דלא פסיק שהכהו וגם יש אמתלאות והוכחות ועד מפי עד וגם יש עדים שראוהו יושב במארב מכוסה עיניו בבגדיו שלא יוכר במקום שהוכה הדיין ועוד אחר שהוכה הדיין ברח ולא נראה עוד בעיר גם כי החרימו שיצא להשלים יתאמת לכל שהכהו כאילו ראו אותו בעיניהם נ"ל שראוי ליסרו כאילו יש עדים שראוהו שהכהו כיון שהעונש כדי לגדור הפרצה הזאת שיהיה כל דיין רשאי לדון האמת ולא יירא מבעלי הדינין ודאי אדם שחייב עונש על עבירה שעשה ואין בו צורך לגדור גדר כמו ההורג מתוך מריבה וכיוצא בו אין להענישו רק בעדים אבל כל דין ועונש שעושים ב"ד לצורך השעה כאשר יתאמת יענישוהו עונש שיראה לב"ד ובלבד שתהיה כוונתם לרדוף הצדק והאמת בלבד בלא שתוף כוונה אחרת אמנם בנדון זה לא הייתי מסכים להרגו מפני שאין עדים בדבר ומכיון שאין עדים בדבר לא הי' חייב מן הדין מיתה ואם כדי ליפר הנשארים יותר יתיסרו אם יענישוהו עונש גדול בגופו וישאר חי ממה שיתיסר אם יהרגוהו כענין שנאמר אל תהרגם פן ישכחו עמי ונ"ל שאם ח"ו יארע דבר כזה